הקרמיקה הכחולה של דלפט
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית יצירת אמנות ריקה.
הקרמיקה הכחולה של דלפט היא שם כולל למוצרי קרמיקה שונים המתאפיינים בעיטורים בצבע כחול על רקע לבן. השם משמש גם למוצרים שנוצרו מחוץ לדלפט, משום שזהו שם גנרי, בעל שורשים היסטוריים. במאה ה-17 פעלו סדנאות קרמיקה בערים שונות בהולנד,אך כשהסדנאות ברוב הערים נסגרו, בדלפט המשיכו חלק גדול בעבודתן, וזו הסיבה שדווקא שם זה שרד.
היסטוריה
סביב שנת 1500, מספר קדרים איטלקים, מומחים בעבודות מיוליקה, העבירו את סדנאותיהם לעיר אנטוורפן. בעיר היה נמל חשוב והיא החלה להתפתח גם כמרכז תרבותי ואומנותי. על אף שבאותה התקופה רוב עבודות המיוליקה התרכזו בתחום הכלים, אומני אמטוורפן התחילו לייצר גם אריחים לריצוף ולחיפוי קירות. האריחים הפכו מיד לפריט מבוקש לקישוט בתי עשירים, ארמונות ומנזרים בפלנדריה, בצרפת ובאנגליה. רצף ההצלחות נקטע בשנת 1585, עם כיבוש העיר אנטוורפן והעברתה לשלטון ההבסבורגי של פיליפה השני, מלך ספרד, אנטוורפן איבדה את מעמדה ואומני קרמיקה רבים העבירו את סדנאותיהם לערים אחרות, וביניהן לעיר דלפט[1] . זו התפתחה בצעדים מהירים, והחל משנת 1581 דלפט הייתה למעשה הבירה של הרפובליקה ההולנדית העצמאית ומקום מושבו של הנסיך לבית אורנג'. בדלפט היה גם נמל הבית של חברת הודו המזרחית ההולנדית. זו ייבאה כמויות גדולות של סחורות מאסיה וביניהם גם מוצרי חרסינה סינית (אנ'). בתקופת שושלת מינג, חרסינה זו הייתה מצוירת ביד, בצבעי כחול על הרקע הלבן. הרקע התקבל ללא התערבות של האומן, אחרי תהליך השריפה, תודות לסוג החימר הסיני, שהיה עשיר בקאוליניט. המעטרים של הכלים הסיניים ציירו בעיקר נופים ואלמנטים מהתרבות הסינית.[2][3] כדי להתחרות בכלים הסיניים, האמנים ההולנדיים אימצו את השילוב של כחול ולבן. מאחר שבאירופה לא היה קיים חימר זהה לזה הסיני, המוצרים לא התקבלו בצבע לבן בצאתם מהתנור. הרקע הלבן התקבל ע"י צביעת כל הפריט בתחמוצת בדיל. במשך הזמן האמנים ההולנדיים הוסיפו לציוריהם גם מבחר עיטורים בנושאים הולנדיים אופייניים כגון חיות, בעלי מקצוע, משחקי ילדים, חיילים, כלי שיט וסצנות מהתנ"ך[4] . בשנת 1644 נפלה שושלת מינג ובסין פרצה מלחמת אזרחים, אשר עצרה את יצוא מוצרי החרסינה לאירופה. מצב זה פתח את השוק בפני אומני הקרמיקה ההולנדיים.
במקביל לעיסוק באמנות הקרמיקה, דלפט נטלה חלק בהתארגנות לקראת מתקפה ספרדית אפשרית. בתור אומה צעירה אשר התמודדה כמעט מאה שנה כנגד השלטון הספרדי, כל עיר הולנדית חויבה להחזיק כמות אבק שריפה אשר תספיק למצור ארוך. לכן בדלפט היו מאוחסנים 30 טון אבק שריפה, בתוך מנזר נטוש. ב-12 באוקטובר שנת 1654, בשעה 11 בבוקר, אחד משומרי העיר נכנס לבדוק את המחסן. ניצוץ הצית את אבק השריפה וגרם לפיצוץ הרסני, אשר מחק חלק גדול מבתי העיר.[5] לאחר ההתאוששות מהאבל הכבד, העיר החלה בהתארגנות מחודשת. בתי בירה רבים, ששכנו בקרבת מחסן אבק השריפה, נהרסו ולא שבו לפעול. כך התפנה שטח לסדנאות הקרמיקה, אשר התרחבו בעקבות הביקוש מכל רחבי הולנד. חלק מהסדנאות אפילו אימצו את שם מבשלת הבירה אשר עמדה באותו המקום, לפני הפיצוץ, כמו The Three Bells, The Double Tankard.[6] בסוף המאה ה-17 דלפט הפכה ליצרן העיקרי של מוצרי קדרות בהולנד. ב -1670 רבע מתושבי העיר הועסקו בבתי היוצר לקרמיקה, על חשבון תעשיית הבירה. לפי המקורות מאותם ימים, מ-100 מבשלות בירה בתקופת השיא, נותרו 15. לעומת זאת, פעלו 28 בתי יוצר לקדרות, ולחלק גדול מהן היו שני תנורים, עובדה המעידה על היקף הייצור. בסביבות שנת 1700 היו יותר מ-30 סדנאות קרמיקה וכל אחת העסיקה 15–60 עובדים.[7]
הקדרות של העיר דלפט ירדה מגדולתה אחרי שנת 1708, כאשר בסקסוניה הומצא שילוב חומרים לייצור חרסינה דומה לזו הסינית. הקרמיקה של דלפט, אשר נזקקה לגלזורה הלבנה, היקרה, לא עמדה בתחרות ורוב סדנאות הקרמיקה נסגרו. נותר מפעל אחד בלבד, הפועל עד היום ושמו Royal Delftware Factory. במפעל זה מעטרים חלק מהכלים באופן ידני, בשיטות העתיקות, אך החימר הוא תערובת עדכנית של מרכיבים המיובאים מאנגליה, נורווגיה, צ'כיה וצרפת. המוצרים עוברים שרפה ראשונה בטמפרטורה של 1160 מעלות צלזיוס ושריפה שנייה ב 1200 מעלות.[4]
תהליך העבודה המסורתי[8]
במאה ה-17, תערובת חימר מפלנדריה, גרמניה ודלפט עורבבו היטב, נוקו, סוננו וסופקו לבתי היוצר. שם החימר עבר דריכה נמרצת ברגליהם היחפות של העובדים הייעודיים ונמסר לקדרים, אשר יצרו את הצורה של כלפריט בנפרד, באמצעות אובניים המופעלות ברגל. הכלים נטבלו באמבט של גלזורה נוזלית של בדיל, אשר סתמה את נקבוביות החימר. לאחר שלב קצר של יבוש באוויר, הכלים עברו לידי הציירים. הציורים לא בוצעו ביד חופשית, אלא באמצעות שבלונות מחוררות, עליהן עברו עם אבקת פחם, לסימון קווי המתאר של הציור. הציור עצמו בוצע בתחמוצת קובלט שחורה. הכלים המעוטרים כוסו בגלזורה על בסיס עופרת. בשלב זה, הכלים הוכנסו לתנור, אשר חומם, פעל וקורר פעם בשבוע. בשריפה עצמה גלזורת הבסיס הפכה ללבנה, תחמוצת הקובלט קיבלה צבע כחול, אבקת הפחם התאדתה וגלזורת העופרת הפכה לשקופה. כך התקבלו מוצרי הקרמיקה הכחולה של דלפט.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- Donna Rouviere Anderson, China's Export Porcelain, Hobble Creek
- גלריית תמונות - Tile studio Almaviva
- Mike Stuchbery, The Delft Thunderclap, Byline Times - תמונות לפני ואחרי הפיצוץ.
- הקרמיקה הכחולה של דלפט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ Delft tiles-History of Dutch tiles, Tile-Studio Almaviva
- ^ איריס אשת כהן, תערוכת דלפט כחול לבן, באתר ארט בלוג אומנות, 26 ביוני 2014
- ^ -, מהם-אריחי-דלפט-ומוצרי-הקרמיקה-שלה, באתר אנציקלופדית אאוריקה
- ^ 4.0 4.1 אילנה גרף, החרסינה הכחולה של דלפט, באתר קולקט אספנות
- ^ Mike Stuchbery, Art and Disaster: 'The Delft Thunderclap', Byline Times, אוגוסט 2019
- ^ צוות החברה, Delft: the Dutch Town of Pottery and Painters : European Waterways, אתר חברת השייט European Waterways
- ^ Jonathan Janson, A Timeline of the City of Delft: 1100-1836*, Essential Vermeer, 2019
- ^ Kees Kaldenbach-art historian, How did they produce Delft blue faience porcelain, how did they make delft blue?, production process, step by step, technology, process listing, in delftware potteries, XXL site Delftsaardewerk.nl, 2014
הקרמיקה הכחולה של דלפט34192518Q1184151