זיאוסודרה

זיאוסודרה (בשומרית: 𒍣𒌓𒋤𒁺. נהגה: זי. אוד.סוד.רה.; ביוונית: Ξίσουθρος Xisuthros (קסיסותרוס), מילולית: "חיים של ימים ארוכים") משורופק מופיע ברשימת המלכים השומרית בתור המלך האחרון שלפני המבול, וכגיבור אפוס המבול השומרי, בדומה לגיבורים נוספים דוגמת אתרחסיס האכדי, אותנפישתים ונח, אשר כולם דמויות ראשיות בסיפורי מבול עתיקים מהמזרח התיכון.

דמותו של זיאוסודרה מופיעה גם בספרות עתיקה נוספת, בכתבים כגון "מותו של גלגמש", ובגרסה מאוחרת של הוראות שורופק.

למרות שלכל גרסה של המבול יש מרכיב ייחודי משלה, ישנם אלמנטים רבים בסיפור אשר משותפים לשתיים, שלוש, או ארבע גרסאות.

הגרסה המוקדמת ביותר של סיפור המבול שנמצאה, היא גרסה של בריאת העולם מתוך המיתולוגיה השומרית, כלומר, הגרסה בה זיאוסודרה הוא גיבור הסיפור, אשר נשמרה באופן חלקי בכתב יד שומרי, ומתוארכת למאה ה-17 לפני הספירה - תקופת השושלת הראשונה של בבל, כששפת הכתיבה והמנהלה עדיין הייתה שומרית. לגרסה זו קווי דמיון רבים לאגדות מבול של עמים שונים במזרח התיכון, וכמו כן, גם לתיאור המקראי של נח.

זיאוסודרה ברשימת המלכים השומרית

ברשימת המלכים השומרית, במסמך שנמצא ותועד בשם WB-62, מסופר על זיאוסודרה משורופק אשר כיהן גם כמלך וגם כ'גודוג' (דרגה דתית-מנהלתית גבוהה), למשך 10 סאר, תקופה ששווה לכ-3,600 שנה (נטען שמדובר בטעות כתיב בהעתקה, והכוונה הייתה ל-10 שנים). זיאוסודרה ירש את השלטון מאביו שורופק, שבעצמו מלך 10 סאר.

בWB-62 ישנה שורה המספרת על זיאוסודרה:

"ואז המבול שטף"

השורה הבאה מספרת:

"לאחר שיטפונות המבול, ירדה מלכות מן השמים; המלכות הייתה בכיש."

העיר כיש התפתחה בתקופת השושלת הקדומה שהחלה במאה ה-29 לפנה"ס, זמן קצר לאחר שיטפונות בשורופק ובערים שומריות נוספות, על פי ממצאים ארכאולוגים, שמתארכים את השטפון בעזרת פחמן 14 לסביבות שנת 2900 לפנה"ס. ממצא כלי חרס פוליכומרי מתקופת ג'מדט נאסר (בערך 3000-2900 לפנה"ס) התגלה מיד מתחת לשכבת השטפון של שורופק, ומיד לאחר ממצאי תקופת ג'מדט נאסר עלו ממצאים מתקופת השושלת הראשונה.

היותו של זיאוסודרה מלך בשורופק נתמכת על ידי לוח XI של עלילות גלגמש, שבו מוזכר בקו 32 אותנפישתים משורופק, שזהו למעשה תרגום מילולי אכדי לשמו של זיאוסודרה.

מיתולוגית המבול השומרית

סיפורו של זיאוסודרה נודע מלוח יחיד ומקוטע שנכתב בשומרית, אשר מתוארך על ידי סגנון הכתב שלו למאה ה-17 לפנה"ס (ימי האימפריה הבבלית העתיקה), ופורסם ב-1914 על ידי ארנו פובל.

החלק הראשון של הסיפור עוסק בבריאת האדם והחיות והקמת הערים הראשונות: ארידו, באד טיבירה, לרסה, סיפר ושורופק. אחרי קטע חסר בלוח, אנו למדים כי האלים החליטו לשלוח מבול להרוס את האנושות.

האל אנכי (אדון העולם התת-קרקעי של המים המתוקים) מזהיר את זיאוסודרה, מלכה של שורופק, לבנות סירה גדולה. לאחר מכן, הקטע המתאר את הוראות בניית הסירה חסר בלוח. כאשר רצף הכתיבה בלוח מתחדש, הוא מתאר את המבול. סערה נוראה השתוללה במשך שבעה ימים: "הסירה הענקית הושלכה על המים הגדולים", ואז אוטו אל השמש מתגלה, וזיאוסודרה פותח אל החלון ומשתטח לפניו, ומקריב לו קורבן שור וכבשים. לאחר הפסקה נוספת, הטקסט מתחדש, ואנו מגלים שהמבול ככל הנראה נגמר, וזיאוסודרה משתטח בפני אנו (אל השמיים), אנליל (אל הרוח והאוויר), אשר נותנים לו "נשימה נצחית" ולוקחים אותו לשכון, על פי הלוח, "בדילמון, המקום בו השמש עולה". מקום זה מזוהה לרוב עם בחריין - אי במפרץ הפרסי. על כן, נראה שבגרסה זו של הסיפור, הסירה של זיאוסודרה צפה בנהר הפרת אל תוך המפרץ הפרסי (במקום לעלות על הר, או לזרום אל כיש).

המילה השומרית "קור" בשורה 140 של מיתוס המבול של גילגמש נתפרשה כ"הר" באכדית, אם כי בשומרית, יש לה פירושים נוספים דוגמת "ארץ", בייחוד ארץ זרה.

המשך הפואמה אבד.

מסמך שומרי המכונה הוראות שורופק תוארך על ידי חוקר בשם קרר לסביבות שנת 2500 לפנה"ס, מתייחס בגרסה מאוחרת יותר לזיאוסודרה. קרמר הגיע למסקנה ש"זיאודרה הפכה לדמות משמעותית במסורת הספרותית באמצע המאה השלישית לפנה"ס".

זיסותרוס

זיסותרוס (Ξισουθρος) הוא ההלניזציה של זיאוסודרה השומרי, והוא מוכר לנו מכתביו של ברוסוס - כוהן של מרדוך הבבלי, שהיה מייעץ לאלכסנדר מוקדון לגבי אזור מסופוטמיה.

בין המאפיינים המעניינים בגרסה זו של מיתוס המבול, הוא הזיהוי של הפרשנים היווניים של האל השומרי אנכי עם קרונוס, שליט הטיטאנים מהמיתולוגיה היוונית, ואביו של זאוס; ואת הטענה כי סירת הקנים שנבנתה על ידי זיסותרוס שרדה, לכל הפחות עד ימיו של ברוסוס, ב"הרי קורסירי" (Corcyrean Mountains) שבארמניה.

זיסותרוס הוזכר כמלך, בנו של ארדייטס (Ardates), אשר מלך 18 סארי, פרק זמן השווה לכ-64,800 שנים. הדעה הרווחת היא שזוהי טעות תרגום, והכוונה המקורית הייתה לכך אשר מלך 18 שנים.

אתרחסיס

אפוס המבול האכדי מספר כיצד האל אנכי הזהיר את הגיבור אתרחסיס, המתואר כנבון במיוחד, לבנות סירה כדי להנצל מהמבול.

באפוס של זיאוסודרה לא לגמרי ברור אם המבול היה למעשה הצפה של נהר או שמדובר היה בתופעה שונה, למרות שבסיפור מתואר שכתוצאה מהמבול האנושות וכל הערים יושמדו. על פי אחד הלוחות שנמצאו, המתאר את אפוס המבול של אתרחסיס, עולה האפשרות שבסיפור זה ה'מבול' היה למעשה שטפון בנהר מקומי:

"כמו שפיריות הן [הגופות] מילאו את הנהר. כמו רפסודה הן שטו אל הקצה [של הנהר]. כמו רפסודה הן עברו לגדת הנהר."

מומחים שונים מפרשים את המבול של אתרחסיס כמבול כלל-עולמי, ומדגישים כי כוונת האלים הייתה למחוק את כלל האנושות, שכן נכתב שהמבול הורס: "את כל האדמה". בהקשר רחב זה, קשה לראות כיצד הצפה של נהר מגשימה את היעד הזה. אותם פרשנים מציעים כמה הסברים להתייחסות של הטקסט לנהר, למשל, שפה ציורית של דימויים, או שהכוונה הייתה לגוף מים שאינו נהר.

המילה השומרית "קור" המתארת 'גבעה' יכולה גם להתכוון לפירושים: הר, ארץ או אדמה, בהתאם להקשר. סימן ה"קור" השומרי ("שאדו" באכדית) עשוי להתייחס גם לגבעות או הרים, ולכן ההתייחסות באפוס האכדי לכך שהספינה עגנה לבסוף על הר, יכולה להיות מוטעית, כי ייתכן שהכוונה הייתה לגבעה קטנה, מה שמתאים לפרשנות שמדובר היה בהצפה של נהר, ושהספינה נסחפה בנהר הפרת, ומשם יצאה אל המפרץ הפרסי.

ישנם כמה הבדלי גרסאות נוספים בין הסיפור של אתרחסיס לסיפורו של זיאוסודרה, ופרטים שונים אשר עשויים לחזק את הפרשנות שמסופר על הצפת נהר, לצד פרטים נוספים אשר עשויים לחזק את הפרשנות שמסופר על שטפון כלל עולמי.

אותנפישתים

בלוח ה-11 של האפוס הבבלי על גילגמש, מתואר אותנפישתים כמלך החכם של עיר המדינה שורופק, אשר יחד עם אשתו חסרת השם שרדו את המבול שנשלח על ידי אנליל להטביע כל דבר חי על כדור הארץ. אונתיפשים הוזהר בחשאי על ידי אנכי אל המים, ובנה ספינה או תיבה גדולה כדי להציל את עצמו, משפחתו ונציגים של כל מיני בעלי חיים.

כאשר התיבה של אותנפישתים צפה במשך שבעה ימים, הוא שיחרר יונה, שלא מצאה מקום מנוחה וחזרה. לאחר מכן שוחררה סנונית אשר גם לא מצאה מקום מנוחה וחזרה אל התיבה, אבל העורב ששוחרר שלישי לא חזר, מה שהיווה סימן לאותנפישתים שהעורב מצא יבשה והמבול החל להסתיים. כשחדלו מי השיטפון, הייתה הסירה מרותקת להר ניסיר. אותנפישתים הקריב על ראש ההר קורבן לאנכי. אותנפישתים ואשתו זכו לחיי אלמוות לאחר המבול, ונלקח על ידי האלים לחיות לנצח באזור המתואר כ"פיהם של הנהרות" ושם קיבל את הכינוי "אותנפישתים הרחק".

המיתוס הבבלי של אותנפישתים (אשר פירוש שמו, "הוא מצא את החיים", ככל הנראה בהתייחסו למתנת האלמוות שניתנה לו על ידי האלים), תואמת את האפוס הקדום יותר של אתרחסיס, ואת הגרסה השומרית, האפוס של זיאוסדרה.

אותנפישתים ואתרחסיס הם אותו אדם. השם של אתרחסיס השתנה לאותנפישתים לאחר שקיבל את מתת האלמוות. דבר זה מסביר מדוע למרות שבאפוס של גלגמש גיבור המבול הוא אותנפישתים, עדיין מוזכר שמו של אתרחסיס.

נח

קווי דמיון בין סיפור תיבת נח, הסיפור השומרי של זיאוסודרה, והסיפורים הבבליים של אתרחסיס ואותנפישתים באים לידי ביטוי במשפטים מקבילים בגרסאות שונות:

"הסערה שטפה... במשך שבעה ימים ושבעת לילות" - זיאוסודרה 203

"במשך שבעה ימים ושבעה לילות באה הסופה" - אתרחסיס, לוח 3, 4, 24

"שישה ימים ושבעה לילות של רוח וסופה" - גילגמש, לוח 11, 127

"וַיְהִי הַגֶּשֶׁם, עַל-הָאָרֶץ, אַרְבָּעִים יוֹם, וְאַרְבָּעִים לָיְלָה" - בראשית, פרק ז', פסוק י"ב

"יעשה זיאוסודרה פתח בספינה הגדולה" - זיאוסודרה לוח 6, 207

"פתחתי את החלון" - גילגמש, לוח 11, 135

"וַיִּפְתַּח נֹחַ, אֶת-חַלּוֹן הַתֵּבָה אֲשֶׁר עָשָׂה" - בראשית, פרק ח', פסוק ו'

"הוא פנה לפתוח פתח בספינה" - ברוסוס

"הוא העלה עולה" - אתרחסיס, לוח 3, 5, 31

"והעלה עולה" - גילגמש, לוח 11, 155

"וַיַּעַל עֹלֹת, בַּמִּזְבֵּחַ" - בראשית, פרק ח', פסוק כ'

"בנה מזבח, וזבח בו לאלים" - ברוסוס

"ויריחו האלים את ריח הניחוח" - אתחרסיס, לוח 3, 5, 34

"ויריחו האלים את ריח הניחוח המתוק" - גילגמש, לוח 11, 160

" וַיָּרַח יְקוָק, אֶת-רֵיחַ הַנִּיחֹחַ" - בראשית, פרק ח', פסוק כ"א

ראו גם

• הוראות שורופק
• מבול

לקריאה נוספת

• R. M. Best, Noah's Ark and the Ziusudra Epic, Eisenbrauns, 1999
• Samuel Noah Kramer, Reflections on the Mesopotamian Flood, Expedition, 1967
• W. G. Lambert and A. R. Millard, Atrahasis: The Babylonian Story of the Flood, Eisenbrauns, 1999

הערות שוליים

23107154זיאוסודרה