ואניקורו
| נתונים מדיניים | |
|---|---|
| אזור זמן | UTC +11 |
ואניקורו (באנגלית: Vanikoro), לפעמים נקרא בטעות ואניקולו (באנגלית: Vanikolo), הוא אי באיי סנטה קרוז (אנ'), מחוז טמוטו (אנ'), איי שלמה.
ואניקורו תמיד מיוחס כאי אחד, בשל אחדותו הגיאופיזית והתרבותית. עם זאת, מבחינה טכנית, מדובר בקבוצה של מספר איים סמוכים המוקפים בחגורה אחת של שונית אלמוגים, כאשר רק 2 מהם מיושבים: באני (אנ') וטיאנו (אנ').
אוכלוסייה
על האי גרים 1,293 איש (נכון ל-2009),[2] שמורכבים מ-2 אוכלוסיות שונות, הנוטות לחיות בנפרד.
כ-800 מהם הם מלנזים (אנ') צאצאי האוכלוסייה המקורית של ואניקורו. ככל הידוע, הם היו באי מתקופה לפיטה (אנ'), לפני כ-3,200 שנה.
כ-500 מהם הם פולינזים שנדדו מהאי טיקופיה, אי השוכן כ-200 קילומטרים (124 מיל) מזרחה מהאי. המושבות הראשונות של הפולינזים בואניקורו הוקדמו לפני כ-400 שנה בחוף הדרומי של באני. ב-1893, פולינזים רבים חזרו לטיקופיה כתוצאה מהכרזת איי שלמה כמושבה בריטית. עם זאת, חלקם חזרו לואניקורו בהעשור הראשון של המאה ה-20.
שלושת השפות המדוברות על ידי האוכלוסייה המלנזית של ואניקורו הן:[3]
- טיאנו (800 דוברים)
- לובונו (4 דוברים)
- טנמה (דובר אחד)
היסטוריה
האי התגלה על ידי המשלחת הספרית השנייה של חוקר הארצות הספרדי, אלברו דה מנדניה, בספטמבר 1595. איזבל בארטו (אנ') ראתה את האי, בעודה מפקדת על אחת מהאוניות הקטנות יותר בהפלגה סביב האי ננדו (אנ').[4][5]
ב-1788, חוקר הארצות הצרפתי, ז'אן-פרנסואה לה פרוז, היה תקוע על האי לאחר ש-2 מאוניותיו, Boussole ו-Astrolabe, נטרפו. דווח[6] כי חלק מהגברים נהרגו על ידי התושבים המקומיים, בעוד המלחים ששרדו בנו כלי שיט קטן יותר ועזבו את האי, ומעולם לא ראו את האי שוב. אלו שנשארו על האי מתו לפני שמשלחת חיפוש הגיעה ב-1826. הסופר הצרפתי, ז'ול ורן, הקדיש לאירוע זה פרק מהרומן שלו, "20,000 מיל מתחת למים".[7] הרומן של הסופרת נעמי ויליאמס, "Landfalls", בוחן לעומק את משלחת לה פרוז.[8]
חי וצומח
האי מיוער ברובו. מרבית אוכלוסייתה עוסקת בחקלאות. ב-2007, האי הוכרז כאזור עופות חשוב (אנ') על ידי BirdLife International.[9]
אקלים
| אקלים בואניקורו | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| חודש | ינואר | פברואר | מרץ | אפריל | מאי | יוני | יולי | אוגוסט | ספטמבר | אוקטובר | נובמבר | דצמבר | שנה |
| טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°) | 29 | 29 | 29 | 29 | 28 | 28 | 27 | 27 | 27 | 27 | 28 | 28 | 28 |
| טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°) | 28 | 28 | 28 | 28 | 27 | 27 | 26 | 26 | 26 | 27 | 27 | 28 | 27.17 |
| משקעים ממוצעים (מ"מ) | 514.5 | 534.9 | 556 | 429.5 | 349.1 | 282.9 | 217.9 | 194.8 | 227.2 | 331.1 | 339.8 | 374.8 | 4,352.7 |
| מקור: וורלד וות'ר[10] | |||||||||||||
קישורים חיצוניים
- האי ואניקורו (קישור בארכיון)
- מקורות על שפות ואניקורו (מבוא למילון טיאנו; מאת הבלשן א. פרנסואה)
הערות שוליים
- ^ Source: Maps of Vanikoro (languages, place names) (אורכב 16.04.2021 בארכיון Wayback Machine) by linguist A. François.
- ^ "Vanikoro (Ward, Solomon Islands) - Population Statistics, Charts, Map and Location". www.citypopulation.de. ארכיון מ-2021-07-09. נבדק ב-2021-07-09.
- ^ François, Alexandre (2009), "The languages of Vanikoro: Three lexicons and one grammar" (PDF), in Evans, Bethwyn (ed.), Discovering history through language: Papers in honour of Malcolm Ross, Pacific Linguistics 605, Canberra: Australian National University, pp. 103–126, ארכיון (PDF) מ-2021-01-28, נבדק ב-2021-07-09.
- ^ Sharp, Andrew The discovery of the Pacific Islands Oxford, 1960, pp.52-55.
- ^ Brand, Donald D. The Pacific Basin: A History of its Geographical Explorations The American Geographical Society, New York, 1967, p.136.
- ^ See summary article in The Times, May 13, 2005. (אורכב 05.04.2020 בארכיון Wayback Machine)
- ^ Verne, Jules (1992). Twenty Thousand Leagues Under the Sea. Hertfordshire: Wordsworth Classics. pp. 81–85.
- ^ Naomi, Williams. "Landfalls". naomijwilliams.com. Farrar, Straus and Giroux. ארכיון מ-2016-03-30. נבדק ב-27 באפריל 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Vanikoro". BirdLife Data Zone. BirdLife International. נבדק ב-8 באוקטובר 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Vanikoro Monthly Climate Averages, WorldWeatherOnline.com
ואניקורו32125822Q1536424