וינצנץ פטמילך
 | |
| וינצנץ פטמילך |
וינצנץ פטמילך (בגרמנית: Vinzenz Fettmilch; 1565 או 1570 – 28 בפברואר 1616)[1] היה אופה גרמני מהעיר פרנקפורט דמיין, אשר הנהיג מרד כושל (גר') כנגד האימפריה הרומית ה"קדושה". כחלק מהמרד הוא גירש את תושביה היהודים של העיר, ובעקבות דיכוי המרד שאפשר להם לשוב לביתם, נהגו קהילת יהודי פפד"מ לחגוג את "פורים וינץ".
ביוגרפיה
פטמילך נולד בשנת 1565 או בשנת 1570. הוא שרת זמן קצר בצבא האימפריה הרומית ה"קדושה", וב-1593 התיישב בעיר החופשית פרנקפורט. בעיר הוא החל לעבוד כאופה. ב-22 באוגוסט 1614 הוביל פטמילך את "התקוממות הגילדות" כנגד מועצת העיר פרנקפורט. המועצה הורכבה בעיקר מבני אצולה ולגילדות היה ייצוג מועט יחסית. המועצה ניהלה את העיר בצורה כושלת, וסיבכה אותה בחובות כבדים. הקיסר מתיאס סירב להתערב בעניינה הפנימיים של עיר קיסרית חופשית. מלכתחילה נשאו טענות ההמונים אופי אנטישמי. ההמונים טענו שהיהודים משתפים פעולה עם האצילים, ושהם מלווים בריבית גבוהה (בפועל אחוזי הריבית שלקחו היהודים והנוצרים היו זהים). כמו כן היהודים היו מתחרים כלכליים לנוצרים.
אנשיו של פטמילך תקפו את שכונת היהודים. היהודים ניסו להתגונן, ושניים נהרגו. לאחר מכן נמלטו היהודים לבית הקברות היהודי, או לחלק הנוצרי של העיר שם הוסתרו חלקם בידי תושבים שלא תמכו בפטמילך. אנשיו של פטמילך בזזו את בתי היהודים, גרמו נזק בשווי מוערך של 170,000 פלורין(Florin), ונבלמו בעקבות התנגדות המשמר האזרחי. פטמילך עצמו לא נראה לאורך כל הביזה, ויש הטוענים שהוא איבד שליטה על חסידיו. למחרת הורה פטמילך ליהודים לעזוב את העיר בחוסר כל. רובם מצאו מקלט בערים הסמוכות. הקיסר מתיאס הוציא חרם קיסרי על פטמילך. תומכי מועצת העיר עצרו אותו ושמו אותו במעצר ב-27 בנובמבר. תומכיו של פטמילך הצליחו לשחררו, והוא התבצר בביתו. הוא נכנע כעבור זמן קצר, וב-2 בדצמבר הועבר לידי הרשויות במיינץ והוצא להורג ב-28 בפברואר 1616.
אשתו ובנו של פטמילך גורשו מהמדינה, ביתו נהרס ונחרש. שתי אצבעותיו נכרתו ולאחר מכן ראשו, ואז בותר גופו לארבעה חלקים שהוצבו בארבעת פתחי העיר. הראש הוצב במגדל הגשר, ובמקום שבו היה ביתו הוצב עמוד ועליו כיתוב בגרמנית ולטינית המפרט את עונשו של פטמילך.[2] לאחר ההוצאה להורג, התיר הקיסר ליהודים לחזור לפרנקפורט בכבוד רב, והטיל על מועצת העיר לשלם להם פיצויים בסך 175,000 פלורין.[3] לזכר המאורע קבעו יהודי פרנקפורט את יום גירושם מן העיר, כ"ז באלול, ליום סליחות מיוחדות לזכר הגירוש, ואת יום כ' באדר שבו הותר להם לחזור קבעו כיום חג המכונה "פורים פרנקפורט" או "פורים וינץ" (על שם וינצנץ). חג זה נחוג במשך שנים רבות בקהילת פרנקפורט. נהגו בו בין היתר לא לומר תחנון בתפילת שחרית שאותה התפללו בליווי ניגונים מיוחדים ליום זה.[4] כמו כן נהגו לקרוא ביום זה ב"מגילת וינץ" אשר חוברה במיוחד ליום זה - במנגינה של שיר גיבורים גרמני.[5]
קישורים חיצוניים
- ג'וש וינר, הכירו את המן הרשע מפרנקפורט, "הספרנים": בלוג הספרייה הלאומית, 18 במרץ 2019
הערות שוליים
- ^ התאריך, כמו שאר התאריכים בערך, הוא לפי הלוח היוליאני, שנהג באותה עת בעיר החופשית פרנקפורט. התאריך הגרגוריאני היה 9 במרץ.
- ^ יום טוב לוינסקי, ספר המועדים, הוצאת אגודת עונג שבת, 1959. כרך ו', עמ' 319.
- ^ זאב יעבץ, תולדות ישראל, הוצאת אחיעבר, 1937. עמ' 83.
- ^ צבי יהושע לייטנר, מנהגי פרנקפורט, ירושלים, 1982. עמ' קנב-קנג.
- ^ יוסף אומץ לרבי יוסף יוזפא האן נוירלינגן, סימן תתש"ט.
