הרב משה רבילסקי
משה רַבֶּלְסקי (אבינרי) (בכתיב ארכאי: ראַבעלסקי; אסרו חג של פסח תרל"ז - ר"ח סיון תש"ד) רב ומחנך, מחלוצי הדיבור העברי ברוסיה. אביהם של הלשונאי יצחק אבינרי ושל המתאגרף עמיאל (אמיל) אבינרי[1].
ביוגרפיה
נולד לרב ניסן רבילסקי באסרו חג של פסח תרל"ז בעיירה קלינובקה (קאלינובקא) שבדרום-מערב האימפריה הרוסית (כיום באוקראינה).
מתוך אהבה חזקה לעברית פסק אביו לדבר יידיש, והיה מדבר עברית.
בהיותו בן 18 עברו הוריו לקאזאטין, שם היה אביו אב בית דין עד מותו ופעל גם בשדה החינוך, ביסדו תלמוד תורה מתוקן שלמדו בו גם לימודי חול. התלמידים קבלו בו חינוך לאומי-ציוני ורבים מהם היו לאחר מכן לעסקנים ציוניים בעיירה. אביו הקדיש את כל מרצו להחזקת תלמוד התורה בעיירה.
בסוף שנת תרנ"ז נשא משה רבילסקי לאשה את מנוחה בת הרב ישראל ברמאן, שהיה רב בפליסקוב (פליסקיב (אנ') באוקראינה המודרנית).
לאחר נישואיו גלה אביו לקובנה שבליטא, שם הוסמך להוראה על ידי הרב צבי בן הרב יצחק אלחנן ספקטור, ובשנת תרס"ה הוזמן להיות רב בבייראמטשא (מיקולאיבקה-נובורוסיסקה (אוק'), עיירה בבסרביה). לאחר הפרעות האיומות השוד וההרס הרב באזור ובעיירה וגם שם פתח בפעילות חינוך מקיפה ורבת ערך והצליח להרים ולשנות לטובה את מצב הקהילה כולה.[2] הוא ייסד בעיירה את בית הספר העברי הראשון בבסראביה שכל לימודיו היו בעברית. ספר ושמו "סנסני עץ החיים", שכתב אביו, ובו קיצור הדינים שידיעתם דרושה לתלמידים, הונהג כספר לימוד ברבים מבתי הספר בבסרביה וגם מחוצה לה.
בשנת תרע"ה, עם פטירת אביו ר' ניסן רבילסקי, עבר משה רבילסקי לקאזאטין לשבת על כיסא אביו. ישיבתו זו ארכה שנתיים, ובשנת תרע"ג הוזמן להיות רב באונגן (על גבול רוסיה ורומניה), ובעיירה זו נשאר עד עלייתו לארץ ישראל. בחול המועד סוכות תרפ"ו עלה עם בני ביתו לארץ ישראל, וחי בה שמונה עשרה שנים עד מותו.
גם בארץ ישראל המשיך את פעילותו החינוכית, בתחילה כמורה ביבנאל ואחר כך בצפת ונטע בתלמידיו את אהבת הארץ והלשון העברית.
מסמך רב ערך בשם: "מן הגיהנום האוקראיני" פורסם על ידי רבילסקי ב"השילוח" ואחר כך שנית ב"הצפירה" בשנת ה'תרפ"א, ובו תיאר את הפרעות האיומות שנעשו ביהודי אוקראינה בידי אנשיהם של סמיון פטליורה ואנטון דניקין בשנים תרע"ט-תר"פ, ורשם מפי עדי ראייה שברחו מן הזוועות את שקרה אותם.
בר"ח סיוון תש"ד לפנות בוקר מת ר' משה רבילסקי בבית החולים "הדסה" בירושלים.
מכתביו
שלשת הכתבים הללו מופיעים בהקדמה לכרך ב' של הספר "היכל רש"י", שכתב בנו של הרב[3]:
- על חנוך הנוער והכשרת הלבבות לתורה ולציון
- אל הכותל המערבי
- על תחיית ישראל
קישורים חיצוניים
- "מן הגיהנום האוקראיני", הצפירה, 16 בפברואר 1921; המשך; המשך
הערות שוליים
- ^ דוד תדהר (עורך), "עמיאל (אמיל) אבינרי (רבלסקי)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ה (1952), עמ' 2259
- ^ מתוך זיכרונותיו של יצחק אבינרי, "על אביו", היכל רש"י, עמ' שפא-שפב; וכן מ. קומארובסקי, מסופרי הדאר באמריקה.
- ^ ראו עמודים שפג-שפד ב"היכל רש"י", כרך ב'.
