המהפכה הליברלית של 1820
המהפכה הליברלית (בפורטוגזית: Revolução liberal) פרצה בעיר פורטו שבפורטוגל ב-24 באוגוסט 1820, נמשכה עד 1826 והובילה לכינונה של חוקה בפורטוגל ולעצמאותה של ברזיל.
במהלך שליטת נפוליאון על ספרד - שכנתה הגדולה של פורטוגל, כוחות צרפתיים פלשו 3 פעמים לשטחי פורטוגל וכתוצאה מכך החליטה חצר המלוכה לצאת לברזיל, שם שהתה עד 1821. במהלך אותה תקופה, כאשר גם המלך פרננדו השביעי היה בגלות, ספרד אישרה ב-1812 חוקה ליברלית. עם שובו של המלך לספרד בוטלה החוקה והוא חזר לשלוט כמלך אבסולוטי אולם התקוממות עממית במחוזות נגד האבסולוטיזם, אילצה את המלך הספרדי לחדש את המלוכה החוקתית ב-1820. האירועים בספרד שימשו דוגמה לפורטוגזים וכך קמה קבוצה חשאית ליברלית בשם "סנהדרין" (Sinédrio). חברי הסנהדרין היו בעלי רכוש והשכלה, אזרחים ואנשי צבא, שהושפעו מרעיונות הבונים החופשיים ומרוחות המהפכה הצרפתית והם היו בעלי השפעה על הקצונה הצעירה בחיל המצב שבצפון פורטוגל. מולם עמדו הכפריים, רובם אנאלפביתים, שמרנים ומושפעים על ידי הכמורה. המאבק שיפרוץ מאוחר יותר יתחולל בין שתי קבוצות אלו.
קציני הצבא הפורטוגזים (בפורטוגל ובברזיל) התרעמו על השליטה הבריטית בכוחות המזוינים הפורטוגזים, אנשי העסקים והבורגנות התקוממו נגד אמנות והסכמים בהם ניתנה העדפה כלכלית למדינות אחרות (בעיקר בריטניה) ושכתוצאה מהם נפגעו כלכלית ערי הסחר ובעיקר ליסבון ופורטו.
ההתמרמרות הייתה נגד חתימת הצו "פתיחת נמלי הים למדינות ידידותיות" (Decreto de Abertura dos Portos às Nações Amigas) ב-28 בינואר 1808 שהיה תגמול על הסיוע הבריטי להמלטות משפחת המלוכה מפורטוגל לברזיל ופתח את השוק הברזילאי לסוחרים בריטיים ושחרר אותם מהמכס הפורטוגזי. בנוסף, אמנת מסחר וספנות בין פורטוגל לבריטניה (Tratado de Comércio e Navegação) מ-1810 הפחיתה את שיעור המס על סחורות מיובאות מבריטניה ל-15% ובכך נתנה מעמד מועדף לסחורות בריטיות. כתוצאה מהסכם זה הבריטים חיסלו כמעט לחלוטין את התחרות בשוק הברזילאי ושלטו בו כמעט לחלוטין. ספינות מלחמה בריטיות יכולו לעגון בנמלים ברזילאים. נתינים בריטיים היו זכאים לבתי דין מיוחדים.
בעקבות התבוסה של הכוחות הצרפתיים בשנת 1814, פורטוגל חוותה תקופה ממושכת של אי-יציבות פוליטית, שבמהלכה תושבי הממלכה ביקשו השתתפות גדולה יותר בשלטון. חצר המלוכה ישבה בברזיל ולפורטוגזים הייתה תחושה שהם הפכו למושבה של ברזיל במקום שברזיל תהייה מושבה פורטוגזית.
באוקטובר 1817 נשפטו למוות מספר מנהיגים של "הסנהדרין" (רובם חברי הבונים החופשיים), ההוצאות להורג עוררו מחאות נגד העוצר ונגד ויליאם קאר ברספורד(אנ') והתעצמה תחושה אנטי בריטית בארץ.
המהפכה הליברלית שניצלה את עובדת היעדרותו של ברספורד עקב נסיעתו לברזיל, התחילה בהתקוממות צבאית בעיר פורטו שבצפון פורטוגל נגד המלוכה האבסולוטית של פורטוגל, בתביעה למנות מליאה פרלמנטרית שתנסח חוקה לפורטוגל, התפשטה במהירות וללא גילויי התנגדות לשאר חלקי הארץ, וזאת למרות ניסיון המלוכה לדכא את התנועה, וב-15 בספטמבר הצטרפה גם ליסבון למהפכה. הממשל של ויליאם ברספורד הוחלף על ידי חונטה זמנית שמטרתה הייתה לארגן בחירות לפרלמנט (הקורטס (פורטוגל)). בקורטס שהתכנס ב-1 בינואר 1821 נבחרו כחברים נציגים מכל קצוות האימפריה הפורטוגזית. תומכי המהפכה נקראו וינטיסטים (Vintistas).
הפרלמנט דרש מהמלך ז'ואאו השישי לחזור מיד לפורטוגל. לפני חזרתו באפריל 1821, מינה המלך את בנו פדרו כעוצר על ממלכת ברזיל. צעד זה לא נשא חן בעיני חברי הפרלמנט, אשר גרסו שאכיפת הריבונות על שטחי האימפריה צריכה להתבצע משטחי פורטוגל באירופה. בנוסף, נדרש פדרו לחזור לאירופה, על מנת להמשיך בה את תהליך הכשרתו למלוכה. 65 חברי הפרלמנט הברזילאים מחו כנגד דרישה זו ובתגובה נטשו את הפרלמנט בפורטוגל וחזרו לברזיל. ב-7 בספטמבר 1822, הגיעה לידיו של פדרו בברזיל הודעה נוספת בנושא מאת הפרלמנט. הדבר הוביל אותו להכריז על עצמאותה של ברזיל ועל עצמו כקיסר הראשון שלה, באירוע שנודע לימים כזעקת איפירנגה.
באותה שנה אושרה החוקה. היא נוסחה ברוחה של החוקה הצרפתית (1791), שקידשה הפרדה בין הזרוע המחוקקת, הזרוע המבצעת והזרוע השופטת, וייחסה למלך תפקיד סמלי בלבד. הגה השלטון עבר לידי פרלמנט חד-אגפי, שחבריו נבחרו בבחירות ישירות, ובידיו השליטה הבלעדית בחקיקה.
25967833המהפכה הליברלית של 1820