הרב יעקב פינק
 | |||
| לידה |
אוגוסט 1902 כ"ג באב ה'תרס"ב פשמישל, האימפריה האוסטרו-הונגרית | ||
|---|---|---|---|
| פטירה |
4 בדצמבר 1983 (בגיל 81) כ"ח בכסלו ה'תשמ"ד | ||
| מקום קבורה | בית הקברות היהודי בהר הזיתים, ירושלים | ||
| למד ב | בית המדרש לרבנים בברלין אוניברסיטת פרידריך וילהלם | ||
| מקום פעילות | ארגנטינה, ברזיל, ישראל | ||
| רבותיו | הרב מאיר אריק, הרב יוסף ענגיל, הרב אברהם מנחם שטיינברג, הרב יחיאל יעקב וינברג | ||
| תלמידיו | הרב ד"ר שלמה טל, פרופ' שלום רוזנברג, הרב יצחק אלמליח | ||
| |||
| |||
| |||
| |||
| |||
הרב ד"ר יעקב פינק (כ"ג באב ה'תרס"ב, 1902 – כ"ח בכסלו ה'תשמ"ד, 4 בדצמבר 1983) היה רב ודיין ישראלי שכיהן כאב בית הדין הרבני בחיפה ורב מרכז הכרמל. לפני כן כיהן כרב, ראש ישיבה ואב בית דין בבואנוס איירס, כרב הראשי לברזיל, כרב הראשי לארגנטינה וכנשיא תנועת המזרחי בדרום אמריקה.
ביוגרפיה
באירופה
נולד בפשמישל שבגליציה המערבית (אז, באימפריה האוסטרו-הונגרית, כיום בפולין), נצר לרבנים ידועי שם. אביו מנחם מנדל נפטר כשהיה תינוק, ואמו שלחה אותו להתגורר וללמוד בריישא אצל אביה הרב צבי גוטפריד, בעל "פני צבי". כמו כן למד מפי רב המקום הרב נתן לוין, ולאחר מכן נדד בין כמה מגדולי גליציה ללמוד מתורתם, בהם הרב מאיר אריק והרב יוסף אנגל, ונודע בכינוי "העילוי מריישא". בתקופת מלחמת העולם הראשונה נמלט עם בני משפחתו לווינה, שם התקבצו רבנים רבים מרחבי האימפריה האוסטרו-הונגרית, והוא למד תורה מפיהם, ובפרט מפי הרב אברהם מנחם הלוי שטיינברג מברודי. לאחר המלחמה שב לריישא (עתה, בשליטת פולין). בגיל 18 הקים בריישא ישיבה למצוינים. נסמך לרבנות מידי גדולי דורו, בהם הרב שלמה דוד כהנא מוורשה. כשהחמיר מצבה הכלכלי של משפחתו, עבר לברלין, שם שילב בין העברת שיעורים פרטיים לצעירים לבין לימודים בבית המדרש לרבנים בעיר, שם נעשה לתלמידו המובהק של הרב יחיאל יעקב ויינברג. לצד לימודי התורה, למד שם היסטוריה יהודית, פילוסופיה יהודית, דקדוק, רטוריקה, ספרות עברית ו"פרקטיקה רבנית", ובסיום לימודיו הוסמך לרבנות וקיבל תואר דוקטור.
בבואנוס איירס
בעקבות ליל הבדולח ניסה להגר מגרמניה והשיג אשרת עלייה לארץ ישראל, ובמקביל קיבל הזמנה מאחותו שהיגרה לארגנטינה. הוא החליט להגר לארגנטינה כדי לאפשר ליהודי נוסף להימלט בעזרת האשרה שקיבל. הוא השתקע בבואנוס איירס, תוך זמן קצר הוא למד לדבר ספרדית שוטפת, והתמנה למלמד ולמנהל התלמוד תורה המקומי. כמו כן, התמנה לרב בית הכנסת של יוצאי ליטא. הוא הקים תנועת נוער יהודית בשם "יבנה" וניהל אותה, וניהל את "המכון ללימודי יהדות" המכשיר רבנים ומורים למקצועות היהדות[1]. בתמיכת הקהילה הליטאית בעיר הצליח להקים ישיבה, שבוגריה איישו משרות תורניות רבות ברחבי אמריקה הלטינית. עד מהרה הוזמן לכהן כדיין ואב בית דין ב"וועד הרבנים" – בית הדין הרשמי של קהילת בואנוס איירס. לצד חברו לבית הדין הרב זאב צבי קליין, עמד בראש הפדרציה של המזרחי והפועל המזרחי בארגנטינה[2].
רב ראשי לברזיל
בשנת ה'תשי"ב נבחר לכהן כרב הראשי ליהודי ברזיל. הוא עבר לריו דה ז'ניירו, שם הקים תלמוד תורה וישיבה תיכונית "בר-אילן", משום שעד אז נאלצו ילדי הקהילה ללמוד בבתי הספר הנוצריים. בהמשך, הקים גם ישיבה גבוהה בעיר. הוא ארגן את מוסדות הקהילה ודאג לאיוש משרות תורניות, ופעל להקמת מקווה טהרה חדש. הוא עמד בקשרים טובים עם בכירים ברזילאים, נשיא ברזיל ז'וסלינו קוביצ'ק ואוסוולדו ארניה. ב-1960 קיבל אזרחות כבוד ברזילאית ועיטור גבוה מטעם הממשלה.
רב ראשי לארגנטינה
ב-1960 הוזמן על ידי הקהילות היהודיות בארגנטינה לכהן כרב הראשי של המדינה. הוא שב לבואנוס איירס והחל במלאכת שיקום מוסדות הקהילה, וגם הקים ישיבה גבוהה נוספת בעיר. בתפקיד זה כיהן כשנתיים וחצי.
בחיפה
במהלך כהונתו כרב בדרום אמריקה, ביקר מספר פעמים בארץ ונפגש עם רבנים בהם החזון איש והרב איסר זלמן מלצר. כמו כן, בעת ביקוריו בארץ עבר בחינות ברבנות הראשית לישראל. לאחר כשנתיים וחצי ברבנות הראשית לארגנטינה, בנובמבר 1962, נענה להזמנת שר הדתות של ישראל זרח ורהפטיג ועלה לישראל לשמש כאב בית דין בבית הדין הרבני בחיפה. וכרב שכונות מרכז הכרמל. רב העיר, יהושע קניאל, צירף אותו להרכב מיוחד שהקים לתיקי גיטין מסובכים. לאחר פטירת הרב קניאל הודיע על מועמדותו לתפקיד רבה האשכנזי של חיפה, ונתמך על ידי מפלגת העבודה והמפד"ל[3][4] (אשר הסירו את תמיכתן בעקבות חתימתו על כרוז נגד גיוס בנות לצה"ל[5][6]), אך לבסוף הוא הסיר את מועמדותו זמן קצר לפני הבחירות[7][8].
כמו כן, כיהן כרב המסמיך לרבנות של מכון אריאל, ופעם בשבועיים היה נוסע מחיפה לירושלים לקיים את הבחינות. אברכים מישיבות רבות, ואף מישיבות ארגנטינה[9], היו מגיעים להיבחן על ידיו. היה חבר נשיאות הכבוד של הוועידה העולמית ה-21 של המזרחי והפועל המזרחי ב-1968[10]. לאחר מלחמת ששת הימים חתם על כרוז המתנגד לעליית יהודים להר הבית[11]. כמו כן, חתם על כרוז כנגד ניתוחי מתים שלא במקרה של פיקוח נפש[12].
נפטר לאחר התמודדות עם מחלת הסרטן במוצאי שבת חנוכה. הלווייתו יצאה למחרת מחיפה לבית הקברות היהודי בהר הזיתים.
חיים אישיים
היה נשוי ליהודית, בתו של ר' גרשון הניך גינצברג, סוחר חסיד ראדזין וגבאי בית הכנסת של יוצאי גליציה בבואנוס איירס. לזוג נולדו שלושה ילדים. רעייתו נפטרה ב-1998[13] ונקברה לצדו בהר הזיתים.
אחד מבניהם, הרב מנחם פינק, כיהן כרבה של האג[14].
ספרו
- תפארת יעקב – מאמרי הלכה ופרקי מחשבה, רעיונות לפרשיות השבוע ולפרקי אבות, בתוספת תולדות חייו. יצא לאור בעריכת אהרון וקסלשטיין בירושלים, תשע"ב.
קישורים חיצוניים
- ב. שטולבאך, התעוררות דתית באמריקה הלאטינית, הצופה, 22 בדצמבר 1969
- כרטיס קבר של יעקב פינק, באתר הר הזיתים
הערות שוליים
- ↑ ביהדות ארגנטינה, הצופה, 30 ביוני 1947
- ↑ הרב פינק אצל שר הפנים, הצופה, 13 בדצמבר 1949
- ↑ ראובן בן צבי, י וכיצד בוחרים רבנים לחיפה, מעריב, 16 באוגוסט 1971
- ↑ צעירי הד"ל בחיפה עזבו ישיבת המזכירות, מעריב, 2 בנובמבר 1970
- ↑ ראובן בן צבי, הרב הראשי לחיפה ייבחר במיכרז עולמי, מעריב, 30 בנובמבר 1971
- ↑ עמוס כרמלי, אודיטוריום ללא חניה, דבר, 27 במרץ 1973
- ↑ ראובן בן צבי, העיר שבה נוסעים אוטובוסים בשבת בוחרת את רבניה, מעריב, 26 במאי 1975
- ↑ היום בחירת רבני חיפה, דבר, 27 במאי 1975
- ↑ רבנים מארגנטינה הוסמכו בחיפה, דבר, 2 באוגוסט 1966
- ↑ החלו הדיונים המעשיים בועידה העולמית, הצופה, 21 ביוני 1968
- ↑ הודעה ואזהרה, הצופה, 10 באוקטובר 1967
- ↑ רבני ישראל: ניתוחי מתים רק במיקרים של פיקוח-נפש, הצופה, 5 באוגוסט 1966
- ↑ יהודית פיגל פינק, באתר 'מרכז מידע הר הזיתים'
- ↑ מנחם ישראל פינק, באתר 'מרכז מידע הר הזיתים'
יעקב פינק40285256Q131689068