זכי אל-ארסוזי
זכי אל-ארסוזי (בערבית: زكي الأرسوزي; יוני 1899 - יולי 1968) היה פעיל פוליטי סורי, כותב ואחד ממייסדי מפלגת הבעת'. כתביו השפיעו על לאומנים ערבים ברחבי המזרח התיכון.
תחילת דרכו
זכי אל-ארסוזי נולד למשפחה עלווית בלטקיה. בנעוריו עברה משפחתו למחוז אסכנדרון (הנמצאת כיום בדרום טורקיה). הוא למד בבית ספר דתי ובבית ספר יסודי באנטיוכיה, לאחר מכן למד בקוניה. לאחר שסיים את לימודיו הוא התמנה למורה בבית ספר היסודי באנטיוכיה, ומאוחר יותר הפך למנהל מערכת החינוך בעיר החוף ארסוז שבדרום מחוז אסכנדרון.
ב-1927 נסע אל-ארסוזי לפריז כדי ללמוד בחוג לפילוסופיה בסורבון. במהלך התקופה ההיא הוא נחשף להשפעות הוגי דעות צרפתים דוגמת אנרי ברגסון ואידיאליסטים גרמנים. גם לפילוסופים מוסלמים, ביניהם אבן ח'לדון ואבן ערבי, נודעה השפעה עליו.[1]
פעילות לאומנית
אל-ארסוזי שב לסוריה (בגבולות בני ימינו) ב-1930 והתפרנס כמורה בחלב ובדיר א-זור. בתקופה זו הוא החל להיות פעיל מבחינה פוליטית. בעקבות פעילות זו הוא סולק ממשרתו ב-1934 על ידי שלטון המנדט הצרפתי ולכן שב למחוז אסכנדרון. באותה העת המיעוט הטורקי המשמעותי במחוז פעל להעברת המחוז מהשלטון הצרפתי לטורקיה. אל-ארסוזי הקים את הארגון הפוליטי הראשון בקריירה שלו - חזית הפעולה הלאומית - כדי להתנגד למגמות הבדלנות של הסורים. הוא היה פעיל מאד בתחום זה בין השנים 1936 עד 1938, שבמהלכן החליטה צרפת להעביר את המחוז לטורקיה. החזית פורקה באותה השנה, ואל-ארסוזי הקים את "מועדון הערביות" ופתח חנות ספרים בשם "אל-בעת' אל-ערבי" (البعث العربي, "התחייה הערבית"). נראה כי זהו השימוש הראשון במונח זה בחוגים הלאומניים הערביים.[2]
הקמת תנועת הבעת'
ב-1940 נסע אל-ארסוזי לבגדאד שם התחיל בעבודה חדשה, אולם הוא פוטר לפני סוף השנה וחזר לדמשק. בנקודה זו נחלקים הדיווחים אודות אל-ארסוזי: לטענת ההיסטוריונית חנא בֻטאטו, בנובמבר של 1940 החליט אל-ארסוזי להקים את תנועת "התחייה הערבית". לטענת דיווחים עליהם מסתמכת בטאטו, ב-1944 תומכיו של אל-ארסוזי בהנהגת והיב אל-ע'אנם עזבו את תנועתו, והצטרפו ביוני 1945 לקבוצה בשם "התחייה הערבית" בהנהגת מישל עפלק וצלאח א-דין ביטאר. אולם, יש כותבים הטוענים כי אל-ארסוזי היה מעורב בהקמת הארגון עצמו, ותרומתו לא הייתה רק תאורטית לתומכיו שעזבוהו.[3]
תרומתו לאידאולוגיה הלאומנית הערבית
משנתו של ארסוזי עסקה רבות בתרבות ובמורשת הערבית. התנאי היחיד לקבלה לארגונו היה "לכתוב או לתרגם ספר התורם לתחיית (בעת') המורשת הערבית".[4] ב-1942 הוא פרסם את עבודתו המפורסמת "הגאוניות שבשפה הערבית" (عبقرية العربية في لسانها, עַבְקַריַת אלערבִּיה פי לִסאנִהא).[5] גם כתביו האחרים התמקדו בפילולוגיה של השפה הערבית, אך גם בסוגיות מודרניות כגון ריכוז הכוח הפוליטי במבנה המדינתי.[6]
סוף דרכו
לאחר שובו מבגדאד ב-1940 החל אל-ארסוזי לעבוד כמרצה לפילוסופיה, אולם פוטר מעבודתו זמן קצר לאחר מינויו. בין השנים 1945-1952 הוא עבד כמורה בבתי ספר בחמאת ובחאלב. מ-1952 ועד פרישתו ב-1959 הוא עבד כמורה בבית ספר להדרכת מורים.[7] ב-1963 ביקש חאפז אל-אסד את עזרתו של אל-ארסוזי בהקמת המערך האידאולוגי בצבא סוריה. לאחר מכן הוא זכה לפנסיה מהמשטר. הוא נפטר בדמשק ב-1968.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
25778764זכי אל-ארסוזי