זלמן פוזנר

שלמה זלמן (מרכוס) פוזנר

לידה	תקכ"ו או תק"מ פוזנא
פטירה	1848 כ"ב בניסן ה'תר"ח ורשה, פולין
מדינה	פולין
מקום מגורים	ורשה, ורשה
פעילות בולטת	עסקן יהודי, למדן, מעשירי יהדות פולין, ומראשי קהילת ורשה
השקפה דתית	מתנגד

שלמה זלמן (מרכוס) פוזנר (נפטר כ"ב בניסן ה'תר"ח 1848) עסקן יהודי, למדן, מעשירי יהדות פולין, ומראשי קהילת ורשה.

ביוגרפיה

שלמה זלמן (מרכוס) פוזנר נולד בשנת תקכ"ו או תק"מ בפוזנא. למד בנערותו אצל רבי אריה לייב הלר, ונודע כלמדן גדול וכתלמיד חכם, התעשר מאד והיה לאחד מראשי הקהילה בורשה וממנהיגי יהדות פולין. היה מיודד עם רבי שלמה איגר, והשפעתו בורשה היתה רבה מאוד. מלבד למדנותו נודע גם כבעל השכלה כללית רחבה. הדבר בא לידי ביטוי גם בחייו הציבוריים, בהתנהגותו המתונה במלחמה כנגד המתקדמים בורשה.

עסקנות

פוזנר היה משוכנע שעבודה חקלאית תפתור את מצוקתם הכלכלית של יהודי פולין. לשם כך הוא קנה בשנת תקע"ז 1817 אחוזה בשם קוכרי בסביבות העיר פלונסק שבפולין, בה הקים חווה חקלאית שיועדה ליהודים כניסיון ראשוני מסוגו. מאוחר יותר קנה שני כפרים נוספים בסביבה בהם שיכן את משפחות הפועלים, ואף הקים במקום ישיבה, אך הניסיון נכשל. בטבת תר"ב, חתם פוזנר על כרוז הפונה ליהודי פולין ומעודדם להפוך לחקלאים. עליו חתמו עוד: רבי חיים דוידזון, רבי יצחק מוורקא, רבי ישעיה מושקט, ורבי יצחק מאיר אלתר, לאחר שהשתתף במשלחת יהודית למושל פולין מטעם הצאר איוואן פסקביץ', שהתלוננה בפניו על ההגבלות הכלכליות שמטילה הממשלה על היהודים, ונענתה בתגובה כי על היהודים לפנות לחקלאות. בתקצ"ז היה פוזנר בין החותמים על כרוז יחד עם רבי שלמה זלמן ליפשיץ ורבי חיים דוידזון, המודיע כי אין הם אחראים לאיסוף הכספים החשאי שהתבצע באותה עת ברחבי פולין, בעבור ביטול גזירת הגיוס לצבא הרוסי.

בימי המרד הפולני

כאשר פרץ מרד נובמבר בשנת תקצ"א, תמך פוזנר במרד מכספו כמו רוב מנהיגי יהדות פולין, בשל כך נאסר באחוזתו באדר תקצ"א, יחד עם בנו שמואל פרץ וגיסו יעקב לוין, הובל לורשה ושם שוחרר.

יחסו לחסידות

פוזנר נודע כמתנגד חריף וקיצוני, ושמו עמד במוקד הסכסוכים בין החסידים למתנגדים בורשה. בספרות החסידית הפולנית השתמרו אודותיו סיפורים רבים, כמו הסיפור על חתונה בה הגן רבי יצחק מאיר מגור על רבו רבי משה אליקים בריעה הופשטיין מקוז'ניץ, מפני הקנטותיו. בשנת תקצ"ט, כאשר נפטר רבי שלמה זלמן ליפשיץ רבה של ורשה, התנגד לבחירתו של רב חסידי לרבנות העיר, והציע את רבי חיים דוידזון שאכן נבחר לבסוף.

החיכוך העיקרי בינו לחסידים התגלע בימי גזירת הלבוש בפולין. בשנת תר"ד נחקקו חוקים שתבעו מהיהודים בפולין להחליף את לבושם היהודי המסורתי ללבוש 'מערבי' מודרני, החליף את לבושו למודרני בפרסום רב עוד לפני שנכנסו החוקים לתוקף, ואף חתם על כרוז המורה ליהודים להישמע לחוקים אלו. בעוד המנהיגים החסידיים ובראשם רבי יצחק מוורקא ורבי יצחק מאיר אלתר, נלחמו בגזירה בכל תוקף, רבי יצחק מאיר מגור אף פסק יחד עם רבי אברהם מטשכנוב, כי זוהי שעת השמד שבה חל הדין של יהרג ואל יעבור, ואסור להחליף את הלבוש. רבי יצחק מאיר מגור סבר כי הוא החליף את בגדיו בשל רצונו לזכות במכרז לבניית המבצר בדמבלין (איוונגרד), וקבע כי יש בכך חילול השם. בשליחותו של רבי יצחק מאיר אף התמודד על המכרז מולו, אחיו העשיר מחסידי קוצק משה חיים רוטנברג, שאכן זכה בו.

יחד עם זאת יחסיו בעסקי הציבור עם רבי יצחק מוורקא שהיה גם הוא מעסקני היהדות בפולין, היו תקינים, למרות היותו ממנהיגי החסידות בפולין.

פטירתו

נפטר בורשה בכ"ב בניסן תר"ח. מסופר כי בהלווייתו יצא להשתתף גם רבי יצחק מאיר אלתר, בהיותו מראשי הקהילה בורשה, והתבטא עליו בהערכה, למרות החיכוכים שהיו ביניהם.

משפחתו

• מחותנו היה רבי יעקבקא לנדא מברודי.
• בנו שמואל פרץ (תקס"ד - תרי"ז), חתן רבי אלעזר לנדא מברודי.
• בנו דוד נשא את בתו של זלמן בורנשטיין בעל מכרות המלח בווייליצ'קה, וחותנו של רבי דב בר מייזלש.
• חתנו יהושע בורנשטיין בנו של זלמן בורנשטיין הנ"ל.

הערות שוליים

מניח תבנית זו מצהיר על היותו בעל הזכויות
של טקסט זה לפני הופעתו בערך זה

ולמרות שקיים טקסט זהה או דומה בוויקיפדיה.