ויקטור אייטאי
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. ויקטור אייטאי (במקור אדלר, בהונגרית: Ajtay Viktor; בודפשט, 14 באפריל 1921 – היילנד פארק, אילינוי, 24 ביולי 2012) היה כנר יהודי-הונגרי-אמריקאי, כנר ראשי.
ביוגרפיה
את כינורו הראשון קיבל מאביו כשהיה בן חמש. מהשנה שלאחר מכן היה תלמידו של אוסקר סטודר באקדמיה למוזיקה ע"ש פרנץ ליסט, המאסטר שלו במוזיקה קאמרית היה לאו ויינר.
| ” |
"ליאו ויינר היה המורה הכי חשוב שלי, השותף שלי לשחמט בבית קפה אדיסון בכל ערב, ולבסוף חבר שלי. בלעדיו, לא הייתי יכול להמשיך בקריירה שלי" |
“ |
הקריירה שלו התחילה בדיוק עם פרסום החוקים ה (אנטי) יהודים בממלכת הונגריה החוק היהודי הראשון והחוק היהודי השני. את הופעת הבכורה שלו הוא הצליח עדיין לעשות באחד מהקונצרטים של וילמוש קומור עם הקונצ'רטו לכינור של אלכסנדר גלאזונוב, על פי הצלחתו בקונצרט זה הוצעה לו משרה דרך סוכנות אמנות שווייצרית, אך הדבר לא יצא לפועל עקב פרוץ מלחמת העולם השנייה.
בתקופת המלחמה
לאחר התחלה כזו ובתנאים המפלים של הונגריה דאז, הוא יכול היה לפעול רק במסגרת פעילות האמנות של אומיקה - ההתאחדות הלאומית היהודית-הונגרית לחינוך בתיאטרון גולדמארק, בפני קהל יהודי כאחד מהמנהלים האמנותיים והמנצחים של הפעילות, בהתאמה. הוא ניגן גם בערבים קאמריים וייסד את רביעיית כלי הקשת עם ג'רג' טרייטש ולאסלו הורבאט (החבר הרביעי אינו ידוע).
התקופה שבילה באומיקה הסתיימה על ידי לקיחתו לשירות העבודה (עבודות כפייה לגברים יהודים עבור הצבא ההונגרי בעיקר בחזית המזרחית באוקראינה משם 90 אחוזים לא שבו) הוא נשלח ממחנה למחנה, נמלט כמה פעמים. חייו ניצלו כנראה בבריחתו האחרונה כשעניינו נידון בפני שופט חובב מוזיקה. בעזרתו של ראול ולנברג, הוא הוכנס לבית שהיה תחת חסות שוודית. הוא איבד את כל משפחתו בשואת יהודי הונגריה.
אחרי המלחמה
בתום המלחמה לאחר שחרורו, הקים את רביעיית מיתרים הממשית הראשונה שלו עם יאנוש סטארקר. בנובמבר 1945 נשא לאישה את אווה קלנר, ניצולת שואה מאושוויץ (1924–2008). ביוני 1946 הם היגרו בעזרת מכתב המלצה מלאו ויינר. הפליגו מברמן ב-5 ביולי והגיעו לניו יורק לאחר הפלגה של עשרה ימים.[1]
בפעם הראשונה באמריקה הוא קיבל עבודה אצל פריץ ריינר, שניצח באותה תקופה על התזמורת הסימפונית של פיטסבורג. יחד עם ריינר, עזבו את התזמורת, אייטאי הפך לחבר בתזמורת המטרופוליטן אופרה, ומשנת 1952 היה כנר ראשון "associate (עמית)". ב-1954 נקרא שוב על ידי פריץ ריינר, שכבר היה המנהל והמנצח של התזמורת הסימפונית של שיקגו. זה סימן את תחילתה של הקריירה הארוכה חסרת התקדים של אייטאי בתזמורת יחידה.
שם הוא היה תחילה כנר ראשון "assistant (עוזר)", אחר שז'אן מרטינו קיבל את הניהול ב-1965, מונה מחדש ל"associate", ומ-1967 ואילך היה הכנר הראשי. הוא שמר על תפקיד זה גם בתקופת ניהולו של גארג שולטי, עד 1986, אז פרש ושירת עד 2003 ככנר ראשי של כבוד. בשנות ה-50 הקליט מוזיקה קאמרית עם מוזיקאים ידועים שהכיר עוד בבודפשט עבור חברת התקליטים Period Records. ב-1981 ניגן את הקונצ'רטו לכינור מס' 1 של ברטוק בניצוחו של ג'רג' שולטי.
הוא לימד בפקולטה למוזיקה באוניברסיטת דפול (DePaul University) בשיקגו. בהנהגתו הפכה הסימפונית לייק פורסט (Lake Forest Symphony) ללהקה מקצוענית. הוא היה הכנר הראשי של רביעיית המיתרים הסימפונית של שיקגו. בשיקגו ניגן בכינור סטרדיוואריוס "Baron von der Leyen" שהייתה בבעלות התזמורת.
עבודתו הפדגוגית
- String clinic instruction. Individual practising system. (1965)
ספרות
- When they came to take my father". Voices of the Holocaust. New York, 1996. Arcade Pub. מסת"ב 1559703059
לקריאה נוספת
- A 18 éves hangversenymester = Képes Családi Lapok 1941. 40. sz. 17. l.
- Ajtay-Adler Viktor az OMIKE Művészakció oldalán
- Bársony Péter: A Vészkorszak magyar muzsikus áldozatai DLA doktori értekezés. Budapest, 2010. [tévesen a holokauszt áldozatának írva]
- Berlász Melinda: Weiner Leó és tanítványai. Emlékeink Weiner Leóról. Ötven emlékezés. 2., bőv. kiad. Budapest, 2003. Rózsavölgyi és Társa. מסת"ב 9638623802
- Nelson, Jacob: Legendary CSO Leader Dies = patch.com 2012. július 30.
- Our stories = They Played for Their Lives
- Remembering Victor Aitay = Chicago Symphony Orchestra's Rosenthal Archives 2012. július 24.
- Victor Aitay = Prone to Violins 2012. augusztus 1.
- Victor Aitay = USC [= University of Southern California] Shoah Foundation
הערות שוליים
34199511ויקטור אייטאי