ואלרי ז'יסקר ד'אסטן
 | |||||
| ואלרי ז'יסקר ד'אסטן, ינואר 1978 | |||||
| מדינה |
 צרפת | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| מפלגה | המפלגה הגוליסטית | ||||
| בת זוג | אן-איימו ז'יסקר ד'אסטן | ||||
| |||||
ואלרי ז'יסקר ד'אסטן (בצרפתית: Valéry Giscard d’Estaing; 2 בפברואר 1926 – 2 בדצמבר 2020) היה פוליטיקאי צרפתי מימין-מרכז המפה הפוליטית, הנשיא השלישי של הרפובליקה הצרפתית החמישית מ-27 במאי 1974 ועד 21 במאי 1981. בשנת 2003 נבחר לכהן כחבר באקדמיה הצרפתית.
ביוגרפיה
ואלרי ז'יסקר ד'אסטן נולד בשנת 1926 בקובלנץ שבגרמניה, שהייתה באותה עת בשליטת צרפת (אנ'). אביו היה עובד מדינה בכיר ואמו הייתה בתו של הפוליטיקאי ז'אק בארדו (Jacques Bardoux).
בתקופת מלחמת העולם השנייה היה חבר בתנועת ההתנגדות הצרפתית והשתתף בשחרור פריז. בשנת 1948 עבד במשך כשנה כמורה במונטריאול שבקנדה. למד באקול פוליטקניק וב-École nationale d'administration. בשנים 1955–1956 נמנה עם צוותו של ראש ממשלת צרפת אדגר פור.
בשנת 1956 נבחר לאספה הלאומית. הוא הצטרף למפלגת המרכז הלאומי של העצמאים והאיכרים. בשנת 1959, בתחילת הרפובליקה הצרפתית החמישית, כשראש מפלגתו, אנטואן פינאי, מונה לשר הכלכלה והאוצר, מונה ז'יסקר ד'אסטן למזכיר לענייני אוצר. בינואר 1962 מונה ז'יסקר ד'אסטן לשר הכלכלה והאוצר[1]. לאחר מספר חודשים החליטה מפלגת השמרנים בה ז'יסקר ד'אסטן היה חבר לפרוש מהממשלה. אולם ז'יסקר ד'אסטן ושלושה שרים אחרים סירבו להשמע להוראת מפלגתם ונותרו בממשלה[2]. בעקבות זאת הם הקימו את מפלגת הרפובליקנים העצמאיים שהייתה מפלגת לווין של המפלגה הגוליסטית. כשר אוצר תמך ז'יסקר ד'אסטן בסחר חופשי בינלאומי כאמצעי לצמצום הפערים בין מדינות עשירות לעניות[3] ופעל לקידום השוק האירופי החופשי. מנגד, הביע ז'יסקר ד'אסטן דאגה מהתגברות השקעות אמריקניות בצרפת ופעל לצמצם את ה"תלות" באמריקנים[4] ולשנות את שיטת ההתחשבנות בין מטבעות המדינות השונות[5]. בינואר 1966 לאחר ניצחון דחוק של דה גול בבחירות, הועזב ז'יסקר ד'אסטן מהממשלה[6], על רקע חילוקי דעות שהיו לו עם ראש הממשלה ז'ורז' פומפידו[7], ומשהשמועות שפומפידו עצמו יועזב וז'יסקר ד'אסטן יחליפו[8], לא התממשו.
בשנת 1974, לאחר מותו הפתאומי של הנשיא ז'ורז' פומפידו, הציג ז'יסקר ד'אסטן את מועמדותו לתפקיד נשיא צרפת. הוא התמודד מול פרנסואה מיטראן וז'אק שבאן-דלמאס. בסיבוב הבחירות הראשון הגיע למקום השני, לאחר מיטראן, אך בסיבוב השני גבר על מיטראן ברוב קטן ונבחר לנשיא.
תקופת נשיאותו התאפיינה בגישה ליבראלית יותר לנושאים חברתיים, כגון גרושין, מניעת היריון, הפלות, קידום ניסיונות לערוך מודרניזציה לצרפת ולמוסד הנשיאות, חניכת מפעלי תשתית רחבי היקף כגון רשת רכבות ה-TGV המהירות, והמעבר לשימוש באנרגיה גרעינית כמקור האנרגיה העיקרי של צרפת. עם זאת, הפופולריות שלו נפגמה כתוצאה מהשפל הכלכלי שבא בעקבות משבר האנרגיה העולמי בשנת 1973, שסימן את סופן של "שלושים שנות התהילה" של צרפת לאחר מלחמת העולם השנייה. בנוסף, עמד ז'יסקר בפני התנגדות פוליטית משני צידי הספקטרום הפוליטי: פרנסואה מיטראן מהצד השמאלי שאוחד מחדש, וז'אק שיראק, ששיקם את המחנה הגוליסטי וקרנו עלתה באגף הימני. כל אלו, יחד עם יחסי ציבור גרועים, העצימו את חוסר הפופולריות שלו לקראת סוף כהונתו, והוא כשל בניסיונו להיבחר מחדש בשנת 1981.
ז'יסקר ד'אסטן תמך בפדרציה אירופית, ולאחר שהגביל את מעורבותו בפוליטיקה הלאומית עם תבוסתו בבחירות, הפך מעורב באיחוד האירופי.
נפטר ב-2 בדצמבר 2020 כתוצאה מסיבוכי מחלת נגיף קורונה 2019.[9]
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:ויקישיתוף בשורה
פרמטרי חובה [ שם ] חסרים
- הנשיא שאיחד את צרפת מול הימין הקיצוני ייזכר כהערת שוליים, באתר וואלה!, 28 בספטמבר 2019
- ואלרי ז'יסקר ד'אסטן, באתר האספה הלאומית
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
- ^ נתמנה שר אוצר חדש בצרפת, למרחב, 18 בינואר 1962
- ^ 4 השרים השמרניים מסרבים להתפטר, למרחב, 25 במאי 1962
- ^ הרחבת הסחר בין מזרח ומערב ועזרה לארצות המתפתחות, קול העם, 25 במרץ 1964
- ^ קנדי נגד ברית אדנאור-דה־גול; צרפת נגד חדירת הון אםריקאי, קול העם, 29 בינואר 1963
- ^ חשיבות המפנה למען תיקון שיטת־המטבע הבין־לאומית, הבוקר, 20 ביולי 1965
- ^ דברה יצורף לממשלה בצרפת, דבר, 7 בינואר 1966
- ^ פיליפ בן, שמועה בפאריס: מירוויל יוחלף על ידי לואי ז'וקס, מעריב, 3 בספטמבר 1965
- ^ אורי דן, דה גול ישנה את הרכב ממשלתו, מעריב, 20 בדצמבר 1965
- ^ ספי פישמן, נשיא צרפת לשעבר מת מסיבוכי מחלת הקורונה, באתר ישראל היום, 3 בדצמבר 2020
| הקודם: ז'ורז' פומפידו |
נשיא צרפת 1971–1981 |
הבא: פרנסואה מיטראן |
30259022ואלרי ז'יסקר ד'אסטן
- פוליטיקאים צרפתים
- חברי האקדמיה הצרפתית
- נשיאי צרפת בתקופת הרפובליקה החמישית
- הנסיכים-שותפים של אנדורה
- מקבלי אות לגיון הכבוד
- מעוטרי צלב המלחמה
- חברי האיחוד למען תנועה עממית
- נשיאי המועצה האירופית
- אבירי מסדר מלטה
- אבירי מסדר הפיל
- מעוטרי מסדר הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה
- צרפתים שנולדו ב-1926
- צרפתים שנפטרו ב-2020
- צרפתים שנפטרו במגפת הקורונה