חוג אורנים
חוג אורנים הוא חוג של מורים ותלמידים שנוצר בסמינר "אורנים", בסוף שנות השישים. מורים בולטים בתחום ההיסטוריה והפילוסופיה, ובראשם הפרופסורים יגאל וגנר ומיכאל שטראוס ריכזו סביבם עשרות תלמידים ויצרו מעגל שיח ופעולה, שלימים נקרא "חוג אורנים".
בעקבות פילוסופים והיסטוריונים אמריקאים, חלקם עוד מתקופת "הניו דיל", התפתחה בחוג תפישת עולם ייחודית בשם "תורת המחנות". עיקרה של תפישת עולם זו היה שהעולם הפוליטי הנגלה אינו באמת כפי שהוא נראה. קיימים בעולם המערבי כמה כוחות פיננסיים אדירים, החולקים ביניהם את העולם. הכוחות הללו הם בעלי עמדה מוגדרת, בעיקר לגבי העולם השלישי. גם במזרח התיכון ובישראל קיימות שלוחות של אותם מחנות גלובליים, וההתמודדות הבלתי פוסקת ביניהם, היא שיוצרת את הפוליטיקה היומיומית באזור: מלחמות, הפוגות, חילופי שלטון, ניצול ההמונים, קיבוע הבערות, שוד הנפט ועוד.
במרכז ההתמודדות בין המחנות הגדיר "חוג אורנים" את שאלת תפוצת הנשק הגרעיני בעולם אך בעיקר במזרח התיכון, את שאלת היחסים בין יהודים וערבים ואת חלוקת המשאבים באזור, כגון מים, נפט, השקעות זרות וכיוצא באלה. עוד חידוש מבית "חוג אורנים" היה, שבחיי המעשה הפוליטיים, לא מפלגות הן שקובעות את המהלכים החשובים, אלא קואליציות. בריתות ארוכות טווח או קצרות טווח בין גושים פוליטיים שונים, או חלקים מתוכם, הן שהביאו להחלטות המכריעות בעשורים האחרונים של המאה העשרים.
החוג מנה כמאה חברים, בהם, מלבד וגנר ושטראוס, הפילוסוף עודד בלבן, ד"ר אחיה יצחקי, איש התק"ם שלמה לשם, ד"ר יורם נמרוד, ד"ר אייל כפכפי, זאב גולדשמידט (איש הספרייה הלאומית), יוסף מרגלית (נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה), בנקו אדר (עיתונאי על המשמר), ואחרים. חברי החוג התנגדו לנסיגה ל"קווי 67'" ותמכו ב"תוכנית אלון".
"חוג אורנים" התקבל בהסתייגות חריפה על ידי הארגונים שהחזיקו את סמינר אורנים, בעיקר מפ"ם והקיבוץ הארצי, אך הוא קנה לו אויבים גם במפא"י, לימים גוש העבודה לגווניו. מצד שני טענו ראשי החוג שדווקא כמה מקובעי המדיניות החשובים, כגון יגאל אלון, יצחק רבין ואחרים, הסכימו לדרך מחשבתם. במשך השנים הפכו רבים מתלמידי החוג למורים, חוקרים ועיתונאים, אך השפעת החוג על הפוליטיקה הישראלית התפוגגה והלכה.
וגנר ושטראוס, כמו רבים ממייסדי אורנים, התגוררו בעצמם בשטח הסמינר (לימים, המכללה) מתוך תפיסה של אחדות הרעיון והמעשה החינוכי. בשנת 2017 פרסמו פרופ' יגאל וגנר ואדם רז ספר אודות בנימין זאב הרצל בשם "הרצל מאבקיו מבית ומחוץ".[1]
ראו גם
קישורים חיצוניים
- דליה קרפל, מוות בצל אורנים, באתר הארץ, 19 במרץ 2002 - במאמר פסקה ("תרבות שהושמדה") העוסקת בחוג אורנים
- אורית פראג, אולמרט הטוב, ריאיון עם אחיה יצחקי, "הדף הירוק"
- יגאל וגנר ואדם רז, מאזן אימה מול אימה ללא מאזן(הקישור אינו פעיל), "הדף הירוק"
הערות שוליים
- ^ אמנון לורד, המהפכן המטופח, באתר ישראל היום, 16 פברואר 2018
