התנועה האסלאמית

התנועה האסלאמית

מטה הארגון	כפר קאסם, ישראל
igatha48.com

התנועה האסלאמית היא תנועת אסלאם פוליטית ישראלית השואפת לעודד את האסלאם בקרב ערביי ישראל. לתנועה מאפיינים רבים הדומים למאפייני תנועת האחים המוסלמים וכמותה היא פועלת בשני מישורים עיקריים: דתי (חינוך מוסלמי, שירותי דת) וחברתי (שירותי רווחה). התנועה משתייכת אידאולוגית לקבוצה רחבה של תנועות אסלאמיות בעולם השואפות לתחיית האסלאם ודוגלות בעיקרון: "האסלאם הוא הפתרון", אך היא נבדלת מהם בעידודה את הלאומיות הפלסטינית, בעוד התנועות האחרות דוגלות בעידוד זהות דתית-מוסלמית, והדחקת הזהות העדתית והלאומית.

התנועה נוסדה ב־1971, וב־1996 התפלגה לשני פלגים: הפלג הצפוני הקיצוני והפלג הדרומי המתון יותר. הצפוני מחרים את הבחירות לכנסת ובשנת 2015 הוכרז הפלג הצפוני כהתאחדות בלתי מותרת. הפלג הדרומי נחשב למתון יותר, ונציגים מטעמו משמשים כחברי הכנסת מטעם מפלגת רע"מ אשר רצה לרוב לכנסת בסיעה משותפת עם מפלגות אחרות (כגון רע"מ-תע"ל והרשימה המשותפת) החל מהכנסת הארבע עשרה.

היסטוריה

התנועה האסלאמית הוקמה ב־1971 על ידי עבדאללה נימר דרוויש שלמד קודם לכן במכללה האסלאמית בשכם. במהלך שנות השבעים התמקדה התנועה בהקמת מוסדות רווחה המקבילים למוסדות המדינה וזאת עבור הקהילה המוסלמית. בין הפעילויות השונות היו אספקת מחשבים לבתי ספר, ארגון ליגת כדורגל אסלאמית, ארגון חתונות, ייעוץ זוגי, הקמת מעונות, ארגון התרמות לעניים ועוד.

במקביל לפעילות זו, חלק מראשי התנועה, בראשות דרוויש הקימו את אוסרת אל-ג'יהאד, ארגון טרור אסלאמי ראשון בישראל. ראשי הארגון נעצרו ב־1979 בעקבות ניסיון פיגוע. דבר שגרם לתנועה האסלאמית לנטוש (לפחות רשמית) את הטרור.

בשנות השמונים חלה התחזקות מהירה של התנועה האסלאמית, התחזקות זו התבטאה בהקמת סניפים, בארגון פעילויות צדקה והתנדבות מאורגנות ועוד.

השייח' ראאד סלאח, מנהיג הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית

עם תחילת האינתיפאדה הראשונה ב-1987 הקימה התנועה את "ועד הסיוע האסלאמי" שנועד לסייע לנזקקים בשטחים, בעיקר לאלו שנפגעו ישירות או בעקיפין על ידי צה"ל. ב־1995 סגר השב"כ את "ועד הסיוע האסלאמי" בשל הסיוע הכספי למשפחות אנשי חמאס אולם הוא נפתח מחדש תחת השם "ועד ההצלה ההומניטרי" שתפקידיו דומים. ב־1997 נסגר הוועד שנית לתקופה קצרה ולאחר מכן הוטלו עליו מגבלות.

ב־1989 החליטה התנועה להתמודד על הנהגת מספר יישובים ערביים, התנועה זכתה בראשות המועצה בשישה מהיישובים הערביים וכן להישגים משמעותיים ביישובים נוספים. הניצחון הגדול ביותר הושג על ידי שייח ראאד סלאח באום אל-פחם, שהפכה להיות מרכז התנועה.

הסכמי אוסלו גרמו לפילוג מסוים בתנועה כאשר הפלג הצפוני התנגד להם (בדומה לעמדת החמאס) ואילו הפלג הדרומי תמך בהם. ב־1994 הורגשה הפעילות הציבורית של התנועה גם בציבור היהודי כאשר עבדאללה נימר דרוויש ניסה לתווך בין ישראל והחמאס בנושא נחשון וקסמן.

ב־1996 החליטה התנועה להתמודד בבחירות לכנסת לאחר 3 דחיות קודמות של ההחלטה. ההחלטה גרמה לפילוג מוחלט בין הפלג הצפוני בראשות ראאד סלאח לבין הפלג הדרומי שהונהג על ידי השייח אברהים צרצור. ההתמודדות נעשתה באמצעות מפלגה ערבית בשם הרשימה הערבית המאוחדת (רע"מ). המפלגה רצה לאורך השנים במשותף עם מפלגת מד"ע ותע"ל, ולעיתים גם בל"ד וחד"ש, ונקראה בשמות שונים - רע"מ, מד"ע-רע"ם, ורע"מ-תע"ל, רע"מ-תע"ל-מד"ע, רע"ם-בל"ד והרשימה המשותפת.

במהלך שנים אלו המשיכה התנועה בפעילות הרווחה שלה ואף הגבירה אותה. למרות אי שביעות רצון מקיומה של מדינת ישראל, ראשי המועצות המקומיות מטעם התנועה נעזרו גם בכספי מדינה (נוסף על כספי תרומות) בשביל לשפר את המצב ביישוביהם.

ב־1996 החלה התנועה בשיפוץ "אורוות שלמה" שמתחת להר הבית, תוך הרס השרידים הארכאולוגיים במקום. אירועי מנהרת הכותל שהתרחשו בשנה זו גרמו לתנועה האסלאמית לערוך את העצרת ההמונית (מהרג'אן) הראשונה באום אל-פחם, תחת הכותרת "אל-אקצא בסכנה". עצרת זו הפכה בהמשך להפגנת כוח שנתית של התנועה.

ב־1997 החל סכסוך בנצרת שנגרם עקב ניסיון של התנועה האסלאמית להקים מסגד ליד כנסיית הבשורה. פרשה זו עברה מספר גלגולים ונכון לאמצע 2009, עדיין לא הסתיימה סופית.

לקראת סוף תקופה זו, התחילה התנועה במבצע נרחב לשיקום מסגדים נטושים, רובם משנת 1948, דבר שהוביל להתנגשויות רבות עם המשטרה ועם הציבור היהודי.

שייח' חמאד אבו דעאבס – מנהיג הפלג הדרומי של התנועה האיסלמית לשעבר

לקראת ביקורו של אריאל שרון, ראש האופוזיציה דאז, בהר הבית התסיסה התנועה האסלאמית את ערביי ישראל. לאחר הביקור התנועה, על שני פלגיה, המשיכה לקרוא קריאות לשימוש באלימות על מנת "להגן על ההר". על פי ועדת אור קריאות אלו תרמו תרומה ממשית להתהלטות הרוחות בציבור הערבי וגרמו להחמרה ניכרת של אירועי אוקטובר. בין מוזהרי הוועדה היו ח"כ עבד אל-מאלכ דהאמשה ושייח ראאד סאלח, אשר נמצאו על ידי הוועדה אשמים בהסתה, אולם לא ננקטו נגדם צעדים. אנשי התנועה מצידם, ובראשם השייח ראאד סלאח האשימו כי מהלך אירועי אוקטובר כלל טבח מתוכנן ביוזמת ובאישור ממשלת ישראל.

ב־2002 נסגר "ועד ההצלה ההומניטרי" ולאחר תקופת סגירה הוקם במקומו "הארגון של ועד ההצלה ההומניטרי". באותה שנה החליט, אלי ישי, שר הפנים לסגור את ביטאון הפלג הצפוני אולם ההחלטה לא מתבצעת לבסוף. ההחלטה באה בעקבות הסתה אנטי-יהודית בעיתון שקרא ליהודים "חיידקי כל הזמנים" ולישראל "כינה שמקננת בגוף העולם הערבי ומוצצת את דמו ומשאביו... והרשתה לרבנים הפרעושים לפגוע באל-אקצה" וכן פרסם דברי שבח למחבלים מתאבדים ומעשי הרצח שלהם.

ב־2003 נעצרו ראשי הפלג הצפוני של התנועה בחשד לסיוע לחמאס, שני שלישים מהם שוחררו כמעט מיד. שאר הנאשמים נשארו במעצר ורובם שוחררו במהלך 2005, לאחר חתימת עסקת טיעון. הן המעצר והן עסקת הטיעון עוררו התנגדות משמאל ומימין בהתאמה. העבירות העיקריות שיוחסו להם היו עבירות כלכליות (מעבר על החוק למניעת הלבנת הון) וכן מגע עם סוכן זר וחברות בארגון טרור ולבסוף הושארה על כנה רק העבירה הכלכלית.

שתי פרשיות אלה קיבעו את תדמיתה של התנועה האסלאמית בקרב חלק מהציבור היהודי כארגון טרור.

במהלך שנות האינתיפדה השנייה הצטמצמה פעילות התנועה במקצת (הן בשל הלחץ השלטוני והן בשל המיתון), אך היא נותרה גורם משמעותי בפוליטיקה של ערביי ישראל.

ב-2008 סיפרו נערים מאחד הכפרים הערביים בגליל המערבי לכתב העיתון "ישראל היום" כי פעילים מהפלג הצפוני של התנועה האסלאמית שילמו להם כדי שיידו אבנים בכלי רכב הנעים בכבישי האזור. בכיר בתנועה האסלאמית אישר לכתב העיתון כי "אנחנו עוזרים לילדים האלו בדמי כיס" והוסיף:

אנחנו רוצים אוטונומיה כמו הקטלונים והבסקים בספרד, כאשר כל האמצעים כשרים בדרך למטרה, בעיקר עידוד להתקוממות, כמו האינתיפאדה הראשונה בשטחים.

— דניאל סיריוטי, אידאולוגיה בתשלום, ישראל היום, 16/3/2008

באפריל 2010 נבחר השייח' חמאד אבו דעאבס, תושב רהט, לראשות הפלג הדרומי של התנועה במקומו של חבר הכנסת אברהים צרצור.

ב-2014 חשף בכיר בחמאס, מחמוד טועמה, שלתנועה האסלאמית ובפרט לראאד סלאח יש קשרים סודיים עם החמאס ושהתנועה האסלאמית אף מעבירה כספים לפעילויות של החמאס. טועמה נעצר על ידי השב"כ וסיפק מידע על מקורות המימון של החמאס.

באוקטובר 2015, ארגן הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית הפגנות ומהומות אלימות של ערביי ישראל ביפו, לוד ונצרת, כחלק מגל הטרור של חודש תשרי. ב-11 באוקטובר 2015 הורה ראש הממשלה בנימין נתניהו למשטרה לפעול על מנת להוציא את הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית מחוץ לחוק. ב־17 בנובמבר, הכריז הקבינט המדיני-ביטחוני על הפלג הצפוני כ"התאחדות בלתי מותרת" והוציא אותה אל מחוץ לחוק בתמיכת המשטרה והסתייגות ראש השב"כ.

בינואר 2022 נבחר השייח' ספוואת פריג' לראשות הפלג הדרומי של התנועה במקומו של חבר הכנסת השייח' חמאד אבו דעאבס.

מטרות

במהותן דומות מטרות התנועה האסלאמית למטרות של כל תנועה אסלאמית מודרנית והאידאולוגיה שלה דומה מאוד לזו של האחים המוסלמים שהיא תנועת האם שלה. ההבדלים באידיאלוגיה הם ברובם המוחלט תוצאה של קיומה של התנועה האסלאמית בתוך מדינה שרובה יהודית.

ההבדלים בין הפלגים הם בראש ובראשונה ביחס למדינת ישראל ואילו ההבדלים האחרים ביניהם הם זניחים יחסית להבדלים הפנימיים בתוכם.

המטרות הכלליות הן:

• עידוד קיום מצוות האסלאם.
• טיפוח התרבות האסלאמית.
• חינוך אסלאמי.
• קיום פעילות רווחה אסלאמית (על פי מצוות הצדקה המהווה אחד מחמשת עמודי האסלאם).
• שמירה על המקומות הקדושים לאסלאם וטיפוחם.
• עזרה לפלסטינים בשטחים.

העמדות לגבי ישראל הן שונות לפי הפלגים:

• פלג צפוני - אי הכרה בזכות הקיום של מדינת ישראל (יש להחליפה במדינה מוסלמית), נכונות להיעזר בה לצרכים מיידיים.
• פלג דרומי - אי הכרה בזכות הקיום של מדינת ישראל כמדינה יהודית, נכונות להשתתף במוסדות השלטון ולהשפיע מבפנים על ההחלטות בה.

פעילות התנועה

פעילות התנועה מפוצלת ברובה לפי הפלגים, הפעילות אמנם זהה אולם מבוצעת בנפרד.

בין הפעולות המתבצעות:

• שיעורי אסלאם.
• ארגון תפילות.
• מבצעים לעידוד קיום מצוות האסלאם.
• ארגון קייטנות אסלאמיות.
• שיפוץ מסגדים נטושים.
• טיפול במסגדים קיימים.
• שיפוץ קברי קדושים מוסלמים.
• איסוף וחלוקת צדקה.
• סיוע למשפחות נזקקות בשטחים.
• סיוע משפחתי (ייעוץ משפחתי, פתרון סכסוכים וכדומה).
• ארגון ליגת כדורגל.
• הוצאת עיתונים.
• הגנה על כבוד הדת האסלאמית.
• מלחמה בתאונות הדרכים.
• מלחמה בסמים.
• בלימת חדירת תרבות המערב (ברים, דיסקוטקים, פמיניזם וכדומה) לחייהם של ערביי ישראל.
• טיפול בבעיות מוניציפליות.
• שמירת קשר עם תנועות אסלאמיות מקבילות.

מבנה ארגוני

אישים בולטים

פלג צפוני	פלג דרומי
שייח' ראאד סלאח סגנו, שייח כמאל חטיב מחמוד מחאג'נה תאופיק מחאג'נה עלי אבו שיחה נור הדין גזמואי	שייח' חמאד אבו דעאבס סגנו, מנסור עבאס שייח' עבדאללה נימר דרוויש שייח' ראאד באדיר ח"כ לשעבר שייח' אבראהים צרצור ח"כ לשעבר עבד אל-מאלכ דהאמשה ח"כ מסעוד גנאים שייח' כאמל ריאן

בדומה למרבית התנועות האסלאמיות אין לתנועה האסלאמית מבנה ארגוני רשמי. הפעילות מאורגנת על ידי מאות עמותות שעוסקות כל אחת מהן בעניין אחר ומקיימות קשרים, בעוצמה משתנה, ביניהן. מאז הפיצול בתנועה, רוב הפעילות מאורגנת בנפרד.

בנוסף על העמותות יש מספר אישים בולטים שמהווים את שכבת ההנהגה הלא רשמית של התנועה אולם הנהגתם נובעת מאישיותם ומקשריהם ולא ממערכת ארגונית כלשהי.

חברי כנסת

ח"כים בסיעה בכנסות שבהן פעלה

מאז 1996, עת החליטה התנועה להתמודד בבחירות לכנסת והתרחש הפיצול בין הפלג הצפוני לדרומי, השתתפה התנועה האסלאמית בכל אחת מהבחירות לכנסת באמצעות מפלגת רע"מ. בסך הכל כיהנו מאז הכנסת ה-14 12 חברים שונים מהתנועה האסלאמית כחברי כנסת, ב-29 קדנציות שונות.

בחירות	חברי כנסת	הערות
הכנסת ה-14 (1996)	2 מנדטים (מתוך 4): עבד אל-מאלכ דהאמשה, תאופיק חטיב	במסגרת מד"ע-רע"ם
הכנסת ה-15 (1999)	2 מנדטים (מתוך 5): עבד אל-מאלכ דהאמשה, תאופיק חטיב	במסגרת רע"מ, רשימת מועמדים מלאה ראו כאן.
הכנסת ה-16 (2003)	מנדט אחד (מתוך 2): עבד אל-מאלכ דהאמשה	במסגרת רע"מ, רשימת מועמדים מלאה של מפלגת רע"מ ראו כאן.
הכנסת ה-17 (2006)	2 מנדטים (מתוך 4): עבאס זכור, אברהים צרצור	במסגרת רע"ם-תע"ל
הכנסת ה-18 (2009)	2 מנדטים (מתוך 4): מסעוד גנאים, אברהים צרצור	במסגרת רע"ם-תע"ל, רשימת מועמדים מלאה הכוללת גם את מועמדי מד"ע ותע"ל, ראו כאן
הכנסת ה-19 (2013)	3 מנדטים (מתוך 4): טלב אבו עראר, מסעוד גנאים, אברהים צרצור	במסגרת רע"ם-תע"ל-מד"ע, רשימת מועמדים מלאה הכוללת גם את מועמדי תע"ל ומד"ע, ראו כאן
הכנסת ה-20 (2015)	3 מנדטים (מתוך 13): טלב אבו עראר, מסעוד גנאים, עבד אל-חכים חאג' יחיא	במסגרת הרשימה המשותפת, רשימת מועמדים מלאה הכוללת גם את מועמדי הרשימה המשותפת, ראו כאן
הכנסת ה-21 (אפריל 2019)	2 מנדטים (מתוך 4): מנסור עבאס, עבד אל-חכים חאג' יחיא	במסגרת רע"ם-בל"ד, רשימת מועמדים מלאה הכוללת גם את מועמדי הרשימה המשותפת, ראו כאן
הכנסת ה-22 (ספטמבר 2019)	3 מנדטים (מתוך 13 לרשימה כולה): מנסור עבאס, ווליד טאהא, סעיד אלחרומי	כחלק מהרשימה המשותפת
הכנסת ה-23 (2020)	4 מנדטים (מתוך 15 לרשימה כולה): מנסור עבאס, ווליד טאהא, סעיד אלחרומי, אימאן ח'טיב-יאסין	כחלק מהרשימה המשותפת
הכנסת ה-24 (2021)	4 מנדטים: מנסור עבאס, ווליד טאהא, מאזן גנאים, סעיד אלחרומי, אימאן ח'טיב-יאסין	במסגרת רע"מ, רשימת מועמדים מלאה של מפלגת רע"מ

ראו גם

• אסלאמיזם ופונדמנטליזם אסלאמי
• התנועה הלאומית הפלסטינית

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא התנועה האסלאמית בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של התנועה האסלאמית
• 
  שגיאות פרמטריות בתבנית:הארץ
  פרמטרי חובה [ 4 ] חסרים יאיר אטינגר, התנועה האיסלאמית - נקודות ציון, באתר הארץ
• התעוררות דתית, פונדמנטליזם ורדיקליזם דתי אצל המוסלמים אזרחי ישראל, באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח
• מרדכי קידר, "החזון העתידי של התנועה האסלאמית", בתוך, "מיעוטים מוסלמיים במדינות רוב לא־מוסלמי: התנועה האסלאמית בישראל כמקרה מבחן", עורכים אלי רכס, אריק רודניצקי, הוצאת מרכז משה דיין לחקר המזרח התיכון ואפריקה, 2011
• ועדת אור
• אבות אכלו בוסר, מאת אורי אבנרי באתר הגדה השמאלית - ביקורת על המעצר של ראשי התנועה.
• 
  שגיאות פרמטריות בתבנית:הארץ
  פרמטרי חובה [ 4 ] חסרים מערכת "הארץ", מצא את ההבדלים, באתר הארץ - על ההתבטאויות בביטאון הפלג הצפוני לעומת התבטאויות יהודים
• בת ברית מפתיעה לשרון - התנועה האיסלמית על תמיכת התנועה בתוכנית ההתנתקות
• שלומי דסקל, לא סופרים אותם, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה, 6 במאי 2013
• נוהאד עלי המרכיב הסודי במשותפת: מי היא התנועה האסלאמית בישראל?, אתר 'שיחה מקומית', 11.3.2015

• התנועה האסלאמית, ברשת החברתית פייסבוק

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

34048729התנועה האסלאמית