וייד המפטון השלישי
 | |||||
| לידה |
28 במרץ 1818 צ'ארלסטון, קרוליינה הדרומית, ארצות הברית .svg){kind=small} | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
11 באפריל 1902 (בגיל 84) קולומביה, קרוליינה הדרומית, ארצות הברית .svg){kind=small} | ||||
| מדינה | ארצות הברית | ||||
| מקום קבורה | Trinity Episcopal Cathedral Cemetery | ||||
| השכלה | אוניברסיטת דרום קרולינה | ||||
| מפלגה |
 המפלגה הדמוקרטית | ||||
| |||||
| |||||
| |||||
| |||||
| |||||
| |||||
| |||||
| חתימה |
 | ||||
ווייד המפטון השלישי (באנגלית: Wade Hampton III; 28 במרץ 1818 – 11 באפריל 1902) היה נצר לאחת המשפחות העשירות ביותר בדרום לפני מלחמת האזרחים, בעל אלפי דונמים של אדמת כותנה בקרוליינה הדרומית ובמיסיסיפי, כמו גם אלפי עבדים. הוא הפך לגנרל בכיר בצבא הקונפדרציה בארמיית צפון וירג'יניה במהלך מלחמת האזרחים האמריקנית. לאורך הקריירה שלו הוא היה גם פוליטיקאי דמוקרטי מוביל בעניינים מדינתיים וארציים.
עד 1877 בסוף עידן השיקום, המפטון הפך למנהיג של הגואלים, תושבי הדרום הלבנים שנלחמו בהצלחה כדי להחזיר את העליונות הלבנה במדינה. מסע הבחירות שלו למושל היה בסימן אלימות נרחבת מצד החולצות האדומות, קבוצה סמי-צבאית לבנה ששיבשה את הבחירות ודיכאה מצביעים שחורים במדינה. המפטון נבחר למושל, וכיהן בין השנים 1876 ל-1879. לאחר מכן, הוא כיהן בשתי קדנציות כחבר הסנאט של ארצות הברית מ-1879 עד 1891.
ביוגרפיה
ראשית חייו וקריירה
וייד המפטון השלישי נולד ב-28 במרץ 1818 בצ'ארלסטון, קרוליינה הדרומית, והיה בנם הבכור של "קולונל" וייד המפטון השני (1791 – 1858) ואן (לבית פיצסיימונס) המפטון. אמו הייתה ממשפחה עשירה בצ'ארלסטון. לאחר מלחמת 1812 הרוויח אביו הון על ספקולציות קרקעות במדינות הדרום.
המפטון האב היה קצין דרגונים במלחמת 1812 ועוזרו של הגנרל אנדרו ג'קסון בקרב ניו אורלינס. בנוסף, הוא היה נכדו של וייד המפטון (1754 – 1835), לוטננט קולונל של הפרשים במלחמת העצמאות האמריקנית, חבר בית הנבחרים של ארצות הברית, ובריגדיר גנרל במלחמת 1812. דודו של וייד השלישי על ידי נישואים, ג'יימס הנרי המונד, נבחר לבית הנבחרים של ארצות הברית, כיהן כמושל קרוליינה הדרומית ובסוף שנות ה-50 של המאה ה-19 נבחר כחבר הסנאט של ארצות הברית.
וייד המפטון השלישי גדל במשפחת בעלי מטעים עשירה, וקיבל השכלה פרטית. היו לו ארבע אחיות צעירות יותר. היו לו חיי חוץ פעילים; הוא רכב על סוסים וצד, במיוחד באחוזת הקיץ של משפחתו בקרוליינה הצפונית, היי המפטון. [1] כל חייו הוא יצא למסעות ציד לבדו לתוך היער, וצד דובים שחורים אמריקנים בסכין בלבד.
בשנת 1836 סיים המפטון את לימודיו בקולג' קרוליינה הדרומית (כיום אוניברסיטת קרוליינה הדרומית) והוכשר למשפטים, למרות שמעולם לא עסק במקצוע. אביו הקצה לו מטעים מסוימים לנהל בקרוליינה הדרומית ובמיסיסיפי. המפטון הצעיר הפך לפעיל בפוליטיקה הדמוקרטית במדינה.
הוא נבחר לאספה הכללית של קרוליינה הדרומית ב-1852 וכיהן כסנאטור מ-1858 עד 1861. לאחר שאביו של המפטון מת ב-1858, הוא ירש הון עצום, מטעים ועבדים.[2]
מלחמת האזרחים
במהלך מלחמת האזרחים האמריקנית שירת המפטון בצבא הקונפדרציה, והתפטר מהסנאט של קרוליינה הדרומית כדי להתגייס כטוראי למיליציה של קרוליינה הדרומית. מושל קרוליינה הדרומית התעקש שהמפטון יקבל מינוי של קולונל. [3]
_(14760314844).jpg)
למרות שלא היה לו ניסיון צבאי, שנותיו בניהול מטעים ובשירות בממשלת המדינה נחשבו לסימנים של מנהיגות. יתר על כן, גברים עשירים מונו על סמך מעמד חברתי והציפייה מהם לממן יחידות צבאיות. המפטון ארגן את "לגיון המפטון", שהורכב משש פלוגות חיל רגלים, ארבע פלוגות פרשים וסוללת ארטילריה אחת. הוא שילם עבור כל הנשק לחיילי היחידה. המפטון התגלה כפרש טבעי — אמיץ, נועז ופרש מעולה. מבין קצינים ללא ניסיון צבאי קודם, הוא היה אחד משלושה שהגיעו לדרגת לוטננט גנרל, האחרים היו ניית'ן בדפורד פורסט וריצ'רד טיילור.
הקרב הראשון שבו השתתף המפטון היה הקרב הראשון של מנאסס, שם הוא פרס את יחידתו ברגע מכריע, תוך חיזוק קו לוחמי קונפדרציה שנסוגו מבאק היל, והעניק לחטיבה של תומאס ג'ונתן ג'קסון את הזמן להגיע לשדה הקרב וכונן קו הגנה. כדור סרט את מצחו של המפטון כשהוביל מתקפה נגד עמדת ארטילריה אמריקאית. זה היה הראשון מבין חמישה פצעים שהוא ספג במהלך המלחמה.
במהלך החורף של 1861–1862, הלגיון של המפטון הוקצה לפיקודו של גוסטבוס וו. סמית'. הדיוויזיה של סמית' ליוותה את שאר צבאו של ג'וזף א. ג'ונסטון מצפון וירג'יניה במורד חצי האי וירג'יניה כדי לסייע במצור על יורקטאון (1862) לפני שג'ונסטון נסוג לריצ'מונד. ב-23 במאי 1862 הועלה המפטון לדרגת בריגדיר גנרל. בקרב שבעת האורנים ב-31 במאי 1862 הוא נפצע קשה בכף הרגל, אך בעודו תחת אש, הוא נשאר על סוסו בזמן שהרגל טופלה. המפטון חזר לשדה הקרב בזמן כדי להתמנות כמפקד חטיבת חי"ר עבור סטונוול ג'קסון בתום קרבות שבעת הימים, למרות שהחטיבה לא נלחמה בקרב באופן משמעותי.
לאחר מערכת חצי האי, הגנרל רוברט לי ארגן מחדש את כוחות הפרשים שלו כדיוויזיה בפיקודו של ג'ב סטיוארט, שבחר בהמפטון ככפוף בכיר שלו לפקד על אחת משתי חטיבות פרשים. החטיבה של המפטון הושארה בריצ'מונד כדי למסך את נסיגת מקללן מחצי האי, בעוד ששאר חיילי הארמייה השתתפו במערכת צפון וירג'יניה. לפיכך, המפטון ואנשיו החמיצו את הקרב השני על מנאסס, והצטרפו מחדש לארמייה זמן קצר לאחר מכן; אך נכחו בקצה השמאלי של קו הקונפדרציה בשארפסבורג. החטיבה שלו נבחרה להשתתף בפשיטה של סטיוארט בצ'מברסבורג באוקטובר 1862, שבה מונה המפטון לזמן קצר ל"מושל צבאי" של העיירה בעקבות כניעתה לפרשים של הקונפדרציה. במהלך חורף 1862, המפטון הוביל סדרה של פשיטות פרשים מאחורי קווי האויב ולכד שבויים ואספקה רבים ללא נפגעים, וזכה לשבחים מהגנרל לי. בנובמבר 1862, הוא לכד 137 אנשי רגימנט הפרשים השלישי של פנסילבניה בכנסייה הפרסביטריאנית של הארטווד.[4]
המפטון לא נכח בקרב פרדיקסבורג או בקרב צ'נסלרסוויל בשל הקצאתו לפשיטות במקומות אחרים.
בקרב ברנדי סטיישן, הקרב הגדול ביותר במלחמה בו השתתפו בעיקר פרשים, המפטון נפגע קלות, ואחיו הצעיר פרנק נהרג. מייד לאחר מכן, בריגדת המפטון השתתפה במתקפת סטיוארט בפנסילבניה, שסבבה סביב צבא ארצות הברית ואיבדה קשר עם לי. סטיוארט והמפטון הגיעו לסביבות גטיסברג, פנסילבניה, מאוחר ב-2 ביולי 1863. בעודם רק מחוץ לעיר, המפטון נתקל בחייל פרשים אמריקאי שכיוון רובה לעברו ממרחק של 200 יארד. המפטון הסתער לעבר החייל לפני שיכל לירות, אך חייל אחר פגע בו בגבו בסכין פרשים. ב-3 ביולי, המפטון הוביל את התקפת הפרשים ממזרח לגטיסבורג, בניסיון לשבש את עורף צבא האיחוד, אך נתקל בחיל פרשים של כוחות האיחוד. הוא ספג שני חיתוכים נוספים בסכין פרשים בראשו, אך המשיך להילחם עד שנפגע שוב עם רסיסים בירך. הקולונל לורנס ס. בייקר נטל את הפיקוד על בריגדת המפטון לאחר הפציעה. המפטון פונה חזרה לווירג'יניה באמבולנס יחד עם ג'ון בל הוד. ב-3 באוגוסט 1863, המפטון הועלה לדרגת מייג'ור גנרל וקיבל פיקוד על דיוויזיית פרשים. פציעותיו מגטיסברג התרפאו לאט, ולכן הוא לא חזר לשירות עד נובמבר.
במהלך מערכת אוברלנד של 1864, פרשי המפטון לחמו בקרב טוד'ס טאברן במהלך קרב הישימון. הם פטרלו באגף השמאלי של עמדת הקונפדרציה בבית המשפט בקרב ספוטסילבניה, שבמהלכו נהרג ג'ב סטיוארט במהלך קרב ילו טאברן. המפטון ליווה את נסיגת לי לריצ'מונד, לחם בקרב נורת' אנה ובקרב הו'ז שופ לפני שהופרד מהארמייה של לי כדי להתמודד עם הפרשים של מייג'ור גנרל פיליפ שרידן שהרסו את מסילת הברזל במרכז וירג'יניה. הוא התבלט עוד יותר בניצחון בקרב טרוויליאן סטיישן, הקרב הגדול ביותר במלחמה בו השתתפו רק פרשים. לאחר שובו לריצ'מונד, הוא לחם בקרב ננס'ס שופ וניתן לו פיקוד על חיל הפרשים ב-11 באוגוסט 1864. במשך שארית המלחמה, המפטון לא הפסיד אף קרב פרשים. בספטמבר, המפטון ערך את "הפשיטה על הסטייקים", בה חייליו תפסו יותר מ-2400 ראשי בקר ויותר מ-300 שבויים מאחורי קווי האויב.
באוקטובר 1864, ליד פטרסבורג, וירג'יניה, שלח המפטון את בנו, ט. פרסטון המפטון, לוטננט ששימש כאחד מעוזריו, להעביר הודעה. זמן קצר לאחר מכן, המפטון ובנו השני, וייד הרביעי, רכבו לאותו כיוון. לפני שעברו 200 יארד, הם נתקלו בפרסטון שכב על הקרקע; הוא היה פצוע בצורה קטלנית ומיהר למות. כשוייד הצעיר ירד מהסוס, הוא גם נורה אך שרד.
בעוד שצבאו של לי היה נתון במצור בפיטרסבורג, בינואר 1865, המפטון חזר לקרוליינה הדרומית כדי לגייס חיילים. הוא הועלה לדרגת לוטננט גנרל ב-14 בפברואר 1865, אך בסופו של דבר נכנע לצבא האיחוד יחד עם ארמיית טנסי של גנרל ג'וזף א. ג'ונסטון במקום הנקרא בנט פלייס בדרהאם, קרוליינה הצפונית. המפטון לא רצה להיכנע וכמעט נקלע למאבק אישי עם בריגדיר גנרל ג'דסון קילפטריק (שכונה לעיתים "קיל-קוואלרי") בחוות בנט.
קריירה לאחר המלחמה
יחד עם לוטננט גנרל ג'ובל א. אירלי, המפטון הפך לתומך בתנועת 'הסיבה האבודה' של הקונפדרציה. הוא עבד כדי להצדיק את הפסדה של הקונפדרציה ונהג להתאבל על אובדן חיי העושר שלו שלפני המלחמה. הוא אימץ את האמונה הנגציוניסטית שהעבדות, כפי שהיא בוצעה בדרום אמריקה, הייתה מטיבה ושאנשים שחורים היו נחותים גזעית מאנשים לבנים, אך אנשים לבנים מהמעמד העליון כמוהו צריכים לפעול בצורה פטרנליסטית. המפטון שנא את השימוש של ממשלת ארצות הברית בחיילים צבעוניים בכוחות הכיבוש בקרוליינה הדרומית.
להמפטון הוצע מועמדות לתפקיד המושל ב-1865, אך הוא סירב משום שהאמין שתושבי הצפון יחשדו באופן טבעי בגנרל לשעבר של הקונפדרציה המחפש תפקיד פוליטי רק חודשים לאחר תום מלחמת האזרחים. המפטון פעל כדי לבקש מתומכים לא להצביע עבורו בבחירות למשרת המושל. ב-1868 הוא הפך ליושב ראש הוועד המרכזי של המפלגה הדמוקרטית של קרוליינה הדרומית. באותה שנה, הרפובליקנים הרדיקליים ניצחו בבחירות.
המפטון למעשה הפסיק את הפעילות הפוליטית הגלויה ביותר עד 1876. הוא עזר לגייס כסף לקרנות הגנה משפטיות לאחר שממשלת ארצות הברית החלה לאכוף חקיקה נגד הקו קלוקס קלאן מ-1870 ו-1871 כדי לדכא את האלימות של הקו קלוקס קלאן נגד בני חורין ורפובליקנים לבנים. הוא לא היה פעיל בקלאן. המפטון תמך במת'יו באטלר בקמפיין הרפורמה של האיחוד ב-1870.
הגואלים כובשים מחדש את קרוליינה הדרומית
קבוצות מורדים אחרות קמו במהירות והצטרפו לארגון הקו קלוקס קלאן בקרוליינה הדרומית ובמדינות אחרות, קבוצות של גברים שכינו את עצמם "מועדוני רובאים" הוקמו כדי לפעול כמשטרת אזרחים בשנים שלאחר המלחמה. ב-1876, כ-20,000 גברים בקרוליינה הדרומית היו חברים במועדוני רובים. הקמפיינים הפוליטיים הפכו אלימים יותר ויותר כאשר הלבנים ניסו לדכא את ההצבעה של השחורים.
החל מאמצע שנות ה-70 של המאה ה-19, הקבוצה הסמי-צבאית הלבנה, הידועה בשם החולצות האדומות, הקימה סניפים ברוב מחוזות קרוליינה הדרומית. קבוצות אלו פעלו כ'זרוע הצבאית של המפלגה הדמוקרטית.' הם צעדו בתהלוכות במהלך הקמפיינים, הפריעו בגלוי למפגשים של הרפובליקנים, ופעלו לדיכוי ההצבעה השחורה במדינה באמצעות אלימות והפחדה.
המפטון התנגד למדיניות תקופת השיקום של הרפובליקנים הרדיקלים בדרום ארצות הברית, במיוחד בנוגע לזכותם של השחורים להצביע ולשתף פעולה בפוליטיקה. הוא חזר לפוליטיקה של קרוליינה הדרומית ב-1876, והציג את מועמדותו נגד מדיניות זו. המפטון, דמוקרט, התמודד מול המושל הרפובליקני המכהן דניאל הנרי צ'מברלין. הבחירות למשרת המושל של קרוליינה הדרומית ב-1876 היו העקובות מדם בתולדות המדינה. החולצות האדומות השתמשו באלימות בכל מחוז כדי לדכא את ההצבעה של השחורים. "היסטוריון נגד שיקום העריך מאוחר יותר ש-150 שחורים נרצחו בקרוליינה הדרומית במהלך מערת הבחירות". למרות שנראה כי תומכי המפטון כללו את החולצות האדומות, הביוגרף המוביל של המפטון, רוד אנדרו, טען כי "אין ראיות לכך שהמפטון עצמו תמך או עודד את האלימות הזו". [5] ואכן, בנג'מין טילמן, המנהיג הבלתי מעורער של החולצות האדומות, יהיה גורם חשוב בסילוק המפטון ממושבו בסנאט ב-1890.
שני הצדדים טענו לניצחון. במשך יותר משישה חודשים, שני בתי מחוקקים במדינה טענו כי הם החוקיים. בסופו של דבר, בית המשפט העליון של קרוליינה הדרומית פסק שהמפטון ניצח בבחירות, והמפטון היה המושל הדמוקרטי הראשון בקרוליינה הדרומית מאז סיום מלחמת האזרחים. הבחירות לנשיאות ארצות הברית של רתרפורד ב. הייז הסתיימו בפשרה בין הדמוקרטים, שבמסגרתה הסכימה המפלגה הלאומית לסיים באופן פורמלי את תקופת השיקום. ב-1877, הייז הורה על נסיגת חיילי ארצות הברית מדרום ארצות הברית, ובכך השאיר את הלבנים לשוב ולשלוט על השחורים המשוחררים.
לאחר הבחירות נודע המפטון כ"מושיע קרוליינה הדרומית"; הוא היה אחד הדמוקרטים שנבחרו שנודעו כ"גואלים". הוא נבחר מחדש ב-1878; החולצות האדומות העניקו לו תמיכה, אבל נדרשה פחות אלימות.
המפטון הושלך מפרד בעת ציד צבאים יומיים לאחר מכן ושבר את רגלו הימנית. מספר שבועות לאחר מכן, רגלו הימנית נקטעה עקב סיבוכים מהפציעה. מרות שסירב להכריז על מועמדותו לסנאט, המפטון נבחר לסנאט של ארצות הברית על ידי האספה הכללית של קרוליינה הדרומית באותו היום שבו נקטעה רגלו. הוא התפטר מתפקיד המושל כדי לכהן שתי קדנציות בסנאט האמריקני עד 1891. הוא היה דמוקרט בורבוני שמרן, אשר קיבע את תמיכתו גם ממספר שחורים משוחררים בתמיכתו בניצחונו. [6]
אחרית חייו
מ-1893 עד 1897, כיהן המפטון כנציב הרכבות של ארצות הברית, לאחר שמונה על ידי הנשיא גרובר קליבלנד.
הוא היה חבר תורשתי באגודת סינסינטי של קרוליינה הדרומית.
חיים אישיים
בשנת 1838 התחתן המפטון עם מרגרט פרסטון (1818–1852). ילדיהם היו: וייד המפטון הרביעי (1840–1879), תומאס פרסטון המפטון (1843–1864, נהרג במלחמה), שרה ביוקנן המפטון (1845–1886), ג'ון פרסטון המפטון (1846–1847), והרייט פלוד המפטון ( 1848–1853).
בשנת 1858, המפטון השלישי התחתן עם מרי סינגלטון מקדאפי (1830–1874). ילדיהם היו: ג'ורג' מקדאפי המפטון (1859–1917), מרי סינגלטון "דייזי" המפטון (1861–1934), אלפרד המפטון (1863–1942), וקתרין פישר המפטון (נולדה ומתה ב-1867)
וייד המפטון מת בקולומביה ב-11 באפריל 1902 ונקבר בחצר הכנסייה של קתדרלת טריניטי.
מורשתו
פסלים שלו הוקמו בבניין בית מדינת דרום קרוליינה ובקפיטול של ארצות הברית פסל רכוב שלו שנוצר בידי פרדריק וו. רקסטול הוקם בקולומביה, בשנת 1906. [7]
בעקבות הטבח ב-17 ביוני 2015 בכנסייה האפריקנית מתודיסטית אפיסקופלית עמנואל בצ'ארלסטון על ידי תומך העליונות הלבנה דילן רוף, הייתה דחיפה להסיר את סמלי הקונפדרציה בקפיטול של ארצות הברית, כולל פסל המפטון, אולם נציגי הקונגרס הצביעו בעד השארת הפסלים. [8]
כדי לכבד את המפטון על מנהיגותו במלחמת האזרחים ו"גאולתה" של המדינה מרפורמות של תקופת השיקום, האספה הכללית פיצלה את מחוז המפטון ממחוז בופור ב-1878. העיירה המפטון קורטהאוס, שקוצרה מאוחר יותר להמפטון, התאגדה ב-23 בדצמבר 1879, כדי לשמש את מושב המחוז של מחוז המפטון.
ברחבי קרוליינה הדרומית, עיירות וערים רבות שינו את שמות הרחובות לכבודו. שני בתי ספר תיכוניים בקרוליינה הדרומית נקראים תיכון וייד המפטון: בגרינוויל ובוורנוויל. אכסניית מגורים במקום לימודיו של המפטון, אוניברסיטת קרוליינה הדרומית, נקראה על שמו.[9] ביולי 2021 המליצה הוועדה הנשיאותית של האוניברסיטה לתולדות האוניברסיטה להסיר את שמו מהבניין.[9]
בשנת 1913, השופט ג'ון רנדולף טאקר יצר את אזור מפקד האוכלוסין של ווייד המפטון באלסקה כדי להנציח את חמו (זה שונה ל-Cusilvak Census Area ב-2015 כדי להסיר את הכתם של מקום שנקרא על שם גנרל הקונפדרציה שהיה בעל עבדים). [10]
סוללת ארטילריה נקראה על שם וייד המפטון בפורט קרוקט, שנבנתה באי גלוסטון, טקסס. סוללת וייד המפטון הייתה אחת מארבע סוללות ארטילריית החוף וכללה שני תותחי 10 אינץ'. במהלך מלחמת העולם השנייה, ספינת ליברטי, SS "וייד המפטון" שנקראה על שם הגנרל, הוטבעה מול חופי גרינלנד על ידי צוללת גרמנית.
הבנים של ותיקי הקונפדרציה העניקו להמפטון את מדליית הכבוד של הקונפדרציה, שנוצרה ב-1977.
קישורים חיצוניים
- וייד המפטון השלישי באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
- וייד המפטון השלישי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ Historic North Carolina Inns - High Hampton Inn History, www.highhamptoninn.com
- ^ Weil, Julie Zauzmer (10 בינואר 2022). "More than 1,800 congressmen once enslaved Black people. This is who they were, and how they shaped the nation". Washington Post. נבדק ב-5 במאי 2024.
{{cite news}}: (עזרה) Database at "Congress slaveowners", The Washington Post, 2022-01-13, נבדק ב-2024-04-29 - ^ "Wade Hampton".
- ^ John N. Pearce (בפברואר 1989). "National Register of Historic Places Inventory/Nomination: Hartwood Presbyterian Church" (PDF). Virginia Department of Historic Resources.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Slave-owning, KKK-supporting namesake of Wade Hampton High sparks name-change controversy". GREENVILLE JOURNAL (באנגלית אמריקאית). 18 במאי 2017. נבדק ב-16 באוקטובר 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Lieutenant General Wade Hampton III, C.S.A. (1818-1902)". 27 בינואר 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Ruckstull, Frederic Wellington; Fougerousse, M. J. L. (16 בדצמבר 2017). "Wade Hampton" – via siris-artinventories.si.edu Library Catalog.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Siegel, Benjamin; Weinberg, Ali (24 ביוני 2015). "Leaders Content to Leave Confederate Statues in US Capitol". ABC News. נבדק ב-7 בינואר 2017.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 9.0 9.1 "Appendix 11: Research Reports on Building Names: Wade Hampton College". Presidential Commission on University History. University of South Carolina. 16 ביולי 2021. נבדק ב-25 באוקטובר 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Demer, Lisa (2 ביולי 2015). "Wade Hampton no more: Alaska census area named for confederate officer gets new moniker". Alaska Dispatch News. נבדק ב-2 ביולי 2015.
{{cite news}}: (עזרה)
וייד המפטון השלישי40258906Q881227