הרי היורה
 |
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: כתיבה לא מסודרת, חזרתית ולא אנציקלופדית.
| |
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: כתיבה לא מסודרת, חזרתית ולא אנציקלופדית. |
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| גובה | 1,718 מ' |
| מיקום |
 צרפת  שווייץ |
| אורך הרכס | 360 ק"מ |
 | |
הרי היורה (בצרפתית: Massif du Jura ז'ורה) הם רכס הרים המצוי צפונית-מערבית להרי האלפים בשטחן של צרפת ושווייץ.
השם "יורה" נובע מהמילה "jor" שמוצאה בקלטית והומרה ל"juria" הלטינית, ומשמעותה: יער. טענה אחרת גורסת כי השם נובע מהמילה הסלאבית Gora, שפירושה הר.[1]
תצורות אבן הגיר העשירות במאובנים, להן קרא חוקר הטבע אלכסנדר פון הומבולדט "גיר היורה",[1] הן הבסיס לשמו של תור היורה. סלעים מתור זה נחקרו לראשונה בהרי היורה.
גאוגרפיה ואקולוגיה
מיקום וטופוגרפיה
,_oil_on_canves,_1872-3.jpg)
הרי היורה הם רכס הרים קטן המצוי צפונית-מערבית לאלפים, המפריד בין נהרות הריין והרון ומהווה חלק מקו פרשת המים המזין את שניהם. הרכס מצוי בשטחן של צרפת ושווייץ, והגבול ביניהן עובר לאורכו. ההבחנה בין היורה השווייצרית לבין היורה הצרפתית נובעת מחלוקה מדינית ולא מאופיו הטבעי של הרכס.
חלקו הצרפתי של הרכס שוכן באזור פראנש-קונטה ונמתח לאזור רון-אלפ מזרחית לאן, שם הוא מגיע לשיא גובהו בפסגת Le Crêt de la Neige. קצהו הדרומי שוכן במחוז סבואה וקצהו הצפוני בדרום אלזס. אזור ששטחו 1,600 קמ"ר מוגן במסגרת "פארק הטבע האזורי של הרי היורה" (Parc naturel régional du Haut-Jura), המכונה גם "פארק היורה".[2]
בצדו השווייצרי מצוי הרכס בקנטונים של בזל-לנדשאפט, זולותורן, ז'ורה, ברן, נשאטל, וו וקנטון שפהאוזן בצפון, סמוך לגבול עם גרמניה. בשווייץ מהווה הרכס אחד משלושה אזורים גאוגרפיים, הכוללים גם את האלפים השווייצריים ואת השפלה השווייצרית המצויה בין שני הרכסים.
הרי היורה יוצרים קשת הררית שאורכה 360 ק"מ. הרכס גבוה יותר בחלקו הדרומי, ושתי הפסגות הגבוהות ביותר בתחומו מצויות בשטח צרפת: Crêt de la Neige (1,718 מ') ו-Crêt de la Neige (1,717). שתי פסגות גבוהות נוספות: Mount Tendre (1,679 מ') ו-La Dôle (1,677 מ') מצויות בשטחה של שווייץ.[1]
רמת אבן הגיר של הרי שוואביה ו"היורה הפרנקונית" בבוואריה הגרמנית אינן קשורות לרכס הרי היורה מבחינה גאוגרפית אך קשורות אליו בעקיפין מבחינה גאולוגית באמצעות הימצאות שכבות של סלעי משקע דומים.
אקלים
כמות המשקעים השנתית הממוצעת גבוהה יותר בדרום ובמערב הרכס, ומגיעה במקומות אלה ליותר מ-2,030 מ"מ. לעומתם, בצפון-מזרח כמעט ואינה עולה על 1,000 מ"מ.[1]
פלורה
הצמחייה הטבעית לכל אורך הרי היורה היא יערית, ויערות היורה נחשבים לגדולים ביותר בצרפת.[2] ביערות אלה צומחים בעיקר עצי אלון, אשור ובגובה רב יותר גם עצי אשוח. ביורה הדרומית מתחלפים עצי האשוח בסוג אדר הנקרא "אדר שקמה" (Acer pseudoplatanus). הפסגות הגבוהות מקו העצים מכוסות עשב אלפיני. רק מעל סלעי חוואר וחרסית מצויות פיסות מבודדות של אדמת בור.
פאונה
חיות בר רבות נכחדו בעבר,[1] רבות מהן בגלל ציד, נפילה מצוקים, מחלות או מחסור במזון בחורף הקשה. דוגמה להידלדלות אוכלוסין כזו היא יעלים מהמין יעל האלפים (Capra ibex), שמספר פרטיהם בהרי היורה – וגם באלפים הסמוכים – עולה בהתמדה לאחר שבשנת 1875 הוגבל הציד באמצעות חוק. למעשה, היעלים נכחדו מן האלפים עוד במאה ה-17, אולם אוכלוסייה חדשה הובאה לאזור בעשורים הראשונים של המאה ה-20. צאצאים שלהם חיים היום באלפים ובהרי היורה.
באזור מצויות גם מרמיטות שמקורן באלפים, וכמה מהן נאספו ושוחררו במקומות שונים בהרי היורה.[3] ביורה נערכים סקרים קבועים העוקבים אחרי שונרים, ו-29 מהם נספרו בסקרים האחרונים.[4] בעלי חיים נוספים המצויים ביורה הם: חזירי בר, אייל אציל, סנאים, חסידות, נקר שחור, עיט זהוב ורבים נוספים.[5]
גאולוגיה
ערך מורחב – גאולוגיה של הרי היורה
הגאולוגיה של הרי היורה מורכבת מאוד בגלל ריבוי השכבות המרכיבות אותם. עובי החתך הסטרטיגרפי של הרכס מגיע ל-2 ק"מ. 95% מסלעי היורה הם אבן גיר וחוואר. בנוסף קיימים ברכס דטריטיים דוגמת אבן חול ופצלים מהצטברות משקעי סחיפה, וכן סלעי התאדות שנוצרו ממינרלים דוגמת דולומיט, גבס, הליט ואנהידריט. התשתית המורכבת מסלעי יסוד דוגמת גרניט וסלעים מותמרים דוגמת גנייס אינה גלויה, ומחשופים שלה נמצאים בגבולות הצפוניים והמערביים של הרכס.
הרכס היה מוקד למחקר ענף שנערך במאות ה-18 וה-19 והפך למודל מחקרי למבנים גאולוגיים דומים, ואף הונצח בשמו של תור היורה. הוא מורכב מארבע יחידות מבנה עיקריות: שרשרת היורה הגבוהה המהווה את עמוד השדרה של הרכס, הרמות הנחרצות על ידי עמקים תלולים, רצועות קימוט צרות ושני מבני העתקה המצויים בקצה הצפוני של היורה הגבוהה, על גבול אגן הריין. חלוקה שונה של הרכס מתבססת על מידת המעוות שחל על סלעיו: "היורה המקומטת" בחלקו הפנימי הגבוה של הרכס ו"היורה השטוחה" בחלקו המערבי הנמוך של הרכס.
היסטוריה גאולוגית
היורה הוא רכס מקומט השוכן בין שני מבנים גדולים: הרי האלפים בדרום-מזרח והגראבנים של אגני הריין והברסה בצפונו ובמערבו.
התנתקות וקימוט
השפעתו של הקימוט האלפיני על היורה יצרה את אחד המאפיינים הטקטוניים הייחודיים של הרכס: התנתקות סלעי הכיסוי מן התשתית וגלישתם לצפון-מערב על-גבי מישור התנתקות,[6] תוך העתקה נרחבת. התנתקות זו נבעה בחלקה מעוצמת תהליכי הקימוט, ובחלקה מהימצאותם של סלעי התאדות ושל חרסית במישור המגע עם סלעי התשתית. תופעה זו הייתה אחד מנושאי המחקר של הגאולוג הצרפתי מרסל אלכסנדר ברטראן במחקריו על גלישונים.
שניים מהקמטים הידועים של הרי היורה נוצרו בתהליכי התנתקות וקימוט: "כובעו של הז'נדרם" (Le Chapeau de gendarme) הנחשף ביורה הגבוהה ו"פטריית השמפיניון" (Pli en Champignon de la Cernaise) כקילומטר אחד דרומית-מערבית לו.
עיצוב קרחוני
אחד הביטויים של העיצוב הקרחוני בהרי היורה הוא קרקסים קרחוניים, דוגמת Creux du Van ביורה השווייצרית שרוחבו כ-1,400 מ' ועומקו כ-150 מ'. צורת נוף זו נוצרת משילוב של בליה בתנאי קפיאה והפשרה, שחיקה קרחונית וסחיפה של תוצריהן.
היורה כיום
הקימוט האלפיני נמשכך גם כיום והוא מתבטא בהתהוותם של מבנים חדשים ובפעילות סייסמית. הרכס ממשיך להתרומם, בעיקר בגלל התרוממות איזוסטטית[7] הנובעת מהסרת משקלה של כיפת הקרח מעליו הרכס עם הפשרתה. סיבות נוספות הן תנועה טקטונית עכשווית והסרת מסה הנובעת ממפולות ומניצול של מי תהום.
תיירות
"פארק היורה"
"פארק הטבע האזורי של הרי היורה" נחנך בדרום היורה הצרפתית בשנת 1986, ושטחו מתרחב בהדרגה. הוא הוקם במטרה להגן על מינים נעלמים המצויים בסכנת הכחדה וכדי לשמר את האקולוגיה העדינה של האזור. בפארק מתקיימת הדרכה סביבתית לתלמידים, למדריכים ולמבקרים, תוך שימת דגש על משק המים המקומי. כמו כן נערכים במקום מחקרים בעלי חשיבות ביולוגית שמטרתם הכרת המגוון הביולוגי, נושאים הנחוצים לשמירת שיווי המשקל האקולוגי בנכסים הטבעיים שהפרק מגן עליהם והקשרים בינם לבין האוכלוסייה האנושית המתגוררת בכפרים המצויים בתחומי הפארק.[8]
פעילויות ואתרים נוספים
בנוסף לפארק מציע רכס היורה מגוון של פעילויות תיירותיות דוגמת הליכת שטח, רכיבה על אופניים, סקי וסקי למרחקים.
האטרקציות באזור כוללות צורות נוף טבעיות דוגמת Creux du Van – קרקס קרחוני ביורה השווייצרית שרוחבו כ-1,400 מ' ועומקו כ-150 מ'. קרקס זה נוצר באמצעות סחיפה ומפולות שיצר קרחון מקומי הקשור לקרחון הרון. מוקד משיכה טבעי נוסף הוא קמט המכונה "כובעו של הז'נדרם" (Chapeau de gendarme).
שתי ערים ביורה השווייצרית – לה לוקל (Le Locle) ולה-שו-דה-פון (La Chaux-de-Fonds) – הוכרזו אתרי מורשת עולמית בעקבות התכנון העירוני שלהן, המותאם לתעשיית השעונים המפותחת שהתקיימה בהן.
אתר תיירות נוסף הוא טירת ז'ו (Château de Joux) ביורה הצרפתית, שנבנתה במאה ה-11 על צוק גבוה.
ראו גם
לקריאה נוספת
- עקיבא פלכסר, גיאולוגיה, יסודות ותהליכים, הוצאת אקדמון
- Encyclopedia of Geology, Richard C. Selley, Robin Cocks, Ian Plimer (Editors), Elsevier Academic Press, First edition 2005, מסת"ב 0-12-636380-3
- Arthur Holmes, Principles of Physical Geology, Van Nostrand Reinhold, Third edition 1983, מסת"ב 0-442-30780-2
- The Geology of Central Europe, T. McCann (Editor), Volume 1 – Precambrian and Palaeozoic, The Geological Society, 2008, מסת"ב 978-1-86239-245-8
- The Geology of Central Europe, T. McCann (Editor), Volume 2 – Mesozoic and Cenozoic, The Geological Society, 2008, מסת"ב 978-1-86239-264-9
קישורים חיצוניים
- הרי היורה בבריטניקה המקוונת
- Deformation in the Jura Mountains (france)
- Trekking in the Vosges and Jura
- אתר "פארק היורה"
- ספי בן יוסף, "הזאב של כיפהל'ה לא בא"
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 הרי היורה בבריטניקה המקוונת
- ^ 2.0 2.1 The Jura Mountains, One Massif and Two Departments
- ^ Mountain animals
- ^ Demography of lynx in the Jura Mountains
- ^ Trekking in the Vosges and Jura, עמ' 22–25
- ^ מישור התנתקות (décollement) או העתק התנתקות תשתית (basal detachment fault) – מישור המצוי בין יחידות מסלע שהתנתקו זו מזו והחליקו זו על-גבי זו
- ^ איזוסטזיה (isostasy) – ציפה של מסה מוצקה בצפיפות נמוכה על-פני מסה נוזלית וצפופה
- ^ אתר הפארק
- ^ 1
[http://www.swissinfo.ch/eng/Home/Archive/Switzerland_gets_its_own_Jurassic_Park.html?cid
969248 Switzerland gets its own Jurassic Park]
