השערת ההיגיינה

השערת ההיגיינה טוענת כי חוסר בחשיפה בשלבי הילדות המוקדמת לגורמים מידבקים, מיקרואורגניזמים סימבוטים (כגון חיידקים פרוביוטיים) וטפילים, משפיעה על התפתחות מערכת החיסון כך שישנה עלייה בפגיעות למחלות אלרגיות.

היסטוריה

ההשערה הועלתה לראשונה על ידי דייוויד פ. סטרכן בכתב העת British Medical Journal בשנת 1989, במטרה להסביר את העובדה כי ילדים למשפחות מרובות ילדים פיתחו פחות קדחת השחת ואקזמה (שתיהן מחלות אלרגיות) מילדים ללא אחים. על פי ההשערה, החשיפה הגדולה יותר לגורמים מידבקים אצל ילדים במשפחות גדולות היא שגרמה להם להיות חסינים יותר להתפתחות המחלות האלרגיות. מאז, ההשערה מהווה מושא למחקר מתמשך בקרב אימונולוגים ואפידמיולגים. ניתן להסביר באמצעות ההשערה את העלייה בהופעת מחלות אלרגיות מאז המהפכה התעשייתית ואת שכיחותן הגבוהה יותר במדינות מפותחות, בהן מקובל לשמור על רמת היגיינה גבוהה סביב תינוקות.

מנגנון פעולה

מחלות אלרגיות נגרמות מתגובה חיסונית "שגויה" כנגד אנטיגנים בלתי מזיקים דרך תאי T מסייעים מסוג 2 (TH2). חיידקים ווירוסים רבים גורמים להפעלת תגובה חיסונית דרך תאי TH1 הכוללת עיכוב של מנגנון התגובה דרך TH2. מנגנון הפעולה הראשונה שהוצע להשערת ההיגיינה הוא כי חוסר הפעלה של התגובה דרך TH1 גורם לעודף פעילות התגובה דרך TH2 ולהופעת אלרגיות. אולם, מנגנון זה אינו מסביר את העלייה בהופעת מחלות חיסון עצמי המתווכות דרך תגובה מסוג TH1 כמו מחלת המעי הדלקתי, טרשת נפוצה וסוכרת מסוג 1. ההסבר החליפי העיקרי שהוצע כמגנון פעולה אפשרי להשערת ההיגיינה הוא כי למערכת החיסון דרוש גירוי מסוים כדי לפתח תאי T רגולטוריים (Treg) המסוגלים לאזן את התגובות החיסונית מסוג TH1/2.