תרומת התרגום לתחיית העברית המודרנית
תרומת התרגום לעיצוב השפה העברית החדשה התבטאה באיתור מחסרים לשוניים, בהפצת חידושי הלשון ובניסיון מתמיד לשיפור סגנון הכתיבה, במטרה להשתחרר מהמליצות של השפה המקראית המסורבלת.[1]
התרגום לעברית בתקופת ההשכלה
בתקופות מכריעות בהיסטוריה, סייע התרגום לחיזוק שפות, לבניית מאגר ספרות לאומית, ולבניית הזהות הלאומית. השפה העברית מהווה דוגמה ייחודית להפיכת שפה עתיקה, ששימשה רק לצורכי קודש לשפה החדשה ובה אנחנו משתמשים היום. התרגום לעברית הזין את הספרות היהודית בהתהוותה, הרחיב את אוצר המילים ובנה את משאבי השפה.
תנועת ההשכלה[2] פעלה לתחייה ולהתחדשות תרבותית ורוחנית באמצעות יצירת ספרות עברית ועיתונות עברית, על ידי תרגום וכתיבת יצירות מקוריות, והייתה אחראית ליצירת שפה עברית ספרותית חדשה לצורכי חולין. וכך כתב המתרגם יעקב גורדון בשנת 1894 על התועלת שבחשיפה לספרות החילונית:[3]
והינה ידעתי כי ספר כזה איננו חומר לבניית בית ... (כמו הספרים המבוססים על חוכמת ישראל)... אבל הוא כחלון הנקרא לחוץ, בעדו נשקפת תבל ומלואה וקרני אור הדעת יחדרו ממנו לפנים הבית
מפעל התרגום נדרש להתמודד לא רק עם בניית שפה חדשה אלא גם עם בניית קהל היעד, שכן באותה תקופה הקורא היהודי יכול היה לקרוא את היצירה באחת משפות המקור בהן היה בקיא – רוסית, פולנית, גרמנית, או צרפתית. המיעוט שידע עברית בתחילת המאה ה-20, בארץ או באירופה, שליטתו בה הייתה מוגבלת מאוד, והוא התקשה להבין את השפה המשכילית, המסורבלת והמליצית בה נעשו התרגומים. על פי נתונים שפרסם פרופסור רוברטו בקי בשנת 1914, עם סיומה של "מלחמת השפות" בניצחונה של השפה העברית, הייתה העברית “שפה יחידה או ראשונה” בארץ רק לגבי 40% מכלל התושבים היהודים (ולגבי 25% מהמבוגרים מעל גיל 15), וגם לגביהם הייתה היא רק “אחת השפות ששלטו בה”. יש לזכור, כי בימים ההם רק בתי ספר ספורים לימדו בעברית וכמעט ולא היו ספרי לימוד בעברית, וכל מורה היה צריך לחבּר את שעורי הבית לתלמידיו ולהמציא את המונחים העבריים למקצועות שלימד.[4]
תרומתו של הספר המתורגם ליהודי נאור בתקופה זאת הייתה שנויה במחלוקת והיוותה נושא לדיונים רבים.[5] לדעתו של אברהם אורי בן צבי קובנר (קאוונער), על הספרות העברית להביא תועלת לקוראיה ולקרבם אל העולם המודרני, דבר שיושג רק על ידי תרגום מדע פופולרי ויצירות ספרותיות הנוגעות בנפש הקורא ומכוונות אותו לנאורות.[6] באותה הרוח טען פרץ סמולנסקי כנגד תרגום ספרות אגדה[7]:
דתם של היהודים ואורחות חייהם לא יאפשרו להם להפיק הנאה או תועלת מאגדה אירופית נוצרית, והניסיון לתרגמה לעולם העברי והיהודי, מחוץ למסגרת התרבותית המקורית, נועד לכישלון
לאור הקשיים הרבים איתם התמודדו המתרגמים לעברית בבואם להוציא לאור את תרגומיהם ולנסות להגיע לקהל קוראים רחב ככל האפשר, התגייסה לעזרתם העיתונות העברית הסדירה ("המגיד", "המליץ", "הצפירה", "הכרמל") אשר פרסמה ביקורות, שהיו למעשה המלצות עמוסות שבחים שנועדו לקדם את מכירת הספרים המתורגמים. חשוב לומר גם שהעיתונות השתתפה במאמץ התרגום על ידי פרסום כתבות שתורגמו מעיתונות זרה.
חלקו של התרגום בתחיית השפה העברית
תרגום מוגדר כהעברת מסר המנוסח בשפה מסוימת, שפת המקור, למסר המנוסח בשפה אחרת, שפת היעד, תוך שמירה על כל האיכויות והמשמעויות של המסר המקורי וזאת מתוך כוונה לאפשר למי שאינו בקיא בשפת המקור, אלא רק בשפת היעד, להבין את המסר. באופן חריג ויוצא מן הכלל, נדרשו המתרגמים לעברית בסוף המאה ה-19 לתרגם טקסטים במגוון תחומים רחב ביותר, מתוך שפות מבוססות ומפותחות, לשפה בתהליכי בנייה, עבור קהל יעד בהתהוות שלא היה בקיא בשפה הזאת. אפשר לומר שמתרגמים אלה נדרשו ליצור את שפת היעד תוך כדי תרגום.
המתרגמים לעברית בתקופת ההשכלה ואף אחריה נתקלו בקשיים מהותיים, שכן על פי הנורמות שנקבעו באותה עת, חובה הייתה להשתמש בלשון תנ"ך "צחה" בלבד, ללא פנייה למקורות עבריים מאוחרים יותר כגון המשנה, התלמוד וספרות ימי הביניים. לרוב, סגנונן של היצירות שתורגמו לא תאם כלל את השפה המליצית של התנ"ך שכן בשפה זאת לא נכללו מונחים בתחומים כגון מדעי הטבע, ההנדסה והטכנולוגיה. יתרה מזאת לא היו לשפה זאת משלבים לשוניים כנהוג בשפות המקור, כגון "שפה גבוהה", "שפה תקנית", "שפה נמוכה", דיבור יום-יומי, סלנג העולם התחתון, סלנג צבאי ועוד, שהיו נחוצים לצורך תרגום אמין של הספרות היפה. התרגום הציב לפני המתרגמים את אתגר מציאת, ואף המצאת, מילים וביטויים לתיאור תופעות חברתיות ומדעיות. המתרגמים נקטו בשיטות שונות להשלמת החסר, כאשר הרווחות ביניהן היו מתן משמעות חדשה למילים עתיקות,[8] ושימוש במילים לועזיות, מרביתן מיידיש. שיטות נוספות היו הוספת הסבר למונח בגוף הטקסט והוספת מילון בסוף הספר כפי שעשה אברהם פרנק בתרגומו לספר ילדי המערות של א. ת. זונלייטנר בשנת 1918. לא אחת המתרגם נאלץ לדלג על קטעים או פרקים מסוימים בגלל הקושי בתרגומם. התרגומים היוו תמריץ ליצירת חידושי לשון, שימשו מעבדה לשונית בה אפשר היה לבדוק את קבילותם של אותם חידושים ובמה מעליה אפשר היה להפיצם לציבור הרחב.
נחום סוקולוב, שתרגם מספר ספרים, והיה אחד המחדשים הגדולים של מילים וביטויים בעברית במאמריו ובפיליטוניו, כתב:
דוקא חבלי הלשון הם הם הגורמים לחידוש השפה ולהעשרתה ע“י תרגום יותר מאשר ע”י כתיבה מקורית. במקום שאין חבלי לשון אין לידת מילים חדשות או לידה-שניה של מלים עתיקות שנשכחו
בתקופה זאת תורגם מגוון רחב של יצירות ספרותיות: ספרות ילדים, ספרות מדע פופולרי ( מדע בדיוני), הרפתקאות, רומנים, מחזות ועוד. לדוגמה:
ספרות ילדים
- בן מלך: ספור לנערי בני ישראל / מאת משה שמואל שפערלינג העתקה חפשית משפת אשכנז על פי פראנץ האפמן, ווארשא: דפוס י' לעבענזהאן, תרל"ו (1875)[9]
- ספרה של הריאט ביצ'ר "בקתת הדוד תום" תורגם לעברית בשנת 1896 על ידי אברהם זינגר בשם "אהל תם, או, החיים בין עבדי עולם: ספור / העתיק אברהם זינגער", אשר פורסם בוורשה בהוצאת א’ גינז.
ספרות מדע פופולרי\בדיוני והרפתקאות
- ספר ההרפתקאות רובינזון קרוזו של דניאל דפו תורגם לעברית על ידי יצחק בן משה רומש בשנת 1865 תחת השם "כור עני, ספר יפה ונחמד בתבנית ראבינזאן ... בלשון עברית צחה וקלה .... להעיר את לב הקורא למוסר השכל". ציטוט דברי בן סירה “זהב באש יבחן, ובן אדם בכור עוני” מהם נגזר שם הספר, וההקדמה מדגישים את ערכו החינוכי של הספר.[10]
- תרגומו של אליעזר בו יהודה לספרו של ז'ול ורן "סביב הארץ בשמונים יום" התפרסם בהוצאת ירושלים בשנת 1891[11]
רומנים ומחזות
- ספרו של הסופר הצרפתי אז'ן סי "מסתרי פריז" תורגם לעברית בשנת 1857 בידי קלמן שולמן. המתרגם נתקל בקושי מיוחד בתרגום ספר זה בשל העובדה כי גיבורי העלילה המתרחשת בשכונות העוני של פריז דיברו בעגת העולם התחתון.[12] הספר בשם "מסתרי פריז / ... חברה בלשון צרפת ביד ... אייזען סי ונעתקה ... לשפת עבר ... ביד קלמן שולמאן" פורסם בהוצאה לאור וילנא-ראם בשנת 1857.
- מאיר הלוי לעטעריס (מקס לטריס) פרסם בשנת 1865 בווינה בדפוס שלוסברג & בנדינר את תרגומו לספרו של גתה "פאוסט" תחת השם " בן אבויה: שיר על משובת חיי אלישע בן אבויה אשר הלך בנפלאות ממנו בחקרי לבו ויתמכר לשאול ולשטן המשחית / מאת מאיר הלוי לעטעריס.[13]
- תרגומו של יצחק אדוארד סלקינסון ל"אותלו" של שקספיר יצא לאור בשנת 1874 בווינה, בדפוס שפיטצער עט האלטוצווארטה בשם " איתיאל: הכושי מוינעציא / על פי שעקספיר אשר העתיק משפת בריטניא י.ע.ס. עם פתח דבר של פרץ בן משה סמאלענסקין.[14]
- בשנת 1878 פרסם סלקינסון את תרגומו לרומיאו ויוליה של שקספיר תחת השם "רם ויעל: על פי שעקספער / אשר העתיק משפת בריטאניה יע"ס.[15]
תופעה נפוצה בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 הייתה תרגום חוזר של ספרים ששפתם "התיישנה" במטרה לכלול בו את חידושי הלשון להציע לקורא העברי גרסה משופרת של השפה הכתובה.
המאמצים שתחילתם בתקופת ההשכלה באירופה בסוף המאה ה-19 נמשכו ביתר שאת בארץ ישראל. היישוב היהודי בארץ ישראל עסק ללא הרף בתרגום המציאות היום-יומית של יהודים שעלו מכל קצות תבל, מהשפות השגורות בפיהם לשפה עברית חילונית וחדשה ומודרנית. וכך הצ'וֹלנט, הסכינא והתְבִּית הפכו לחמין והעברית הפכה אט-אט לשפת התקשורת בתוך מגדל הבבל החדש שנוצר.
רבות מן המילים שהוצעו על ידי האקדמיה ללשון העברית ועל ידי מחדשי הלשון לא התקבלו ולא שרדו את מבחן הזמן והשימוש, ורבות מן המילים שהוצעו על ידי "הרחוב" הוכשרו בדיעבד על ידי האקדמיה ללשון. בין המילים שלא התקבלו ונשכחו, נזכיר את "אפסנתין" - שושנה שעירית, או "הדד, תנוט" - הידוע כיום בשם נקר. לעומת זאת מילים כמו יתוש, יונת יער, לענה, נדבך, נדמה שהיו מקובלות בשפה מאז ומעולם.
תוך מאה שנה הפערים שהיו קיימים בין העברית המתחדשת לבין השפות האחרות נסגרו, ואין כיום טקסט בשפה כלשהי או בתחום כלשהו שלא ניתן לתרגמו לעברית המודרנית ברמה הגבוהה ביותר תוך העברה מלאה של משמעותו וסגנונו של טקסט המקור. להמחשת ההתקדמות, להלן שני קטעים קצרים משני תרגומים שבוצעו במרחק של מאה שנה לספרו של ז'ול ורן, מחלוצי סופרי המדע הפופולרי, "20,000 מיל מתחת לפני הים", שיצא לאור בצרפת בשנת 1869.
תרגומו של ישראל זאב שפרלינג משנת 1876[16]:
- כוח אחד עצום, מהיר, מועיל וקל יש, המשמש לכל דורש; הכוח הזה יפיץ אור וחום ויניע כל מוכנות הצולל; הכוח הזה הוא – העלעקטריציטעט.
- העלעקטריציטעט! נזעקתי מתימהון ליבי.
- אומנם כן, אדון פראפעסאר, אבל העלעקטריציטעט שלי איננה כזאת אשר תפעל בעת החזיזים והברקים – הידוע לכל.
ותרגומה של עידית זרטל משנת 1977[17] לאותו קטע אשר משחזר בצורה מדויקת את סגנון טקסט המקור ומוסר את מלוא המידע בשפה עדכנית ורהוטה:
- יש כוח אחד רב עוצמה, צייתן, מהיר, קל, מתאים לכל השימושים, השולט כאדון באונייתי. הכל נעשה בכוחו. הוא מאיר לי, מחממני, הוא נשמת מכשירי המכניים. כוח זה הוא החשמל.
- החשמל! התפרצתי, מופתע למדי.
- כן אדוני.
- ובכל זאת, ברשותך מהירות תנועה עצומה שאין לה כל קשר לכוח החשמל. עד כה נשארה עוצמת התנועה שלו דלה ביותר ואין היא יוצרת אלא כוחות רפים!
- אדוני הפרופסור, השיבני הקפיטן נמו, החשמל שלי אינו דומה לזה של העולם כולו, וזה כל מה שיכול אני לומר לך, ברשותך.
ראו גם
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
- הצעות חידושי מילים מאת אליעזר בן יהודה, פרויקט בן יהודה
- אתר המוקדש ליצירתו של אברהם שלונסקי, כולל תרגום וחידושי לשון
- אתר המוקדש ליצירתו של משה שרת, כולל תרגום וחידושי לשון
- מעמד הספרות המתורגמת ביצירת הספרות העברית, זהר שבית, אוניברסיטת תל אביב
הערות שוליים
- ^ נחום סוקולוב, "אליעזר בן-יהודה" בפרויקט בן-יהודה
- ^ ההשכלה, באתר מטח
- ^ יעקב גורדון, ברום שמיים במגדל פורח, 1894
- ^ משה אטר (אטינגר), מדוע אנו מדברים עברית, באתר פרויקט בן יהודה, 1989
- ^ Meirav Reuveny, 'סיפור אנטי מקראי בשפה מקראית': "פאוסט" העברי (1865) והמעבר הבין-תרבותי בעיני קוראים בעברית ובגרמנית // 'An Anti-Biblical Story in a Biblical Language': Hebrew "Faust" (1865) and the Inter-Cultural Transition in the Eyes of German and Hebrew Readers, Chidushim: New Findings in the Research of German and European Jewry // חידושים בחקר תולדות יהודי גרמניה ומרכז אירופה, 2021-01-01
- ^ אברהם אורי בן צבי קאוונער, חקר דבר, ורשה, תרכ"ו
- ^ פרץ בן משה סמאלענסקין, בקורת תהיה, אדעסה, תרכ"ז
- ^ אמנון שמוש, חשמל בתל-אביב, עיתון דבר, 28 ביוני 1974
- ^ בן מלך, באתר קטלוג הספרייה הלאומית, ספר סרוק
- ^ רובינזון קרוזו, באתר קטלוג הספריה הלאומית. ספר סרוק
- ^ סביב הארץ בשמונים יום / ז'ול ורן / אליעזר בן־יהודה - פרויקט בן־יהודה, באתר benyehuda.org
- ^ מסתרי פריז, באתר קטלוג הספריה הלאומית, ספר סרוק
- ^ בן אבויה, באתר קטלוג הספריה הלאומית, ספר סרוק
- ^ איתיאל: הכושי מוינעציא, באתר קטלוג הספריה הלאומית, ספר סרוק
- ^ רם ויעל, באתר קטלוג הספריה הלאומית, ספר סרוק
- ^ ישראל זאב שפרלינג, במצולות הים, ורשה: בימ"ס תל אביב, 1876
- ^ עידית זרטל, 20,000 מיל מתחת לפני הים, ירושלים: כתר הוצאת לאור בע"מ וספריית מעריב, 1977
35228831תרומת התרגום לתחיית העברית המודרנית