ז'ואאו השישי, מלך פורטוגל

ז'ואאו השישי, מלך פורטוגל
João VI de Portugal
	ז'ואאו השישי, מלך פורטוגל
לידה	13 במאי 1767; ליסבון, ממלכת פורטוגל
פטירה	10 במרץ 1826 (בגיל 58); ליסבון, ממלכת פורטוגל
מדינה	פורטוגל
בת זוג	קרלוטה ז'ואקינה מספרד
שושלת בית ברגנסה
תואר	מלך פורטוגל
אב	פדרו השלישי, מלך פורטוגל
אם	מריה הראשונה, מלכת פורטוגל
צאצאים	ראו בהמשך
	20 במרץ 1816 – 10 במרץ 1826; (10 שנים)
	→ מריה הראשונה, מלכת פורטוגל פדרו הרביעי, מלך פורטוגל ←

ז'ואאו השישי, מלך פורטוגל (בפורטוגזית: João VI de Portugal; 13 במאי 1767 - 10 במרץ 1826) היה מלך פורטוגל בין השנים 1816 - 1826.

חייו

ילדותו

ז'ואאו השישי נולד בליסבון ב-13 במאי 1767, לפדרו השלישי, מלך פורטוגל ומריה הראשונה, מלכת פורטוגל, בתם של ז'וזה הראשון, מלך פורטוגל ומריאנה ויקטוריה מספרד. בשנת 1785 התחתן ז'ואאו עם קרלוטה ז'ואקינה מספרד, בתו של קרלוס הרביעי, מלך ספרד באישור האפיפיור פיוס השישי, והנישואים נחגגו בפאר גדול^[1], ואחותו של ז'ואאו מריאנה ויקטוריה, נסיכת פורטוגל התחתנה עם אח אשתו האינפנטה גבריאל מספרד. בשנת 1788 מת אחיו הבכור של ז'ואאו ז'וזה, נסיך ברזיל, וז'ואאו מונה ליורש העצר.

עוצר הממלכה

אמו מריה סבלה מדיכאון שהחמיר מאוד בשנת 1792 אחרי מותו של הכומר המוודה שלה עד כדי אי-מסוגלות לשלוט, ולפיכך בשנת 1799 מונה ז'ואאו לעוצר השלטון במקומה. פורטוגל הייתה חלק מהקואליציה האנטי צרפתית השנייה, ובעקבות כך בשנת 1801 פלשה ספרד לפורטוגל. בהסכם בדחוס שנחתם בחודש יוני של אותה שנה הסיגה ספרד את כוחותיה, בתמורה לוויתור על טריטוריות מצד פורטוגל.

בשנת 1805 ניסתה אשתו שתמכה בספרד להדיחו מהשלטון, אך כשלה והוגלתה לעיר מפרה. פורטוגל סירבה בשנת 1807 להיענות לדרישת נפוליאון לתמוך במצור על בריטניה, כחלק מאמברגו על הממלכה המאוחדת. כתוצאה מכך, כוחות צרפתיים, תחת פיקודו של הגנרל ז'ונו (Junot), פלשו לפורטוגל כחלק ממלחמת חצי האי והשתלטו על הבירה ב-1 בדצמבר 1807.

לאחר הכיבוש עברה חצר המלוכה לברזיל, וכתוצאה מכך הפכה ברזיל לחלק מהממלכה המאוחדת של פורטוגל, ברזיל ואלגרבש, ובמעמד שווה לפורטוגל. מעורבותם של הכוחות הבריטיים במלחמת העצמאות הספרדית השיבה למדינה את עצמאותה, ובשנת 1812 גורשו אחרוני החיילים הצרפתים מהמדינה.

שלטונו

ב-20 במרץ 1816 מתה אמו מריה הראשונה, מלכת פורטוגל, וז'ואאו עלה במקומה לשלטון, אולם רק ב-6 בפברואר 1818 התקיים טקס ההכתרה. מכיוון שז'ואאו לא מיהר לשוב לפורטוגל, שלט בה מפקד הצבא הבריטי ויליאם קאר ברספורד כדיקטטור צבאי. ב-24 באוגוסט 1820 פרצה בפורטוגל המהפכה הליברלית שניצלה את עובדת היעדרותו של ויליאם קאר ברספורד עקב נסיעתו לברזיל, והחלה התקוממות צבאית בעיר פורטו נגד המלוכה האבסולוטית של פורטוגל. התביעה למנות מליאה פרלמנטרית שתנסח חוקה לפורטוגל, התפשטה במהירות וללא גילויי התנגדות לשאר חלקי הארץ, וזאת למרות ניסיון המלוכה לדכא את התנועה, וב-15 בספטמבר הצטרפה גם ליסבון למהפכה. הממשל של ויליאם ברספורד הוחלף על ידי חונטה זמנית שמטרתה הייתה לארגן בחירות לקורטס. בקורטס שהתכנס ב-1 בינואר 1821 נבחרו כחברים נציגים מכל קצוות האימפריה הפורטוגזית.

הפרלמנט דרש מז'ואאו השישי לחזור מיד לפורטוגל. לפני חזרתו באפריל 1821, מינה המלך את בנו פדרו כעוצר על ממלכת ברזיל. צעד זה לא נשא חן בעיני חברי הפרלמנט, אשר גרסו שאכיפת הריבונות על שטחי האימפריה צריכה להתבצע משטחי פורטוגל באירופה. בנוסף, נדרש פדרו לחזור לאירופה, על מנת להמשיך בה את תהליך הכשרתו למלוכה. 65 חברי הפרלמנט הברזילאים מחו כנגד דרישה זו ובתגובה נטשו את הפרלמנט בפורטוגל וחזרו לברזיל. ב-7 בספטמבר 1822, הגיעה לידיו של פדרו בברזיל הודעה נוספת בנושא מאת הפרלמנט. הדבר הוביל אותו להכריז על עצמאותה של ברזיל ועל עצמו כקיסר הראשון שלה, באירוע שנודע לימים כזעקת איפירנגה. באותה שנה אושרה בפורטוגל החוקה, שנוסחה ברוחה של החוקה הצרפתית (1791), שקידשה הפרדה בין הזרוע המחוקקת, הזרוע המבצעת והזרוע השופטת, וייחסה למלך תפקיד סמלי בלבד. הגה השלטון עבר לידי פרלמנט חד-אגפי, שחבריו נבחרו בבחירות ישירות, ובידיו השליטה הבלעדית בחקיקה.

בשנת 1824 ניסה בנו מיגל בתמיכת אשתו להדיחו מהשלטון, אולם המרד נכשל בתמיכה בריטית, ומיגל הוגלה לווינה, ואשתו נעצרה במעצר בית.

בשנת 1825 קיבל ז'ואאו את התואר "קיסר ברזיל", בתמורה להכרתו בעצמאות ברזיל, וב-10 במרץ 1826 מת ז'ואאו השישי בליסבון. בשנת 1990 נתגלו בגופתו שרידי ארסן, מה שמחזק את הטענות שז'ואאו נרצח על ידי מתנגדיו. לאחר מותו החלה בפורטוגל מלחמת ירושת הכתר. בנו פדרו הראשון, אשר כיהן כקיסר ברזיל העצמאית, הוכרז גם כמלך על פורטוגל, תחת השם פדרו הרביעי. אך הן הפורטוגזים והן הברזילאים לא רצו באיחוד מונרכי בין שתי הממלכות; כתוצאה מכך, ויתר פדרו על כתר פורטוגל לטובת בתו מריה השנייה, מלכת פורטוגל, תחת התניה שזו תינשא לאחיו, מיגל. עקב אי-שביעות הרצון מהרפורמות החוקתיות שביצע פדרו, הובילו האצילים והכנסייה בשנת 1828 להכתרתו של מיגל הראשון, ובכך פרצו המלחמות הליברליות שבהן כפה פדרו על אחיו מיגל, בסיוע האנגלים, לוותר על הכתר ולבטל את אירוסיו למריה, ולצאת לגלות (1834), ובכך עלתה מריה השנייה שוב על כס המלוכה.