חוברה מדברית
חוברה מדברית | |
---|---|
מיון מדעי | |
ממלכה: | בעלי חיים |
מערכה: | מיתרניים |
מחלקה: | עופות |
סדרה: | חובתאים |
משפחה: | חובתיים |
סוג: | חוברה |
מין: | חוברה מדברית |
שם מדעי | |
Chlamydotis undulata | |
תחום תפוצה | |
החובָּרה המדברית (שם מדעי: Chlamydotis undulata) היא מין של עוף גדול ממשפחת החובתיים.
מאפיינים
אורך גופה של החוברה הוא 60 ס"מ, ומוטת כנפיה היא 140 ס"מ. גבה של החוברה חום בהיר, בטנה לבנה ולצידי צווארה נמתח פס שחור. במעוף, ניתן להבחין באזורים שחורים וחומים על נוצות הכנף. הזכר והנקבה דומים אך הנקבה קטנה במעט וגבה אפור. לזכר ציצת ראש מפוארת, הזוכה לבלטה בתקופת הרבייה. לחוברה אין קול (היא אילמת). לכל זכר טריטוריה מוגדרת, המתפרשת על פני קילומטרים רחבים.
מנהגי החוברה מפותחים ובאביב יוצאים הזכרים בריקוד מיוחד, שבו הם רצים מרחקים ארוכים תוך שהם מתופפים ברגליהם, מניפים ראשם לאחור ומנפחים את נוצות החזה. אורחותיה של החוברה אינם ידועים לחלוטין.
החוברות אינן בררניות במזונן והוא כולל זרעים, חרקים וגם חולייתנים קטנים.
תפוצה
החוברה המדברית מקננת בצפון אפריקה ובמזרח התיכון החוברה מעדיפה סביבה מדברית או חולית צחיחה בה היא מוסווית היטב בסביבתה.
ההערכה היא כי בישראל נותרו כ-500 חוברות, המרוכזות במספר אזורי קינון בנגב ובערבה. במהלך העשור האחרון הצטמצמה אוכלוסיית החוברות בכ-20 אחוז, והיא נמצאת עתה בסכנת הכחדה חמורה. החוברות נמצאות בנסיגה בכל תחומי תפוצתן בעולם, והוכרזו לאחרונה כמין בסכנת הכחדה עולמית.
הסיבות להיעלמותה קשורות בעיקר לציד לא חוקי, ולצמצום משמעותי בשטחי המחיה והקינון שלה. בנייה מואצת, הרחבת השטחים החקלאיים ושטחי המרעה, ותנועה מוגברת של רכבי שטח באזורי המחיה שלה. גורמים אלה אחראיים גם להתרבות האויבים הטבעיים שלה, בעיקר עורבים שחורים, תנים ושועלים, החיים בסמוך לאזורים מיושבים.
בתרבות
במרץ 2007 מוסף הארץ הכריז על החוברה כקמע החדש שלו[1].
קישורים חיצוניים
- תמר נהרי, שלום חוברה, באתר וואלה
- ד"ר דפנה לביא, איזה צרות יש לחוברה?, טבע וארץ
- ארז ארליכמן, חוּבּרות בנגב: טיול שקט אל ציפור הנפש שלכם, באתר ynet, 21 באוגוסט 2012
הערות שוליים
- ^
שגיאות פרמטריות בתבנית:הארץ
פרמטרי חובה [ 4 ] חסרים שלום, חוּברה, באתר הארץ
23549847חוברה מדברית