ז'ורז' קאטרו

ז'ורז' קאטרו

קאטרו בשנת 1940 לאחר שהצטרף לצבא צרפת החופשית
לידה	29 בינואר 1877 לימוז', צרפת
פטירה	21 בדצמבר 1969 (בגיל 92)
השתייכות	צבא צרפת, צבא צרפת החופשית
תקופת הפעילות	1898–1968 (כ־70 שנה)
דרגה	ז'נרל ד'ארמה (Général d'Armée)
פעולות ומבצעים
מלחמת העולם הראשונה מלחמת העולם השנייה, המערכה בסוריה ובלבנון במלחמת העולם השנייה
עיטורים
הצלב הגדול של לגיון הכבוד

ז'ורז' קאטרו (בצרפתית: Georges Catroux; ‏ 29 בינואר 1877 - 21 בדצמבר 1969) היה איש צבא ודיפלומט צרפתי, ששירת במלחמת העולם הראשונה ובמלחמת העולם השנייה. במהלך מלחמת העולם השנייה הצטרף קאטרו לצבא צרפת החופשית והנהיג את כוחות צרפת החופשית במסגרת המערכה בסוריה ובלבנון. קאטרו עוטר בצלב הגדול של לגיון הכבוד ושימש כמפקד הגדול של לגיון הכבוד.

חייו

קאטרו נולד בלימוז' שבצרפת. הוא היה בנו של קצין, וזכה לחינוך צבאי. ב-1896 התקבל אל האקדמיה הצבאית הצרפתית סן-סיר. לאחר סיום לימודיו שימש בתפקידי קצונה במושבות צרפת באלג'יריה ובהודו-סין. במהלך מלחמת העולם הראשונה לחם בחזית הגרמנית, ונתפס בשבי, בשנת 1915 בשבי פגש את שארל דה גול שהיה אז בדרגת קפיטן. לאחר המלחמה המשיך קאטרו בשירות צבאי במושבות צרפת ושירת במושבות צפון אפריקה, במרוקו אלג'יריה ובלבאנט.

ביולי 1939 מונה קאטרו למושל הכללי של הודו-סין. לאחר כניעת צרפת במהלך המערכה על צרפת בשנת 1940 הגיע קאטרו להסכמות עם האימפריה היפנית שאיפשרו הקמת בסיסים יפנים על אדמת הודו סין. בשל כך, ובשל יחסיו הגרועים עם משטר צרפת של וישי פוטר והוחלף באדמירל ז'אן דאקו.

בסמוך לאחר פיטוריו הצטרף לצבאו של דה גול, צבא צרפת החופשית. כאשר הצטרף לצבא צרפת החופשית היה גנרל בעל חמישה כוכבים, ולהלכה היה הקצין הבכיר בצבא זה. בחודשים הראשונים לשירותו בצבא הגה צ'רצ'יל תוכנית לפיה יועמד קאטרו בראש צבא צרפת החופשית במקום דה גול שעמו לא הצליח לטפח יחסים טובים. בספטמבר 1941 נשלח קאטרו לקהיר בשליחות צ'רצ'יל, ודה גול חשש כי המדובר בתוכנית שנועדה להסיטו מן הדרך. בפגישה שנערכה בפור לאמי באוקטובר 1940, הכריז קאטרו על נאמנותו לדה גול, ועל כי על אף העובדה כי הוא בכיר ממנו בהרבה בדרגה, הוא סר למרותו. דה גול ראה בכך צעד חשוב לאישוש מנהיגותו.

בשנת 1941 יועד על ידי דה גול להיות למושל סוריה ולבנון, לאחר כיבושן במסגרת המערכה בסוריה ובלבנון. ב-21 ביוני 1941 נכנס, לצד המפקד הצבאי של המבצע, הגנרל פול לואי לז'נטיום אל דמשק. לאחר כיבוש סוריה ולבנון היה למושל סוריה ולבנון. בשם צרפת הכריז קאטרו על עצמאות ארצות הלבאנט, עוד בשנת 1941, אך עצמאות זו לא מומשה בפועל. בין 1943 ל-1944 מונה על ידי דה גול למושל כללי של אלג'יריה.

בממשלתו הראשונה של דה גול, במסגרת הממשלה הזמנית של הרפובליקה הצרפתית, בין ספטמבר 1944 לדצמבר 1945 היה קאטרו השר הממונה על ענייני צפון אפריקה. לאחר מכן שירת עד שנת 1948 כשגריר צרפת בברית המועצות.

במהלך המשבר במרוקו בשנת 1955 היה קאטרו בין הנושאים ונותנים על חזרתו של המלך מוחמד החמישי למרוקו. ב-1956 מונה למושל אלג'יריה במשרת שר בממשלתו של גי מולה. הוא לא הצליח לבצע את משרתו, והחזיק בה פחות משבוע בשל הפגנות שהפגינו כנגדו המתיישבים הצרפתים שדרשו את השבתו של מושל אלג'יריה ז'אק סוסטל שתמך במדיניות של חיזוק הקשר בין אלג'יריה לצרפת.

קאטרו עמד בראש ועדה שכונתה "ועדת קאטרו" שחקרה את התבוסה הצרפתית בקרב דיין ביין פו בשנת 1954.

בשנת 1961 עמד בראש בית הדין הצבאי ששפט את הקצינים המורדים באלג'יריה.

בין 1954 למותו ב-1969 שימש כמפקד הגדול של לגיון הכבוד (Grand Chancelier de la Légion d’honneur).

קאטרו מת בפריז בשנת 1969.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ז'ורז' קאטרו בוויקישיתוף

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

24014722ז'ורז' קאטרו