רבי דוד קאפח
הרב דוד קאפח (ג' בחשוון ה'תרנ"ב, 4 בנובמבר 1891 - ב' בכסלו ה'תרע"ט 6 בנובמבר 1918), ממנהיגי חברת דור דעה בתימן, בנו ותלמידו של הרב יחיא קאפח ואביו של הרב יוסף קאפח.
חייו
ילדותו ונעוריו
דוד, בנו השישי של הרב יחיא קאפח נולד בצנעא בירת תימן. שנים מאחיו הגדולים נפטרו מרעב בשנת 1905, ברעב הידוע בשם "חוזת אלנפר".
למד אצל אביו תורה (ובכלל זה תלמוד וספרי הרמב"ם) וכן לימודי חול בכללם דקדוק ומדעי התכונה (אסטרונומיה). מגיל צעיר גיבש סביבו חבורת תלמידים וחברים להם היה מעביר שיעור במשנה תורה החל מהשעה שתיים בלילה ועד עלות השחר. החבורה אף קבעה לעצמה תקנון ובו תשעה סעיפים.
בגיל 16, בט"ז באב התחתן דוד עם נצ'רה בת הרב יחיא בן הרב סלימאן בן רבי סאלם צאלח. לבני הזוג נולדו מספר ילדים שמתו בקטנותם. בנם היחיד שנותר בחיים היה הרב יוסף קאפח שנולד בי"ב בכסלו ה'תרע"ח (27 בנובמבר 1917).
הקמת בית הספר
בתחילה עסק הרב דוד בצורפות ובאריגת חגורות מקושטות בחוטי זהב וכסף עבור הערבים. בשנת 1910 ביוזמת הרב הראשי הרב יחיא יצחק הלוי פתחה הממשלה הטורקית בתימן בית ספר מסודר בשם "אלמכתב" ובו תוכנית לימודים שכללה לימודי קודש לצד לימודי חול. הרב הראשי מינה את הרב יחיא קאפח ובנו דוד לעמוד בראש בית הספר.
האב והבן שימשו כמורים בעברית ולימדו דקדוק ותנ"ך. את מקצועות החול לימדו מורים טורקיים. הקמת בית הספר הביאה למימוש את תוכניותיהם של הרב יחיא והרב דוד להקמת בית ספר יהודי מודרני בתימן.
ההתנגדות לבית הספר
בתחילה זכה בית הספר לתמיכה רחבה בקהילה היהודית שחפצה בהשכלה אך בהדרגה התרבו מתנגדיו של בית הספר כיון שראו כי מעבר להשכלה הוכנסו תכנים שלא היו מקובלים על הקהילה שסברה כי תכנים אלו יוציאו את ילדי הקהילה לתרבות רעה. ההתנגדות לבית הספר אף העלתה אל פני השטח את המחלוקת בת עשרות השנים שעורר הרב יחיא קאפח באשר למהימנות הקבלה.
פעילות המתנגדים כללה פניות והלשנות לערבים ולטורקים כנגד המלמדים בבית הספר. לערבים אמרו כי הלימודים בבית הספר מערערים את יציבות הקהילה, ולטורקים אמרו כי הרבנים קאפח יזמו פניה לאנגלים לקבלת חסות.
בעקבות הלשנה זו נכלאו המלמדים בבית הספר למשך עשרים יום ללא משפט, וזמן קצר לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה סגרו הטורקים את בית הספר.
לאחר סגירת בית הספר
לאחר סגירת בית הספר מונה הרב דוד למנהל בית מסחר גדול לבדים ובגדים טורקיים בשוק בחלקה הערבי של צנעא. עבודה זו שיפרה את מצבה הכלכלי של המשפחה והביאה אותה לרווחה יחסית.
פעילות החבורה בהנהגתו של הרב דוד נמשכה ואף התרחבה. החבורה התמקמה בביתו של אחד החברים, ר' יחיא נסים מנצורה, הביאה ספר תורה וייחדה את המקום ללימוד ואף לתפילה. בנוסף, השכימו החברים שעה קודם לשם לימוד מורה הנבוכים, כהכנה לשיעור שמסר הרב יחיא קאפח במוצאי שבתות במחשבת ישראל. ר' דוד קאפח המשיך להתמחות בתורת הדקדוק והגיע לרמת בקיאות מרשימה.
בשנת ה'תרע"ג (1913) ייסד הרב דוד אגודת צדקה בשם "חברת פקוחי עין" ששמה לה למטרה לפקוח עין על נזקקים שסירבו לפנות בעצמם לקבלת צדקה, ביניהם בעלי בתים שירדו מנכסיהם ועוד. בהתאם להלכה, מונו שלושה מראשי החברה כמוסמכים להכריע בשאלת חלוקת הכספים, ביניהם הרב דוד. קופה זו התרחבה תוך שנים ספורות וסייעה לרבים מיהודי צנעא, זאת עד לסגירתה בעקבות פטירתו של הרב דוד מייסדה.
פנקסי האגודה, רשימות התורמים, ההכנסות וההוצאות נשמרו בידי בנו, הרב יוסף קאפח, אך אבדו יחד עם כתבים נוספים בשנת עלייתו לארץ ישראל בשנת ה'תש"ג (1943).
שיא המחלוקת בתימן ושנותיו האחרונות
בשנותיו האחרונות של הרב דוד הגיע לשיאה המחלוקת שבין הדרדעים לעיקשים בתימן. צעירים רבים מתנועת דור דעה נאסרו בהתאם לרשימות שנמסרו למשטרה. באחד מגלי המעצר נאסרו כעשרה חברים, ביניהם הרב דוד, תוך שהם סועדים סעודת שבת.
בהמשך הוטל איסור מטעם השלטונות לקיים תפילות בבתים פרטיים, ובתי הכנסת החדשים נסגרו. חבורת דור דעה הפסיקה את תפילותיה בביתו של ר' מנצורה אך המשיכה בסתר בלימוד המשותף.
במהלך שנת ה'תרע"ח (1918) החלה פרשיית מעצרים נוספת ובה נאסרו הרב יחיא קאפח שהיה אז כבן שבעים ובנו, הרב דוד. השניים נתפסו בהפתעה כתוצאה מהלשנה במהלך שיעור, כשהעילה למעצר הייתה הפרת החוק שאסר עליהם ללמד. השוטרים הכו את העצורים (לטענתם, ההכאה נעשתה לבקשת המוסרים היהודים) וקת אחד הרובים פגעה קשות בצלעותיו של הרב דוד. המכה גרמה לו לנזק רב שהלך והחמיר עד שהביא למותו.
בחודשים שהיה מוטל על ערש דווי, המשיך הרב דוד ביתר שאת להעתיק כתבי יד של ספרות תורנית, עד שנפטר בב' בכסלו ה'תרע"ט, 6 בנובמבר 1918, והוא כבן 27.
לאחר מותו
לאחר מותו של הרב דוד המשיכה אשתו בגידול בנם יוסף עד שמתה גם היא בשנת 1924. מכאן ואילך טיפלה ביוסף הצעיר דודתו סעדה ושצ'י, אחות הרב דוד אביו, תחת השגחתם של הסב והסבתא.
בשנת 1934 נישא הרב יוסף לברכה ולבנם הבכור שנולד בשנת 1936 קראו בשם דוד, על שם סבו.
לקריאה נוספת
- אביבית לוי, הולך תמים - מורשתו, חייו ופועלו של הרב יוסף קאפח, תשס"ג 2003
- שלום עוזרי, גלי אור, ת"א תשל"ד
- הרב יוסף קאפח, "דברי זיכרון לרב רצ'א צארם", בתוך: הנ"ל (מהדיר), חובות הלבבות לרבנו בחיי, ירושלים תשל"ב
- הרב יוסף קאפח, הליכות תימן, יד בן צבי, ירושלים תשס"ב (מהדורה חמישית)
- הרב עמרם קרח, סערת תימן, ירושלים תשנ"ג (מהדורה שלישית)
קישורים חיצוניים
- יהודה רצהבי, לתולדות המחלוקת על הקבלה בקהילת צנעא בשנות תרע"ג - תרע"ד, פעמים 88 (תשס"א), עמ' 89 - 123
