ועדת קינג-קריין
ועדת קינג-קריין (באנגלית: King-Crane Commission) הייתה ועדת בדיקה שנשלחה על ידי הנשיא וודרו וילסון לפי החלטת חבר הלאומים לבחון אפשרות שהמנדט על ארץ ישראל וסוריה ימסר בידי ארצות הברית ולא בידי בריטניה וצרפת. הוועדה מונתה גם לבדוק האם יש להקים מדינה ארמנית, והאם מדינה זו צריכה להיווצר תחת מנדט של ארצות הברית. בשל העובדה שדו"ח הוועדה הושלם לאחר שווילסון לקה בשבץ מוחי וחדל לתפקד, ובשל החלטת מחלקת המדינה שפרסום הדו"ח אינו עולה בקנה אחד עם האינטרס הציבורי[1], נגנז הדו"ח עם הגשתו ב-28.8.1919 והתגלה ופורסם רק ב-1922 על ידי כתב העת Editor & Publisher.
רקע
ההצעה להקמת ועדת בדיקה הועלתה על ידי האמריקאים במסגרת שיחות ועידת השלום בפריז (1919). במהלך הוועידה לא הביע אדוארד האוס, ראש המשלחת האמריקאית לוועידת השלום, את רצונה של ארצות הברית לקבל לידיה את ניהול המנדט בשטחי האימפריה העות'מאנית לשעבר לאור מה שראה ככישלון המעורבות האמריקאית בפיליפינים.
נציגי הציונים שהופיעו בפני הוועידה, נחום סוקולוב, חיים ויצמן ומנחם אוסישקין העדיפו מנדט בריטי מן הטעמים הבאים: בריטניה הכריזה בהצהרת בלפור, הישג מדיני חסר תקדים של התנועה הציונית, כי תתמוך בהקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל תוך שהיא פורשת חסותה על התנועה הציונית על מנת לסייע לה במימוש מטרתה העיקרית. בבריטניה התקיימה מסורת של תמיכה נוצרית בשיבת ציון וחיים ויצמן טווה בה רשת של הסכמות והבנות. מאידך, חששו הציונים שבהתאם לעקרונות הדמוקרטים הנהוגים בארצות הברית, יבקשו האמריקאים לכונן בארץ דמוקרטיה ייצוגית המבוססת על רוב שיושג בבחירות בקרב כל יושבי הארץ, ובהינתן רוב ערבי בארץ ישראל בעת ההיא המשמעות היא שלטון ערבי שאינו עולה בקנה אחד עם השאיפה לכונן בארץ ריבונות יהודית.
מאותה סיבה עצמה הייתה ההצעה מקובלת ואף מועדפת על הערבים, שהבריטים אסרו על משלחתם (כמו גם נציגים ממצרים) להגיע ולהציג את עמדתה בוועידה. את רצון ערביי סוריה הגדולה להציג את עמדתם הביא בפני ועידת השלום הווארד בליס, בנם של מייסדי האוניברסיטה האמריקאית בביירות (ואחיו של הארכאולוג פרדריק בליס), ידיד קרוב של הנשיא וילסון. בקשתו גובתה במכתב מאת האמיר פייצל.
סוריה וארץ ישראל
ביולי 1919 הגיעה לדמשק וועדה שהורכבה משני אישים: הנרי צ'רצ'יל קינג מאוהיו, פעיל מיסיון ומראשי ימק"א וצ'ארלס ר. קריין, משיקגו, כומר פרסביטריאני, תעשיין, מתומכי הנשיא וילסון ותומך נלהב בלאומיות הערבית. השניים סבבו בכפרי וערי ארץ ישראל, סוריה ולבנון ושמעו מפי נציגי הקונגרס הלאומי הסורי תביעה לעצמאות. בעדיפות שנייה דרגו הערבים את האפשרות להעברת השטחים העות'מאניים לידי מנדט אמריקאי, בעדיפות שלישית לידי מנדט בריטי והאפשרות הגרועה מבחינתם הייתה מנדט צרפתי - ביותר מ-60% מסך 1863 התצהירים שהוגשו לוועדה הובעה התנגדות למנדט צרפתי, ורק ב-15% מהם הובעה בו תמיכה[2]. ח'ליל א-סכאכיני מנה את הסיבות לכך: הבריטים הבטיחו ליהודים בית לאומי, הם מקיימים מדיניות פרו-ציונית בפועל ומנדט בריטי על ארץ ישראל פירושו מנדט צרפתי על סוריה וכפועל יוצא פיצול האומה הערבית. בהצהרה שנוסחה בידי ח'ליל א-סכאכיני בשיתוף המופתי כאמל אל-חוסייני, אמין אל-חוסייני ונציגים משכם (בראשות עיזאת דראוזה) נאמר ”סוריה מהרי הטאורוס ועד לתעלת סואץ עצמאית באופן מוחלט...פלסטין שהיא חלק בלתי נפרד מסוריה, עצמאית בענייני פנים ותבחר בעצמה את שליטיה מבני הארץ. תושביה של פלסטין מתנגדים התנגדות מוחלטת להגירה הציונית אך מכירים בכך כי ליהודים שהיו בארץ לפני המלחמה זכויות שוות”[3]
ועדת קינג-קריין הגיעה למסקנה שרוב תושבי הארץ מעוניינים בשלטון אמריקאי והמליצה על כך. הוועדה המליצה "לשנות תכלית שינוי" את התוכנית של הגירה יהודית לא מוגבלת וציינה את ”ההשפעות החמורות של הקמת מדינה יהודית על זכויותיהם האזרחיות והדתיות של התושבים הלא יהודים...הציונות מקווה לנשל לחלוטין את התושבים הלא יהודים מכל נכסיהם בארץ”[3]. הווארד בליס קיבל את הדוח ימים ספורים לפני מותו אך הנשיא וילסון כבר לקה בשבץ מוחי וחדל מלתפקד.
ארמניה הווילסונית
ערך מורחב – ארמניה הווילסונית
הוועדה מונתה גם לחקור את הטענות שהועלו על ידי התנועה הלאומית הארמנית, ולקבוע האם טענות אלה תואמות את ארבע עשרה הנקודות שלו, כאשר נקודה מספר 12 היא:
- יש להבטיח לחלק הטורקי של האימפריה העות'מאנית בהווה ריבונות בטוחה, אבל שאר הלאומים שנמצאים כעת תחת שלטון טורקי - יש להבטיח להם ביטחון לא-מעורער ולא-מפוקפק לחיים, לחלוטין ללא הטרדה של ההזדמנות לפיתוח אוטונומי, וכן יש לפתוח את הדרדנלים באופן קבוע כמעבר חופשי לספינות והמסחר של כל המדינות תחת ערבויות בינלאומיות.
ועדת קינג-קריין הייתה אמורה להכריע בשאלה האם יש להקים מדינה ארמנית, והאם מדינה זו צריכה להיווצר תחת מנדט של ארצות הברית והגיעה למסקנה שצריך מנדט שכזה. ועדת קינג-קריין ציינה כי הארמנים סבלו חוויה טראומטית, שלא יכלו לסמוך על האימפריה העות'מאנית שתכבד את זכויותיהם, וכי הארמנים היוו עם ולפיכך מומלץ כי העצמאות הארמנית שהוקמה במהלך המסע הרוסי לקווקז תכובד על ידי הקהילה הבינלאומית ותובטח על ידי מעצמות ההסכמה.
לקריאה נוספת
- Editor and Publisher, vol. 55 no. 27 pp. 1-18, December 2, 1922
קישורים חיצוניים
- דו"ח קינג-קריין (באנגלית)
- אליעזר טאובר, ועדת קינג-קריין בארץ-ישראל – תזכיר סורי, קתדרה 69, תשרי תשנ"ד, ספטמבר 1993, עמ' 132-122
הערות שוליים
- ^ Letter from Undersecretary Henry Fletcher to Secretary of State Leland Harrison, April 7, 1922. Record Group 59, General Records of the Department of State, 763.72119/7161, Microfilm Publication 367, Reel 439, National Archives and Records Administration, quoted in Restoring Lost Voices of Self-Determination, King-Crane Commission Digital Archival Collection, Oberlin College Archives, Ken Grossi, Maren Milligan, Ted Waddelow, August 2011
- ^ הפצצת סוריה, ליד הערה 2
- ^ 3.0 3.1 אילן פפה, אצולת הארץ: משפחת אל-חוסייני, עמודים 210-211
24513955ועדת קינג-קריין