זכויות האדם בסוריה

מצב זכויות האדם בסוריה נחשב קשה במיוחד, על פי דו"חות של משקיפים בינלאומיים. בדו"ח המסכם את שנת 2016 בסוריה נכתב: "מעורבותן של ארצות הברית ורוסיה במלחמת האזרחים והמאמצים להגיע להסדר מדיני לא הפחיתו באופן משמעותי את ההפרות של זכויות האדם והמשפט ההומניטרי שהפכו למאפיין המרכזי של הסכסוך המזוין."

במדינה היה נהוג מצב חירום משנת 1963 עד אפריל 2011, ולכוחות הביטחון הוענקו סמכויות מעצר ומאסר בלתי מוגבלות. בשנים 1973–2012 שלטה מפלגת הבעת' בסוריה, ונציגי השלטון נהגו להטריד ולכלוא פעילי זכויות אדם ומבקרים אחרים של הממשלה. חופש הביטוי, חופש ההתאגדות וזכות ההפגנה והמחאה היו מוגבלים ביותר, והייתה אפליית נשים ואפליית מיעוטים אתניים. על פי ארגון Human Rights Watch, מאז עליית הנשיא בשאר אל-אסד לשלטון בשנת 2000 חלה התדרדרות במצב זכויות האדם בסוריה. לאחר פרוץ ההתקוממות נגד שלטון אסד בשנת 2011 נרשמו עדויות על מקרי מוות במעצר, עינויים ומעצר שרירותי. על פי אמנסטי אינטרנשיונל, אירועים אלה מהווים פשע נגד האנושות.

היסטוריה

ראו גם – היסטוריה של סוריה

המנדט הצרפתי (1920 - 1946)

משנת 1920 עד 1946 סוריה ולבנון היו תחת שלטון המנדט הצרפתי, שאושר באופן רשמי על ידי חבר הלאומים ב-29 בספטמבר 1923. שלטונות המנדט הצרפתי ניסו להפסיק את שליטתם של הדרוזים בדרום סוריה, ונהגו לעצור אותם באופן שרירותי ולנצל אותם לעבודת כפייה.

במהלך המרד הדרוזי, כוחות הצבא הצרפתי צרו על דמשק וסביבותיה, הרגו לפחות 6,000 מורדים וגירשו למעלה מ-100,000 אזרחים, שהפכו לפליטים. שלטונות המנדט הציגו לראווה גופות מרוטשות בכיכרות מרכזיות בדמשק ובכפרים, כאמצעי להפחדת מתנגדי השלטון. בשנת 1926 הוצאו להורג 355 תושבי סוריה על ידי בית משפט צבאי בדמשק, מבלי שזכו כלל לייצוג משפטי. מאות סורים נוספים נדונו למוות שלא בפניהם, או קיבלו עונשי מאסר שונים, בהם מאסר עולם עם עבודת פרך.

בתקופה זו החלה תנועת הפמיניזם הסורי, ובמדינה קמו מספר ארגונים למען זכויות האישה.

שלטון הבעת'

שלטון הבעת' בסוריה היה שלטון טוטליטרי והתאפיין בהפרה כללית של זכויות האדם. הארגון "Freedom House" סקר את זכויות האדם בעולם בשנים אלו, ונתן לסוריה בעקביות את הציון 7, הנמוך ביותר.

בשנת 1982 אירע טבח חמה, בו צבא סוריה תקף את העיר חמה בהוראת הנשיא חאפז אל-אסד, וטבח אלפי אזרחים סוריים סוניים, במטרה למנוע ניסיון הפיכה כנגד השלטון. מספר ההרוגים בטבח מוערך בין 10,000 ל-40,000 איש.

בדו"חות מהשנים 2008–2009 מצוינות הפרות רבות של זכויות האדם בסוריה, המאפיינות את כל תקופת שלטון הבעת' במדינה:

• אפליה ואלימות כלפי נשים
• מעצר ועיכוב ללא סיבה על ידי אנשי כוחות הביטחון
• כליאה בבידוד לעיתים קרובות
• עינויים והתעללות בעצירים
• הגבלות משמעותיות על חופש הביטוי, חופש העיתונות, חופש ההתאגדות וזכות ההפגנה והמחאה
• אווירה של שחיתות שלטונית
• מאסר שרירותי של עיתונאים המבקרים את השלטון
• מעצר פעילי זכויות אדם על ידי כוחות הביטחון
• צנזורה של אתרי אינטרנט
• מעצר בלוגרים עצמאיים
• הגבלות על חופש התנועה
• איסור הקמת מפלגות פוליטיות
• חוקי מצב החירום שהוטלו בשנת 1963 נותרו בתוקף.

מלחמת האזרחים והשתלטות דאעש על חלקים מסוריה

מאז תחילת מלחמת האזרחים בסוריה בשנת 2011 בוצעו הפרות רבות של זכויות אדם, הן בידי כוחות המשטר והן בידי המורדים. בשנת 2013 גינתה מועצת הביטחון של האו"ם פה אחד את הפרת זכויות האדם המסיבית בסוריה, הן מצד משטרו של הנשיא בשאר אל-אסד והן על ידי כוחות המורדים החמושים.

ארגון דאעש השתלט באופן הדרגתי על אזורים נרחבים בסוריה. הארגון מגביל את זכויות האדם במידה רחבה הרבה יותר מהשלטון הסורי. הארגון הקים מחסומים ליד האוניברסיטאות בשטחי שליטתו, והטיל מגבלות תנועה רבות.

נשים לא רשאיות לנוע במדינה או לצאת ממנה ללא גבר מלווה. בחלק מהמקומות נאסר על נשים לנהוג.

על פי נציב האו"ם לזכויות האדם, דאעש "מבקש לשעבד את האזרחים שבשליטתו ולשלוט בכל היבט של חייהם באמצעות טרור, אינדוקטרינציה, ואי-מתן שירותים למי שאינו מציית." נאווי פילאי, שכיהנה כנציבה של האו"ם לזכויות האדם, אמרה כי שני הצדדים מבצעים פשעי מלחמה.

כ-5 מיליון פליטים נמלטו מסוריה מאז 2011, מתוכם כ-3 מיליון לטורקיה. בנוסף להם יש במדינה כ-6 מיליון עקורים.

נושאי זכויות אדם נוספים

אסירים פוליטיים

במשך השנים נעצרו אלפי אסירים פוליטיים בסוריה, בעיקר חברי האחים המוסלמים והמפלגה הקומוניסטית, שהתנגדו לשלטון מפלגת הבעת'.

לאחר עלייתו של בשאר אל-אסד לשלטון בשנת 2000 הוא שחרר כ-700 אסירים, אך נותרו בכלא כ-4,000 אסירים פוליטיים, בהם פעילי זכויות אדם.

בשנות ה-80 נעלמו עקבותיהם של כ-17,000 תושבי לבנון, חלקם פלסטינים. על פי עצירים ששוחררו מהכלא הסורי, הנעדרים כלואים בבתי כלא שונים בסוריה.

מאז פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה דווח על מותם של כ-18,000 עצירים בבתי הכלא בסוריה, רובם לאחר עינויים.. גם כאשר האסירים מובאים למשפט הם לא מקבלים משפט הוגן עם ייצוג של עורך דין ומועברים מכלא לכלא ללא הודעה לקרובי משפחה

חופש התנועה

ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם קובעת שכל אדם זכאי לחופש תנועה במדינתו, וכן הוא זכאי לעזוב את המדינה.

שלטונות סוריה מפירים זכויות אלה. אזרחי סוריה אינם יכולים לעזוב את המדינה ללא "אשרת יציאה" הניתנת על ידי הרשויות. אשרה זו בדרך כלל לא ניתנת לפעילי זכויות האדם. גופי ביטחון פנים מטילים מגבלות על התנועה בתוך המדינה. מאז פרוץ מלחמת האזרחים, התנועה מוגבלת עוד יותר, בגלל הלחימה בחלק מאזורי המדינה. עוצר מוטל לעיתים קרובות על אזורים נרחבים.

דיפלומטים זרים אינם יכולים לבקר ברוב שטחה של סוריה, ולרוב אינם מורשים לצאת מחוץ לדמשק.

זכויות הכורדים

הכורדים בסוריה מהווים את המיעוט האתני הגדול ביותר במדינה, ומתגוררים בעיקר בכורדיסטן הסורית, חבל ארץ אוטונומי.

ממשלות סוריה נקטו במדיניות של אפליה עדתית ורדיפה לאומית נגד הכורדים, והגבילה אותם מבחינה פוליטית, כלכלית, חברתית ותרבותית. צעדים נגד הכורדים כללו מניעת אזרחות, דיכוי השפה והתרבות הכורדית, הפקעת אדמות והתנחלויות ערביות בשטחים כורדים.

בשנת 2014 הכריזו תושבי כורדיסטן הסורית על חוקה המאחדת את תושבי האוטונומיה, ובה אומצו מספר אמנות בינלאומיות בנושאי זכויות האדם, בהן ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם, האמנה הבינלאומית לזכויות אזרחיות ופוליטיות, האמנה הבינלאומית לזכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות, ואמנות זכויות אדם נוספות.

כמו כן מובעת בחוקה תמיכה מפורשת בזכויות המיעוטים ואיסור אפליה על רקע מגדרי.

על אף זאת, בסקירת שטחי הכורדים על ידי ארגון Human Rights Watch דווח בשנת 2014 על מעצרים שרירותיים, מעצרים ללא הליך שיפוטי, ומקרי רצח והיעלמות לא פתורים. ממשלת כורדיסטן הסורית טענה שמדובר במקרים בודדים שאינם מייצגים, ושהיא תנקוט בצעדים לשיפור המצב.

ראו גם

• המרכז הסורי לזכויות אדם

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

32110045זכויות האדם בסוריה