וולבי ארנבי מזרחי

וולבי ארנבי מזרחי
פוחלץ של וולבי ארנבי מזרחי
מיון מדעי
תחום תפוצה

וולבי ארנבי מזרחי (שם מדעי: Lagorchestes leporides) הוא מין של וולבי קטן בסוג וולבי ארנבי, שהיה אנדמי לדרום-מזרח יבשת אוסטרליה ונכחד מן העולם בסוף המאה ה-19. הוא תואר מדעית לראשונה בשנת 1841 על ידי הזואולוג הבריטי ג'ון גולד, והוא מבין חיות הכיס הראשונות שנכחדו באוסטרליה בתקופה המודרנית.

תיאור

איור של וולבי ארנבי מזרחי. נוצר על ידי ג'ון גולד.

הוולבי הארנבי המזרחי היה כיסאי קטן יחסית, וכפי שמרמז שמו המדעי, דמה לארנבון בצורה יוצאת מן הכלל. אף על פי שנחשב ליונק קטן במונחים אוסטרלים, הוא עדיין היה גדול במעט מקרובו הוולבי הארנבי האדמוני. אורך ראשו וגופו של הוולבי המזרחי היה כ-50 סנטימטרים, ואורך זנבו כ-33 סנטימטרים; משקלו המרבי היה 1.5 קילוגרם.

לוולבי המזרחי היה גוף קומפקטי וגוצי, ראש ארנבי קצר ועגלגל וגפיים קטנטנות. העיניים שלו היו גדולות במיוחד, ואפו קטן ומחורץ. אוזניו היו גדולות ומעוגלות בדומה לארנב. עם זאת, הוא נבדל מהארנב בקרסוליו המוארכים אשר הסתיימו בשלוש אצבעות עם טפרים ארוכים.

הפרווה של הוולבי המזרחי הייתה גסה, שעירה וצפופה. צבע הפרווה היה חום-אפרפר כהה, עד חום-צהבהב, עם נטייה לשחרחר באזור הגב והעורף, ולכסוף בפלג הגוף האחורי. הגחון והחזה היו בצבע לבן-אפרפר. קצה הזנב וכפות הידיים והרגליים היו בדרך כלל כהים מעט.

תפוצה וביולוגיה

הוולבי המזרחי היה אנדמי לדרום-מזרח אוסטרליה. תפוצתו השתרעה לאורך אגן מארי-דרלינג בשטחן של ניו סאות' ויילס, ויקטוריה ודרום אוסטרליה, ואולי גם בדרום קווינסלנד. בית הגידול המועדף עליו היה ערבות עשב ומישורים פתוחים (דוגמת מישור ליברפול), והוא היה מצוי גם בגבעות ולאורך גדות נהרות מארי ודרלינג.

נוף אופייני לבית הגידול ההיסטורי של הוולבי המזרחי.

בהתחשב בתאריך ההכחדה המוקדם שלו, אין מידע רב אודות האקולוגיה של הוולבי המזרחי. ידוע שהוא היה יונק פעיל לילה אשר בילה את מרבית שעות היום כשהוא ספון בתוך מקלט טבעי של עשב צפוף או כיסי שיח. הוולבי המזרחי נהג לרבוץ בשקט במסתור שלו ולהסתמך על התמזגות פרוותו עם הסביבה במטרה להתחמק מטורפים; עם זאת, כאשר התקרבו למקום מסתורו יתר על המידה, הוא היה פותח בריצת זיגזג קופצנית עד שמצא מקום מסתור אחר.

ג'ון גולד שפרסם את התיאור המדעי של מין זה, צפה בוולבי אחד שנמלט מפני כלבי בית במשך כ-500 מטר, ואז שינה כיוון בפתאומיות ורץ לכיוונו של גולד וזינק מעל ראשו; על פי הערכת גולד, חרף גודלו הקטן הוולבי המזרחי היה מסוגל לקפוץ לגובה של 1.8 מטר.

הכחדה

פוחלץ של וולבי ארנבי מזרחי.

הפרט האחרון הידוע של הוולבי הארנבי המזרחי, הייתה נקבה שנאספה באוגוסט 1889 בניו סאות' ויילס. מאז, מין זה לא נצפה יותר בטבע, ועל כן, הרשימה האדומה של IUCN סיווגה אותו כמין נכחד (EX). אף על פי כן, גם בשנות ה-30 של המאה ה-20 חוקרי טבע עדיין לא היו בטוחים לגמרי שהמין נכחד. מהוולבי המזרחי נשתמרו מספר פוחלצים במוזיאונים.

הגורם המרכזי להכחדתו של הוולבי המזרחי נותר לא ברור, מכיוון שהוא נעלם הרבה לפני שהחלה חקלאות אינטנסיבית בבית גידולו, ואף לפני הופעתו של השועל האדום אשר נחשב לאיום העיקרי על חיות כיס קטנות. הרשימה האדומה של IUCN, מעריכה שהוולבי המזרחי נכחד כתוצאה מרעיית יתר של עדרי בקר וצאן שפגעו בסביבת המחיה שלו ומטריפה על ידי חתול הבית.

ככל הנראה, גורם נוסף הוא המדיניות הממשלתית האוסטרלית לדחיקת הילידים האבוריג'ינים מהאזור, אשר גרמה להפסקת המנהג המסורתי האבוריג'יני של הצתת שריפות מבוקרות קטנות; כתוצאה מכך, נמנע חידוש הצמחייה בבית הגידול של הוולבי, והעשב שנהייה צפוף ויבש, העלה את הסיכון לפריצת שריפות בר גדולות מברקים בקיץ שכילו אזורי מחיה נרחבים של הוולבי.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא וולבי ארנבי מזרחי בוויקישיתוף

• תמונות פוחלצים של וולבי ארנבי מזרחי: [1](הקישור אינו פעיל), [2](הקישור אינו פעיל), [3](הקישור אינו פעיל)

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

30512796וולבי ארנבי מזרחי