ז'אן-פרנסואה לה פרוז
 | |
| פסל של לה פרוז בעיר הולדתו אלבי | |
| לידה |
23 באוגוסט 1741 אלבי, צרפת |
|---|---|
| פטירה | 1788 (בגיל 46 בערך) |
| לאום | צרפתי |
| תקופת הפעילות | 1785–1788 (כ־3 שנים) |
| מספר מסעות | 1 |
| גילויים בולטים | מצר לה פרוז |
| אזורים שחקר | אזורים שונים לחופי האוקיינוס השקט |
| אתר על חייו | |
ז'אן-פרנסואה גאלו, רוזן לה פרוז (23 באוגוסט 1741 – 1788) (Jean-François Galaup, Comte de La Pérouse) היה מגלה ארצות צרפתי.
ביוגרפיה
זַ'אן-פְרַנְסוּאַה גַאלוֹ נולד ליד אלבי, צרפת, למשפחת אצולה מדרג נמוך. הוא התגייס לחיל הים הצרפתי בהיותו בן חמש עשרה, במסלול של פרחי קצונה, והוסיף לשמו את הסיומת לַה פֶּרוּז, על-שם נחלה משפחתית. בשנת 1759 השתתף בקרב בתעלת למאנש במלחמת שבע השנים נפצע ונלקח בשבי האנגלי. במהלך השבי הוא למד להכיר את הרעיונות והמוסדות האנגליים. בסוף שנות ה-60 של המאה ה-18 הוא פיקד על ספינה באזור סין. החל משנת 1780 הוא לקח חלק במלחמת העצמאות של ארצות הברית. באוגוסט 1782 התפרסם כשלכד שני נמלים אנגליים בחוף מפרץ הדסון. הוא נהג בשבויים בהוגנות כאשר השאיר אותם עם ציוד מספיק כדי לשרוד את החורף. שנה אחר כך קבל את הסכמת משפחתו לנישואיו ללואיז-אלאונור ברודו (Louise-Eléonore Broudou), קריאולית (כלומר ממוצא מעורב אירופאי ושחור), מ"איל דה פראנס" (כיום מאוריציוס)[1].
מסעותיו
בשנת 1785 מונה לה פרוז על ידי לואי השישה עשר, מלך צרפת כראש משלחת מחקר לאוקיינוס השקט. ספינותיו היו "ל'אסטרולאב" (L'Astrolabe) ו-"לה בוסול" (La Boussole), ספינות סוחר בדוחק של 500 טון כל אחת, שלצורך המשלחת הוגדרו מחדש כפריגאטות.
בין 114 אנשי צוותו היה צוות גדול של מדענים: אסטרונום, פיזיקאי, שלושה חוקרי טבע, מתמטיקאי, שלושה שרטטים ואפילו לשני אנשי הכמורה הייתה השכלה מדעית. הוא הפליג מברסט באוגוסט 1785, הקיף את כף הורן, וחקר את המושבה הספרדית בצ'ילה. משם הפליג לאלסקה דרך אי הפסחא והוואי. בסוף יוני 1786 נחת ליד הר סט. אליאס (St. Elias) באלסקה, וחקר את הסביבה. בזרמי הים החזקים במפרץ שלה פרוז כינה "פורט דה פרנס", הקרוי כיום "מפרץ ליטוּיה", אבדו למשלחת לה פרוז 21 איש בדוברה ושתי סירות. משם הפליג למונטריי שבקליפורניה, אליה הגיע באמצע ספטמבר 1786, ושם חקר את ההתיישבויות הספרדיות, ורשם הערות ביקורתיות על היחס לאינדיאנים במיסיונים הפרנציסקנים.
כמו ג'יימס קוק, שהיה נערץ עליו, ידע להתייחס לילידים שפגש במסעותיו בכבוד, בנועם וללא התנשאות. גם כלפי אנשי צוותו שלו היה יחסו טוב והוגן.
הוא חצה את האוקיינוס השקט למקאו. שם מכר את הפרוות שרכש באלסקה, וחילק את הרווחים בין אנשיו. שנה אחר כך, לאחר ביקור במנילה, החל לחקור את חופי צפון מזרח אסיה. הוא ראה את האי קֶלְפָּאר (Quelpart), כיום צ'ג'ו (Jeju) בקוריאה הדרומית, מקום שנצפה על ידי אירופאים רק פעם אחת לפני כן כשספינה הולנדית נטרפה לחופי האי ב-1635. הוא ביקר בחוף קוריאה גופא, ואז חצה ל"אוקו-יסו" (Oku-Yeso) כיום האי סחלין שברוסיה.
התושבים שרטטו לו מפה שהראתה את ארצם "יסו" (Yeso, כיום האי הוקאידו ביפן) ואת החופים של "טרטריה" (החוף האסיאתי). לה פרוז רצה להפליג דרך המצר שבין סחלין לאסיה (מצר הטטרים), אך לא הצליח ולכן פנה דרומה והפליג דרך המצר המפריד את סחלין מהוקאידו והקרוי על שמו, מצר לה פרוז. שם הוא פגש בתושבים הקדומים של יפן, בני האיינו, וסייר באיים הקוריליים. בספטמבר 1787 הגיע לה פרוז לפטרופבלובסק שבחצי האי קמצ'טקה. בקמצ'טקה יכלו אנשי הצוות בספינות של לה פרוז לנוח ולהנות מהכנסת האורחים של הרוסים וילידי קמצ'טקה. מכתבים שקיבל מפריז הורו לו לחקור את המושבה שהבריטים הקימו בניו סאות' ויילס שבאוסטרליה. ברתלמי דה לספס (Barthélemy de Lesseps), סגן הקונסול הצרפתי בסנקט פטרבורג שהצטרף למסע כמתורגמן, ירד מהאוניה על מנת להביא את המכתבים והמסמכים של המשלחת לצרפת. הוא הגיע לשם, לאחר מסע קשה שארך שנה ושבו חצה את סיביר ורוסיה.
תחנתו הבאה של לה פרוז הייתה סמואה. לפני שעזב, ילידי סמואה תקפו קבוצה מאנשיו והרגו שנים עשר איש ובהם דה לאנגל (de Langle) קברניט ה"אסטרולאב". משם הפליג לה פרוז למפרץ בוטאני (ליד סידני) והגיע ב-26 בינואר 1788, בדיוק כשהקפטן ארתור פיליפ העתיק את המושבה ממפרץ בוטאני לפורט ג'קסון. הבריטים קבלו אותו באדיבות, אך לא יכלו לסייע לו במזון, כיוון שלא היה להם מלאי. לה פרוז שלח את יומניו ומכתביו לאירופה באוניה בריטית, השיג עצים ומים טריים, והפליג לקלדוניה החדשה, איי סנטה קרוז ואיי שלמה, שם אבדו עקבותיו. לפני שהפליג למסעו האחרון, הוא שלח תיאור מפורט של מסעו לפריז, אשר התפרסם לאחר מותו.
אחרי מותו
בשנים 1791 – 1793 ניסה אנטואן דה ברוני לאתר את לה פרוז אך לא מצא כל זכר למשלחת האבודה. רק בשנת 1826, 38 שנים לאחר שאבדו עקבותיו של לה פרוז, הצליח הקברניט האנגלי פיטר דילון (Peter Dillon) למצוא עדות לטרגדיה. בטיקופיה, אחד מהאיים בקבוצת סנטה קרוז, הוא רכש חרבות שהיה לו יסוד להאמין כי היו קשורות למשלחת לה פרוז. חקירה שבצע העלתה כי מקורן של החרבות באי ואניקורו (Vanikoro), וכי שם נטרפו ספינותיו של לה פרוז. דילון שכר ספינה במפרץ בנגל והפליג לוואניקורו, שם מצא כדורי תותח, עוגנים ועדות נוספת לשרידי ספינות במים שבין שוניות האלמוגים. הוא הביא חלק מהממצאים בחזרה לאירופה, וכך עשה גם ד'אורוויל (D'Urville) ב-1828. דה לספס, היחיד מהמשלחת שעדיין היה בחיים, זיהה אותם כשייכים ל"אסטרולאב". מהמידע שדילון קיבל מתושבי ואניקורו, ניתן היה לשחזר בקווים כללים את האסון שאירע למשלחת. תאוריה זו אוששה בשנת 1946 כשנמצאו ונחקרו שרידי הספינה "בוסול".
שתי הספינות התנפצו על שונית האלמוגים, תחילה "בוסול" ואחר כך "אסטרולאב". מטען הספינה "אסטרולאב" הורד ממנה, ואז המלחים פרקו את הספינה. קבוצת אנשים, כנראה ניצולי הבוסול, נטבחה על ידי המקומיים. האחרים בנו סירה קטנה משברי ה"אסטרולאב" והפליגו מערבה תשעה חודשים אחר כך. כנראה שסירה זו טבעה, ייתכן שבאיי שלמה.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ז'אן-פרנסואה לה פרוז |
- אנדרה אנגלס: לה פרוז מאמרו שימש בסיס לערך זה ברשותו. (באנגלית)
- לזלי מרצ'נט: ביוגרפיה קצרה של לה פרוז (באנגלית)
- ז'אן-פרנסואה לה פרוז, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- ז'אן-פרנסואה לה פרוז, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ Monterey in 1786: The Journals of Jean François de la Pérouse, Heyday, 1989, pages 10-13
