התורה חסה על ממונם של ישראל

התוורה חסה על ממונם של ישראל
(מקורות עיקריים)

מקרא	במדבר כ ח שמות ט יט
תלמוד בבלי	תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף ע"ו עמוד ב'

התורה חסה על ממונם של ישראל הוא עקרון שנראה מהתבוננות בדיני התורה, ועקרון זה מהווה שיקול גם בדיני מצוות ואיסורים דרבנן, להקל בהם משום הפסד ממון.

מקורו מהתורה

ישנם כמה מקורות מהם למדים את העקרון שהתורה חסה על ממונם של ישראל:

• בתורה נאמר על דיני נגעי בתים, "וְצִוָּה הַכֹּהֵן וּפִנּוּ אֶת הַבַּיִת בְּטֶרֶם יָבֹא הַכֹּהֵן לִרְאוֹת אֶת הַנֶּגַע, וְלֹא יִטְמָא כָּל אֲשֶׁר בַּבָּיִת - וְאַחַר כֵּן יָבֹא הַכֹּהֵן לִרְאוֹת אֶת הַבָּיִת" (ויקרא יד לו). בתורת כהנים כתוב:

וכי מה מיטמי לו? אם תאמר כלי עצו ובגדיו ומתכתו, (הריה) מטבילם והם טהורים, (אלא) על מה חסה התורה, על כלי חרסו ועל פכו (שצריך לשברם). וכי מה מטמא בנגעים הרשעים או הצדיקים הוי אומר הרשעים, אם כך חסה תורה על ממונו הבזוי (כלי חרס) - קל וחומר על ממונו החביב, אם כך על ממונו - קל וחומר על נפש בניו ובנותיו, אם כך על של רשע - קל וחומר על צדיק

— ספרא מצורע ה

.

• מקור נוסף ממה שנאמר בתורה בציווי ה' למשה לפני מעשה מי מריבה "קַח אֶת הַמַּטֶּה וְהַקְהֵל אֶת הָעֵדָה אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם וְנָתַן מֵימָיו וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן הַסֶּלַע וְהִשְׁקִיתָ אֶת הָעֵדָה וְאֶת בְּעִירָם" (במדבר כ ח), ומכאן למדו רמז שהתורה חסה על ממונם של ישראל.
• מקור נוסף הוא הציווי (במדבר י ב) "עֲשֵׂה לְךָ שְׁתֵּי חֲצוֹצְרֹת כֶּסֶף" - ולא של זהב, שהתורה חסה על ממונם של ישראל.
• רבינו בחיי בפירושו על התורה מביא מדרש "התורה חסה על ממונם של ישראל בארבע מקומות: האחד "וְאִם יִמְעַט הַבַּיִת מִהְיוֹת מִשֶּׂה, וְלָקַח הוּא וּשְׁכֵנוֹ הַקָּרֹב אֶל בֵּיתוֹ בְּמִכְסַת נְפָשֹׁת, אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ תָּכֹסּוּ עַל הַשֶּׂה" - כדי שלא תפסיד ממונך. השני "וחלב נבלה וחלב טרפה יעשה לכל מלאכה ואכול לא תאכלוהו". השלישי, הוא שכתוב בנבילה "לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכור לנכרי". הרביעי, בית המנוגע שנאמר "וצוה הכהן ופנו את הבית".
• גם על ממון של שאר האומות, יש שלמדו מציווי ה' לפני מכת ברד "וְעַתָּה שְׁלַח הָעֵז אֶת מִקְנְךָ וְאֵת כָּל אֲשֶׁר לְךָ בַּשָּׂדֶה, כָּל הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה אֲשֶׁר יִמָּצֵא בַשָּׂדֶה וְלֹא יֵאָסֵף הַבַּיְתָה - וְיָרַד עֲלֵהֶם הַבָּרָד וָמֵתוּ, שהקב"ה חס גם על ממונם.

בדינים דרבנן

במצוות

יש כמה מצוות שחכמים אמרו לצמצם בהן, בגלל העקרון שהתורה חסה על ממונם של ישראל.

• בבית המקדש היו תוקעים בתענית בשופרות ופי השופר היה מצופה כסף ולא זהב, בגלל שהתורה חסה על ממונם של ישראל.
• גם בעבודת יום הכיפורים בבית המקדש הגורל על שני השעירים היה בקלפי של עץ (אשכרוע), כי התורה חסה על ממונם של ישראל, (עד שיהושע בן גמלא עשאם מממונו של זהב ושיבחוהו על כך). וכן המחתה בה קיימו את תרומת הדשן היתה של כסף ולא מזהב, כי הגחלים שוחקים ומחסרים אותה, והתורה חסה על ממונם של ישראל.

באיסורים

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו.

ראו גם

• הפסד מרובה

לקריאה נוספת

• אנציקלופדיה תלמודית כרך יא, ערך "התורה חסה על ממונם של ישראל", טור רמ

הערות שוליים

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.