פדרו הראשון, קיסר ברזיל

פדרו הראשון, קיסר ברזיל
Pedro I
	פדרו הראשון, קיסר ברזיל
לידה	12 באוקטובר 1798; ליסבון, ממלכת פורטוגל קובץ:Flag Portugal (1750).svg
פטירה	24 בספטמבר 1834 (בגיל 35); ליסבון, ממלכת פורטוגל
מדינה	ממלכת פורטוגל ; האימפריה הברזילאית
בת זוג	מריה לאופולדינה מאוסטריה ; אמלי מלוכטנברג
שושלת בית ברגנסה
אב	ז'ואאו השישי, מלך פורטוגל
אם	קרלוטה ז'ואקינה מספרד
צאצאים	ראו בהמשך
	12 באוקטובר 1822 – 7 באפריל 1831; (8 שנים ו־25 שבועות)
	→ הקמה חדשה פדרו השני, קיסר ברזיל ←
	10 במרץ 1826 – 2 במאי 1826; (7 שבועות ו־5 ימים)
	→ ז'ואאו השישי, מלך פורטוגל מריה השנייה, מלכת פורטוגל ←

פדרו הראשון, קיסר ברזיל (12 באוקטובר 1798 - 24 בספטמבר 1834) היה קיסר ברזיל הראשון בשנים 1822–1831 (תקופת האימפריה הברזילאית), וכן מלך פורטוגל תחת השם פדרו הרביעי בשנת 1826. צאצא לבית ברגנסה. נחשב על ידי הברזילאים ל"אבי האומה".

ביוגרפיה

ילדותו

פדרו הראשון נולד ב-12 באוקטובר 1798 בליסבון, והיה בנו השני של ז'ואאו השישי, מלך פורטוגל ואשתו קרלוטה ז'ואקינה מספרד, בתם של קרלוס הרביעי, מלך ספרד ומריה לואיסה מפארמה. לאחר מות אחיו פרנסיסקו אנטוניו בשנת 1801, קיבל פדרו את התואר "נסיך ביירה".

הבריחה לברזיל

עם כיבוש פורטוגל על ידי צבאות נפוליאון בשנת 1807 בעקבות סירובה להשתתף באמברגו על בריטניה, נמלט פדרו בן התשע עם שאר המשפחה המלכותית וכל הממשלה הפורטוגלית למושבה ברזיל, שם התיישבו בריו דה ז'ניירו.

עם איחודן של ברזיל ופורטוגל לממלכה אחת בשנת 1815 כחלק מהסכמי קונגרס וינה, חדלה ברזיל להיות מושבת כתר. סבתו של פדרו, המלכה מריה הראשונה, הייתה למלכת פורטוגל וקיסרית ברזיל. בנה ז'ואאו השישי, ששימש כעוצר הממלכה בגלל מחלת הנפש של אמו, החליף אותה בתפקיד עם מותה בשנת 1816. כך היה פדרו ליורש העצר של שתי הממלכות, שאוחדו.

בפורטוגל הצליחו בינתיים כוחות בריטיים להכניע את הכיבוש הצרפתי. משום שז'ואאו השישי לא מיהר לשוב לפורטוגל, שלט בה מפקד הצבא הבריטי ויליאם קאר ברספורד כדיקטטור צבאי. עם פרוץ המהפכה הליברלית בפורטוגל בשנת 1821, איבד ברספורד את שלטונו, והתקבלה חוקה ליברלית. הפרלמנט (הקורטס) דרש את חזרתו המיידית של המלך מברזיל.

בלב כבד החליט ז'ואאו השישי לעזוב את ברזיל ולשוב לארצו. גם אימו של פדרו, קרלוטה ז'ואקינה ואחיו הצעיר מיגל עזבו את ברזיל. לעומתם, נשאר פדרו בריו דה ז'ניירו ומונה על ידי אביו לעוצר בברזיל.

הקורטס (הפרלמנט) הפורטוגלי לא קיבל את ההסדר הזה, וביקש להחזיר את מעמדה של ברזיל כמושבה ולאלץ גם את יורש העצר לשוב לפורטוגל.

ייסוד האימפריה של ברזיל

ערך מורחב – האימפריה הברזילאית

קובץ:Debret31.jpg

הכתרתו של פדרו כקיסר ברזיל

בתגובה לדרישת הקורטס, הכריז פדרו ב-7 בספטמבר 1822 על עצמאותה של ברזיל בקריאה הדרמטית "עצמאות או מוות" (Indepêndencia ou morte), אשר נכנסה להיסטוריה כזעקת איפירנגה. יורש העצר פדרו היה איפוא לפדרו הראשון, קיסר ברזיל.

יש עדויות לכך שצעד זה של פדרו היה מתואם עם אביו, מלך פורטוגל ז'ואאו השישי. ברחבי אמריקה הדרומית התפשטה באותה התקופה תנועה מהפכנית, שהביאה להכרזת העצמאות של המושבות הספרדיות והפיכתן לרפובליקות. מלך פורטוגל חשש, ובצדק, שאם יעלה בידי הקורטס להחזיר את ברזיל למעמד של מושבה, תפרוץ מהפכה בברזיל והיא תוכרז כרפובליקה. הכרזתו של פדרו הבטיחה שברזיל, המושבה הברזילאית הגדולה והעשירה ביותר, תישאר בשליטתו של בית ברגנסה. זו הייתה גם דרך נוחה להוציא את ברזיל מהשפעתו של הקורטס. בגלל האילוץ הדיפלומטי, לא יכול ז'ואאו השישי להכיר מיד בעצמאות קיסרות בנו, וההכרה ניתנה רק בשנת 1825. ז'ואאו השישי גם לא פגע במעמדו של פדרו, ולא שלל ממנו את מעמדו כיורש העצר של פורטוגל.

אלא שבשנת 1824 באה תגובת נגד למהפכה הליברלית בפורטוגל, שבה ניסו המלכה והנסיך מיגל הראשון לבטל את הישגי המהפכה ולהשיב את האבסולוטיזם. מכיוון שהמלך התנגד לצעדים אלה, החזיקו בו אשתו ובנו כבן ערובה הלכה למעשה. בעזרה של כוחות בריטיים, שהיו בעלי מעמד רב בפורטוגל מאז כיבוש נפוליאון את המדינה, הצליח להשיב את מושכות השלטון לידיו. מיגל נאלץ לצאת לגלות בווינה.

המלכתו על פורטוגל והתפטרותו

ז'ואאו השישי מת בשנת 1826, ופדרו הומלך כמלך פורטוגל פדרו הרביעי. אלא שהוא סירב לעזוב את ברזיל ולשוב לפורטוגל, ואחותו איזבל מריה, נסיכת פורטוגל שלטה בממלכה כעוצרת. הממלכה, שחוקתה משנת 1821 בוטלה עוד בידי ז'ואאו השישי, קיבלה עתה מידי פדרו חוקה חדשה, שנודעה כ"צ'רטה" של שנת 1826. העוצרת איזבל מריה ומקורביה לא ראו בעין יפה את מתן החוקה וניסו למנוע את כניסתה לתוקף.

פדרו, שמלך עתה בשתי ממלכות, לא הצליח לאחד אותן, והניסיון למשול בשתיהן לא עלה יפה. בפורטוגל לא קיבלו בעין יפה מלך היושב בברזיל, ואילו בברזיל הושמעה ביקורת על התעסקותו של פדרו בבעיותיה של פורטוגל. לבסוף היה על פדרו לבחור בין ברזיל לפורטוגל, והוא בחר בראשונה. לאחר חודשיים בלבד כמלכה של פורטוגל ויתר על תוארו הזה במאי 1826.

לפני התפטרותו מן המלוכה הקפיד להסדיר את סוגיית יורשיו. בפורטוגל נועדה להחליפו בתו הבכורה מריה השנייה, ובברזיל, לאחר מותו, אחד מבניו. מכיוון שאחותו איזבל מריה לא עמדה בדרישות תפקיד העוצרות בפורטוגל, החליף אותה באחיו מיגל, שהיה כאמור בגלות בווינה, כעוצר הממלכה במקום בתו הקטינה. הוא תכנן שכאשר מריה תתבגר, ישא אותה מיגל לאישה, כך שיוכלו למלוך ביחד על פורטוגל, ושני הענפים היריבים של בית ברגנסה ישלימו זה עם זה.

בווינה אף נערכה חתונה שלא בנוכחות הצדדים. מריה, הקטינה, אשר הייתה עד אז בחצר אביה בריו דה ז'ניירו, נסעה לווינה, שם הייתה אמורה להשלים את חינוכה בחצר הקיסרית. מיגל, שנשבע בינתיים אמונים לאחיו פדרו ולאחייניתו מריה וכן לחוקת 1826, התייצב נגד משטרה המלוכני החוקתי של מריה השנייה וניסה לכפות משטר אבסולוטי. כתוצאה מכך פרצו בפורטוגל המלחמות הליברליות, בין תומכי מיגל לתומכי מריה. מששמע על כך פדרו, התפטר מתפקידו כמלך ברזיל, המליך את בנו בן ה-5 פדרו בברזיל, ובא לליסבון על מנת לסייע לבתו מריה בתפיסת השלטון.

מלחמת שני האחים

מיגל הכריז על עצמו כמלך פורטוגל בשנת 1828, והוכר בידי ארצות הברית ומקסיקו. לעומתן, הותיקן, בריטניה, אוסטריה, צרפת ומדינות נוספות לא הכירו במלכותו של מיגל, אלא סברו שהמלך הוא פדרו.

פדרו הראשון נפטר בשנת 1834 כתוצאה ממחלת השחפת, והוא בן 36^[1].