ורנר בסט

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ורנר בסט

קארל רודולף ורנר בסט (בגרמנית: Karl Rudolf Werner Best;‏ 10 ביולי 1903 – 23 ביוני 1989) היה גרמני נאצי, משפטן, מפקד משטרה, אובר-גרופנפיהרר באס-אס מנהיג במפלגה הנאצית ותאורטיקן נאצי מדרמשטאדט, הסן. הוא היה ראש מחלקה 1 של הגסטפו, המשטרה החשאית של גרמניה הנאצית, ויזם מרשם של כל היהודים בגרמניה. כסגנו של אובר-גרופנפיהרר ריינהרד היידריך ארגן בסט איינזצגרופן שהיו אחראיות להרג המוני.

בסט שירת בממשל הכיבוש הצבאי הגרמני של צרפת (1940–1942) והיה המנהל האזרחי של דנמרק הכבושה (1942–1945). הוא הורשע בפשעי מלחמה בדנמרק אך שוחרר בשנת 1951. הוא נמלט מתביעה נוספת במערב גרמניה בשנת 1972 בגלל בריאות לקויה ומת בשנת 1989 בגיל 85.

ראשית חייו

בסט נולד ב-10 ביולי 1903 בדרמשטאדט אך הוריו עברו לדורטמונד כשהיה בן תשע. הם התיישבו במיינץ, שם רכש את השכלתו. אביו היה עובד בדואר ונהרג בצרפת בראשית מלחמת העולם הראשונה. בצעירותו הקים בסט את ליגת הנוער הלאומית הגרמנית והצטרף למפלגת העם הלאומית של מיינץ. בין 1921 ל-1925 למד משפטים בפרנקפורט, פרייבורג, גיסן ואוניברסיטת היידלברג, שם השיג דוקטורט בשנת 1927.[1]

בשל התנגדותו לכיבוש הצרפתי של הרוהר נעצר בסט ונכלא לזמן קצר. בשנת 1930 הצטרף למפלגה הנאצית וב-1931 - לפני שהנאצים עלו לשלטון - כבר היה חבר באס-אס. בשנה זו נאלץ לפרוש מהשירות המשפטי במדינת הסן בעקבות גילוי מסמכים שכתב, שהיו תוכניות לפוטש נאצי.

בתקופת גרמניה הנאצית ומלחמת העולם השנייה

בסט בהנצחה לחללי חיל שלבורג (אנ'), קופנהגן, 17 באוקטובר 1943.

בסט היה עורך דין מיומן, והיידריך והימלר סמכו לאורך שנות השלושים על כישוריו בהמשגת והצדקת החוק הנאצי. חוק זה סייע לספק לאס-אס את כוחו בחברה הגרמנית. בסט הקדיש עצמו למטרה הגזעית-לאומית של הנאצים. בדמותו אפיין בסט את איש המנהל האידיאלי למנגנוני הטרור של האס-אס. בסט עלה במהירות לדרגת בריגדפיהרר באס-אס והפך לראש מחלקה 1 בגסטפו - המחלקה האחראית על ארגון, מינהל וענייני משפט. הוא היה סגנו של היידריך וכהיידריך, ראה גם הוא את הגסטפו כפועל מטעם העם הגרמני באמצעות "טיהור אתני ופוליטי כאחד".[2] ב-1934 דחף ארנסט רהם להשפעה פוליטית גדולה יותר של ארגונו, האס-אה. היטלר ביקש לחסל את האס-אה ככוח פוליטי עצמאי. ב-30 ביוני 1934 פעלו האס-אס והגסטאפו במעצרים המוניים מתואמים שנמשכו יומיים. היידריך ריכז את המבצע מברלין ובסט נשלח למינכן "לפקח על גל מעצרים" בדרום גרמניה. הטיהור נודע כ"ליל הסכינים הארוכות".[3]

עם הזמן החלה החברות בגסטאפו לכלול הכשרה אידאולוגית, במיוחד לאחר שבסט קיבל תפקיד בכיר בהכשרה באפריל 1936. בהפעלת מטפורות ביולוגיות עודד בסט את אנשי הגסטפו לראות עצמם "רופאי" הגוף לאומי במאבק נגד "פתוגנים" ו"מחלות"; בין המחלות המרומזות היו "קומוניסטים, בונים חופשיים והכנסיות, ומעל כל אלה - היהודים."[4]

ב-27 בספטמבר 1939 נכללו האס-דה והסיפ"ו (המורכב מהגסטפו והקריפו) במשרד הביטחון הראשי החדש תחת שליטתו של היידריך. בסט נעשה לראש מחלקה I של המשרד: ניהול ומשפט. מחלקה זו טיפלה בנושאים משפטיים וכוח אדם של האס-אס ומשטרת הביטחון. היידריך והימלר הסתמכו על בסט כדי ליצור בסיס חוקי לפעולות נגד אויבי המדינה ולמדיניות הנאצית כלפי היהודים. בשנת 1939 הפך בסט לאחד ממנהלי קרן היידריך (אנ') והופקד על בחירת מנהיגים לכוחות המשימה של האיינזצגרופן ותת-היחידות שלהם (איינזצקומנדו) מבין משכילים בעלי ניסיון צבאי; רבים מהם היו חברי פרייקור לשעבר.[5]

בשנת 1940 הפסיד בסט במאבק כוחות בתוך ה-RSHA ונאלץ לעזוב את ברלין. עם התואר הצבאי "ראש מינהל המלחמה" (Kriegsverwaltungschef) מונה בסט לראש מדור המינהל (Abteilung Verwaltung) במטה הממשל, תחת ד"ר שמיד, שהיה כפוף למפקד צרפת הכבושה, גנרל אוטו פון שטילפנגל.[6] בסט מילא תפקיד זה עד 1942.

כשליח ה-RSHA בצרפת ניסחו בסט ויחידתו תוכניות לארגון מחדש של מערב אירופה על בסיס עקרונות גזעיים: הוא ביקש לאחד ברייך את הולנד, פלנדריה ושטח צרפת מצפון לנהר הלואר, להפוך את ולוניה ומחוז בריטני בצרפת לפרוטקטורות (מחוזות חסות) של גרמניה, למזג את צפון אירלנד עם מדינת אירלנד החופשית, להקים פדרציה בריטית מבוזרת ולפרק את המדינה הספרדית לגורמים עצמאיים: גליסיה, חבל הבסקים וקטלוניה.[7]

בנובמבר 1942 מונה בסט לשליח הרייך בדנמרק הכבושה, תפקיד שהעניק לו שליטה על נושאים אזרחיים בדנמרק. שלא כמו רוב ראשי המדינות תחת הכיבוש הגרמני הנאצי, נותר המלך כריסטיאן העשירי בשלטון יחד עם הפרלמנט הדני, הקואליציה, הקבינט (הממשלה) ובתי המשפט. כשניסו הנאצים לגרש את יהודי דנמרק, התנגדו הקבינט וכריסטיאן העשירי.[8]

בסט והמנהל הגרמני בדנמרק הכבושה

בסט (מימין) עם אריק סקבניוס, ראש הממשלה הדני בשנים 1942-43.

בהתאם להחלטת הקבינט הדני ב-9 באפריל 1940 לשתף פעולה עם שלטונות גרמניה, שיתפה המשטרה הדנית פעולה עם כוחות הכיבוש הגרמניים. הסדר זה נותר בתוקף גם לאחר שהתפטרה ממשלת דנמרק ב-29 באוגוסט 1943.[9] ייתכן כי בסט חיבל בריכוז האוכלוסייה היהודית בדנמרק כדי להימנע מלעורר את האוכלוסייה הדנית הכללית נגד גרמניה. בהצלת יהודי דנמרק, מסלול הבריחה העיקרי היה חציית מצר ארסונד לשוודיה בסירה. בתקופה זו, באוקטובר 1943, סירות הסיור הגרמניות באזור הוכנסו לנמל למשך שלושה שבועות לשיפוצים. ייתכן שבסט הודיע למקורב יהודי על כך, אך הרשויות הדניות מעריכות כי יד ימינו של בסט, גאורג דוקוויץ, הוא שהשיג את המידע על הגירוש המתוכנן ותרם לבריחתם של יהודים. במהלך משפטו בדנמרק התעקש בסט כי היהודים הצליחו לברוח מכיוון שהוא-עצמו סיפק את התאריכים לדוקוויץ.[10]

בינואר 1944 הציע מזכיר הקבע של משרד החוץ הדני, נילס סוונינגן, להקים מחנה מעצר בתוך דנמרק כדי להימנע מגירוש דנים למחנות ריכוז גרמניים. בסט קיבל את ההצעה, אך דרש שהמחנה יוקם סמוך לגבול גרמניה. מחנה הכלא פרוסלב (Frøslev) נפתח באוגוסט 1944.[11] ב-12 במאי 1944 דרש בסט כי המשטרה הדנית תישא באחריות להגנה על 57 מפעלים שהיו בסכנת חבלה מצד תנועת ההתנגדות הדנית. בסט איים שאם הממשל האזרחי הדני לא יעשה זאת, כוחה של המשטרה הדנית יופחת ל-3,000 גברים. נילס סוונינגן, שתפקד כראש ממשלה אזרחי דני בהיעדר ממשלה דנית, נטה לקבל דרישה זו, אולם המשטרה הדנית התנגדה לכך. ב-19 בספטמבר 1944 החל הצבא הגרמני לעצור אנשי כוחות משטרה דניים; 1,984 שוטרים מתוך 10,000 נעצרו וגורשו למחנות ריכוז ושבויים, רובם לבוכנוואלד.[12]

ב-3 במאי 1945 ניסה בסט להימנע מיישום מדיניות אדמה חרוכה בדנמרק. בסט שמר על מעמדו בדנמרק עד תום המלחמה במאי 1945, גם לאחר שהמפקד הצבאי הגרמני הרמן פון האנקן - שעודד על ידי היטלר לשלוט בדנמרק ביד ברזל - קיבל שליטה ישירה על הממשל הדני ב-29 באוגוסט 1943.[13]

לאחר המלחמה

לאחר המלחמה העיד בסט כעד במשפטי נירנברג. הוא ניסה להציג את הגסטאפו כארגון ממלכתי לא פוליטי, בדומה למשטרה הפלילית. הוא טען כי הגסטאפו חוקר בתגובה לדיווחים מהציבור וכי רק מקרים חמורים של בגידה הצדיקו "חקירות משופרות" תחת הנחיות קפדניות, שבמהלכן לא נסחטו מעולם הודאות בכוח.[14]

בשנת 1948 נידון בסט למוות בבית משפט דני אך בערעור הופחת עונשו ל-12 שנים. בסט שוחרר בשנת 1951 במסגרת תוכנית חנינה דנית לפושעי מלחמה נאצים. בשנת 1958 נקנס ב-70,000 מארק על ידי בית משפט לדה-נאציפיקציה בברלין בעוון מעשיו כקצין אס אס במהלך המלחמה. במרץ 1969 הוחזק בסט במעצר ובפברואר 1972 הואשם שוב בפשעי מלחמה אך שוחרר באוגוסט 1972 בטענה של אי כשירות רפואית לעמוד לדין. לאחר מכן היה בסט חלק מרשת שסייעה לנאצים לשעבר ועסק ב"קמפיין לחנינה כללית". הוא מת במילהיים על הרוהר שבנורדריין-וסטפאליה ב-23 ביוני 1989.[15]

מקורות

  • Biondi, Robert, ed. (2000) [1942]. SS Officers List: (as of 30 January 1942): SS-Standartenfuhrer to SS-Oberstgruppenfuhrer: Assignments and Decorations of the Senior SS Officer Corps. Atglen, PA: Schiffer. מסת"ב 978-0-7643-1061-4.
  • Brustin-Berenstein, Tatiana (1989). "The Historiographic Treatment of the Abortive Attempt to Deport the Danish Jews". In Michael Marrus (ed.). The Nazi Holocaust. Part 5: Public Opinion and Relations to the Jews in Nazi Europe. Westport, CT: Meckler. מסת"ב 978-3-11184-855-6.
  • Dams, Carsten; Stolle, Michael (2014). The Gestapo: Power and Terror in the Third Reich. Oxford and New York: Oxford University Press. מסת"ב 978-0-19966-921-9.
  • Evans, Richard (2004). The Coming of the Third Reich. New York: Penguin. מסת"ב 978-0-14303-469-8.
  • Evans, Richard J. (2005). The Third Reich in Power. New York: Penguin Group. מסת"ב 978-0-14-303790-3.
  • Evans, Richard J. (2008). The Third Reich at War. New York: Penguin Group. מסת"ב 978-0-14-311671-4.
  • Gellately, Robert (1992). The Gestapo and German Society: Enforcing Racial Policy, 1933–1945. New York: Oxford University Press. מסת"ב 978-0-19820-297-4.
  • Gerwarth, Robert (2011). Hitler's Hangman: The Life of Heydrich. New Haven, CT: Yale University Press. מסת"ב 978-0-300-11575-8.
  • Höhne, Heinz (2001) [1969]. The Order of the Death's Head: The Story of Hitler’s SS. Penguin. מסת"ב 978-0-14139-012-3.
  • Kershaw, Ian (2008). Hitler: A Biography. New York, NY: W. W. Norton & Company. מסת"ב 978-0-393-06757-6.
  • Kirchhoff, Hans; Lauridsen, John T.; Trommer, Aage, eds. (2002). Gads leksikon om dansk besættelsestid, 1940–1945 [Gads Encyclopedia of Danish Occupation, 1940–1945] (in Danish). Copenhagen: Gads Forlags.
  • Langbehn, Volker; Salama, Mohammad (2011). German Colonialism: Race, the Holocaust, and Postwar Germany. New York: Columbia University Press. מסת"ב 978-0-23114-973-0.
  • Longerich, Peter (2012). Heinrich Himmler: A Life. Oxford; New York: Oxford University Press. מסת"ב 978-0-19-959232-6.
  • Mazower, Mark (2008). Hitler's Empire: How the Nazis Ruled Europe. New York: Penguin. מסת"ב 978-1-59420-188-2.
  • McDonough, Frank (2017). The Gestapo: The Myth and Reality of Hitler's Secret Police. New York: Skyhorse Publishing. מסת"ב 978-1-51071-465-6.
  • McNab, Chris (2009). The SS: 1923–1945. London: Amber Books. מסת"ב 978-1-906626-49-5.
  • Mikaberidze, Alexander, ed. (2018). Behind Barbed Wire: An Encyclopedia of Concentration and Prisoner-of-War Camps. Santa Barbara, CA: ABC-CLIO Publishing. מסת"ב 978-1-44085-761-4.
  • Olesen, Neils Wium (2013). "The Obsession with Sovereignty: Cohabitation and Resistance in Denmark, 1940–45". In Jill Stephenson; John Gilmour (eds.). Hitler's Scandinavian Legacy. London and New York: Bloomsbury. מסת"ב 978-1-44119-036-9.
  • Overmans, Rüdiger (2014). "German Policy on Prisoners of War, 1939 to 1945". In Jörg Echternkamp (ed.). Germany and the Second World War. Vol. IX/2 [German Wartime Society, 1939–1945: Exploitation, Interpretations, Exclusion]. Translated by Derry Cook-Radmore, Berry Smerin, Julie Stoker, and Barbara Wilson. Oxford and New York: Oxford University Press. מסת"ב 978-0-19954-296-3.
  • Rozett, Robert; Spector, Shmuel (2009). Encyclopedia of the Holocaust. Jerusalem: JPH. מסת"ב 978-0-81604-333-0.
  • Saphir, Alexander Bodin (2018). "The tip-off from a Nazi that saved my grandparents". BBC. Retrieved 21 October 2018.
  • Stackelberg, Roderick (2007). The Routledge Companion to Nazi Germany. New York: Routledge. מסת"ב 978-0-41530-861-8.
  • Tucker, Spencer; Mueller, Gene (2005). "Denmark, Role in War". In Spencer Tucker; Priscilla Mary Roberts (eds.). World War II: A Student Encyclopedia. Vol. 2, D–K. Santa Barbara, CA: ABC-CLIO Publishing. מסת"ב 978-1-85109-857-6.
  • Wistrich, Robert (1995). Who's Who In Nazi Germany. New York: Routledge. מסת"ב 978-0-41511-888-0.
  • Zentner, Christian; Bedürftig, Friedemann (1991). The Encyclopedia of the Third Reich. (2 vols.) New York: MacMillan Publishing. מסת"ב 0-02-897500-6.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ורנר בסט בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ Wistrich 1995, p. 12.
  2. ^ Evans 2005, p. 116.
  3. ^ Gerwarth 2011, pp. 79–80.
  4. ^ Dams & Stolle 2014, p. 30.
  5. ^ Evans 2008, p. 17.
  6. ^ Gerwarth 2011, p. 165.
  7. ^ Langbehn & Salama 2011, p. 61.
  8. ^ 7,200 Jews and 700 of their non-Jewish relatives were safely transported to Sweden thanks to the efforts of Denmark's leadership. Rozett, Spector, 2009, p. 186
  9. ^ Olesen 2013, pp. 57–58.
  10. ^ Brustin-Berenstein 1989, pp. 570–571.
  11. ^ Mikaberidze 2018, p. 88.
  12. ^ Overmans 2014, pp. 761–762.
  13. ^ Tucker & Mueller 2005, p. 367.
  14. ^ McDonough 2017, p. 227.
  15. ^ McDonough 2017, p. 252.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

ורנר בסט34092421Q60714

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=ורנר_בסט&oldid=2308367"