רבי חזקיהו יוסף מישקובסקי
רבי חזקיהו יוסף מישקובסקי (כ"ט באב תרמ"ד, אוגוסט 1884 - ג' בתשרי תש"ז, ספטמבר 1946) היה מרבני פולין, סגן יושב ראש "אגודת הרבנים", נשיא איחוד הרבנים פליטי פולין, אב"ד קרינקי, מראשי ועד ההצלה ומראשי ועד הישיבות בפולין ובארץ ישראל.
קורות חייו
נולד לרבי חיים לייב מישקובסקי, אב"ד סטוויסק (ר' חיים לייב סטוויסקער)[1], ולגיטלה[2]. בגיל שנתיים התייתם מאמו, ובשנת תרנ"ח, בהיותו בן ארבע עשרה, התייתם מאביו.
למד בישיבות פולין וליטא: לומז'ה, טלז, נובהרדוק וראדין. בשנת תרס"ב (1902) הוציא את ספרו של אביו "פני הארי החי", וכתב לו הקדמה. באותה שנה נישא לחיה איטא, בתו של רבי יצחק בלאזר, מגדולי תלמידי רבי ישראל מסלנט ומראשי תנועת המוסר, לאחר שנולדו לה ארבעה ילדים נפטרה, והוא נישא לאחותה בריינה, וממנה נולדו לו חמשה ילדים.
כעבור שנתיים, בשנת תרס"ד (1904), הצטרף לחותנו ועלה עמו לארץ ישראל. הם השתקעו בירושלים ורבי מישקובסקי נכנס ללמוד בישיבת עץ חיים. לאחר פטירת חותנו, בשנת תרס"ז, התמנה לממלא מקומו בהנהלת הוועד הכללי וכולל וילנה. באותה תקופה הוציא לאור את ספרו של חותנו "פרי יצחק" (חלק ב'), והוסיף לו "קונטרס אחרון" ובו חידושי תורה משלו.
בשנת תרע"ג (1913), כשעמד על הפרק עניין מינוי רב בירושלים, נשלח רבי מישקובסקי להיפגש עם גדולי הרבנים בפולין ובליטא כדי לבחון את מועמדותם. אולם בינתיים פרצה מלחמת העולם הראשונה ונבצר ממנו לשוב ארצה. הוא השתקע מחדש בפולין והתמנה כאב"ד בעיר ז'לודוק שבפולין, בה כיהן אביו כרב, ולאחר מכן עבר לשמש כרב בעיר ורנובה. בשנת תרפ"ב התמנה כאב"ד בעיר קרינקי, במקום רבי זלמן סנדר שפירא, שעלה לארץ ישראל והתיישב בירושלים. הוא כיהן כרב בעיר זו במשך שמונה עשרה שנה, עד שנת ת"ש (1940).
בשנות רבנותו היה פעיל מרכזי בהנהגה הציבורית היהודית. היה סגן יושב ראש "אגודת הרבנים", שאיגדה מאות רבנים בפולין וברוסיה. השתתף באסיפות רבנים שעסקו בחיזוק הדת והחינוך והיה מראשי הדוברים והפעילים.
היה מקורבם של החפץ חיים ורבי חיים עוזר גרודזנסקי ושימש כשלוחם בעניינים רבים שעלו על הפרק. בשנת תרפ"ד (1924) היה ממייסדי "ועד הישיבות" בפולין ובליטא, שבראשו עמדו השניים.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נמלט תחילה לבדו לז'ולודק ושהה בה במשך שבועיים. לאחר שהנאצים, שכבשו את קרינקי למשך מספר שעות, פינו את קריניקי, הוא שב לעיירתו. משנודע לו שווילנה תמסר לידי ליטא העצמאית, עבר עם משפחתו לווילנה יחד עם אלפי יהודים נוספים[3][4]. הוא התמנה לנשיא איחוד הרבנים פליטי פולין, ובתפקידו עסק בפעולות עזרה והצלה לאלפי הפליטים שהגיעו לווילנה, בהם ראשי ישיבות ומאות בני ישיבות. הוא שימש יד ימינו של רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי שהנהיג את פעולות ההצלה.
בניסן תש"א (1941) הוא הצליח לצאת עם חלק ממשפחתו מווילנה[5] ולהגיע לארץ ישראל[6]. בנו ובתו הנשואים וילדיהם, וכן אחיו ואחיותיו וכל משפחתם, נספו בשואה. בארץ הוא התמסר לייסוד ועד הישיבות הארץ-ישראלי[7], יחד עם רבי יצחק אייזיק הלוי הרצוג, רבי מאיר קרליץ ורבי זלמן סורוצקין.
כשנפתח הפתח לפעול להצלת שארית הפליטה, הוא התגייס למשימה זו. הוא נבחר כחבר ועד ההצלה שפעל מטעם הסוכנות היהודית, וכמו כן הוא קיבל סיוע מוועד ההצלה האמריקאי ומארגון הג'וינט. הוא ריכז אלפי כתובות של פליטים יהודים ברוסיה שהיו בחוסר כל ודאג לשלוח אליהם חבילות מזון, בגדים, תרופות ותשמישי קדושה.
לאחר המלחמה נסע למחנות העקורים במדינות אירופה השונות[8] וסייע רבות לניצולים. הוא גם פעל יחד עם רבי הראשי יצחק הרצוג להוצאת ילדים יהודים מן המנזרים, שם הוחבאו בתקופת המלחמה[9]. בערב ראש השנה תש"ז הוא שב לארץ ישראל[10], כשבתוכניתו לנסוע לאחר החג לקפריסין כדי לעודד את ניצולי השואה שהוגלו לשם על ידי הבריטים. אולם העומס הנפשי והפיזי הכריע אותו, ולמחרת ראש השנה הוא לקה בלבו ונפטר[11].
נקבר בבית הקברות בהר הזיתים, בסמוך לקבר חותנו רבי יצחק בלאזר. על שמו הוקמה ישיבת כנסת חזקיהו, שבתחילה פעלה בזכרון יעקב וכעבור זמן עברה לכפר חסידים.
צאצאיו
מאשתו הראשונה:
- בתו שרה אשת הרב יצחק לוין (בנו של הרב אהרן לוין מרישא) רב בליטא, נהרגו בשואה עם שלושת ילדיהם.
- בנו חיים אריה מישקובסקי, בעלה של המשוררת זלדה.
- בתו גיטל טובה, אשת רבי יהושע דוב לפין. חתניו הם: רבי משה מרדכי חדש, ראש ישיבת אור אלחנן; הסופר והחוקר נחום אריאלי; רבי יצחק אברמוביץ, שהיה רבה של שכונת רמת יצחק ברמת גן (בנו של רבי שמואל אברמוביץ) ורבי משה גנץ, מראשי ישיבת שעלבים.
מאשתו השניה:
- בנו רבי רפאל אליהו אליעזר מישקובסקי, שהיה ראש ישיבת כנסת חזקיהו ורבה של כפר חסידים. חתנו הוא רבי דוד יצחק מן, ראש ישיבת כפר חסידים.
- בנו רבי דוד מישקובסקי, שהיה מנהל הישיבה במשך שנים רבות. בנו הוא רבי חיים אריה מישקובסקי שמילא את מקומו בנשיאות הישיבה.
- בנו רבי שלמה מישקובסקי - עסקן חינוך בחיפה, סייע לאשתו פנינה (לבית שוירץ, נהרגה בתאונת דרכים בנובמבר 1985) בהקמת מוסדות 'אחיעזר' ומוסד לילדים נכים. הוא נפטר בי"ג בתמוז תשמ"ט.
- בנם הוא הרב חזקיהו מישקובסקי, משגיח ישיבת אורחות תורה בבני ברק. חתנם היה רבי יצחק ברנשטיין, מראשי ישיבת כפר חסידים.
- בתו חנה, אשת רבי נח שימעונוביץ, מייסד וראש ישיבת כנסת חזקיהו בזכרון יעקב. לאחר פטירת בעלה נישאה בשנית לרב שמואל דוד ורשבצ'יק, מראשי ישיבת כנסת חזקיהו.
- בתו עדינה נפטרה בצעירותה.
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
- 'מישקובסקי, ר' חזקיהו־יוסף ב"ר חיים־לייב', בתוך: דב ליפץ (מרכז המערכת), נתן גורן [ואחרים] (מערכת), יהדות ליטא, כרך ג, ספר א: "אישים", תל אביב: עם הספר, תשכ"ז, עמ' 68 (ספר יזכור לקהילת ליטא, בספריית העיר ניו יורק, תמונה 1266).
- רבי עמיחי כנרתי, הראי"ה קוק ורבי חזקיהו יוסף מישקובסקי, איתמר תשע"ז.
הערות שוליים
- ^ היה אחד הצדיקים שזכו להערכתו של החפץ חיים, שאף ביקר בביתו מספר פעמים כדי ללמוד מהנהגותיו.
- ^ משפחתה מיוחסת למהרש"א ולרבי נתן נטע שפירא בעל מגלה עמוקות.
- ^ גדולי התורה שנמלטו לווילנה, הצופה, 6 בדצמבר 1939
- ^ מכתב מרבי מקריניקי, הצופה, 10 בדצמבר 1939
- ^ דרישות שלום מגדולי ישראל, הצופה, 20 בפברואר 1941
- ^ באו 112 עולים בתוכם רבנים, הצופה, 31 במרץ 1941
- ^ 0 עסקנים יהודים מפולין במחנה תופת בשאנחאי, הבוקר, 18 בספטמבר 1942
- ^ רבי ח"י מישקובסקי ומר ב. מינץ יצאו לגולה, הצופה, 28 בינואר 1946
רבי הראשי הרצוג ורבי ז. גולד בבלגיה, הצופה, 30 במאי 1946 - ^ עם שוב שליחי הארץ, שערים, 25 בספטמבר 1946
- ^ רבי מישקובסקי חזר, הצופה, 15 בספטמבר 1946
- ^ רבי חזקיהו יוסף מישקובסקי איננו, הצופה, 29 בספטמבר 1946
27736015חזקיהו יוסף מישקובסקי