לוקרציו פטרשקנו
 |
לוקרציו פטרשקנו (ברומנית: Lucrețiu Pătrășcanu; 4 בנובמבר 1900 - 17 באפריל 1954) היה פוליטיקאי קומוניסטי רומני, עורך דין, ד"ר לכלכלה, שר משפטים בממשלת רומניה ופרופסור באוניברסיטת בוקרשט. הוא היה חבר המפלגה הקומוניסטית הרומנית עוד בתקופה בה פעילותה הייתה אסורה והתנהלה במחתרת וייצג את המפלגה בקומינטרן. לימים היה נציגה בקואליציית הגופים שביצעו את הפיכת 23 באוגוסט 1944 בבוקרשט והשר הראשון מטעמה בממשלה שקמה לאחר ההפיכה.
ביוגרפיה
ילדות וצעירות
פטרשקנו נולד בבקאו שברומניה, לזוג הורים אינטלקטואלים. אביו, דומיטרו, היה היסטוריון בן למשפחת בויארים עשירה, וכך הייתה גם אימו לוקרציה. אחרי שבצעירותו נמשך למרקסיזם הוא הצטרף בשנת 1919 אל המפלגה הסוציאליסטית הרומנית של אותה עת, והיה לעורך ביטאונה - "הסוציאליזם". ב-1922 סיים את הפקולטה למשפטים באוניברסיטת בוקרשט ונסע ללימודי המשך בצרפת ובגרמניה. בשנת 1925 הוא קיבל תואר דוקטור של אוניברסיטת לייפציג בכלכלה.
בין מלחמות העולם
פטרשקנו היה בין מייסדי המפלגה הקומוניסטית הרומנית ב-1921 ויחד עם אלק קבלש ייצגו את המפלגה בקונגרס הרביעי של הקומינטרן במוסקבה, בנובמבר-דצמבר 1922. בשובו לרומניה נעצר ונכלא, שכן המפלגה הקומוניסטית הוצאה אל מחוץ לחוק ברומניה. כאסיר בכלא נעזר בשביתת רעב להשגת טיפול רפואי במרפאת הכלא. פטרשקנו השתתף בשם המחתרתי "מירונוב" בקונגרס שנערך ב-1928 בחרקוב, שם התנגד לקו הרשמי הסובייטי, שטען כי תושבי בסרביה הם בני עם נפרד מהעם הרומני.
בבחירות 1931 הצליח הגוש הפועלי-איכרי, מפלגה מאחוריה הסתתרה המפלגה הקומוניסטית הרומנית, להכניס לבית הנבחרים הרומני חמישה נציגים ובהם גם לוקרציו פטרשקנו - כעבור ימים ספורים נפסלה בחירת המפלגה. פטרשקנו ומקורבו, בלו זילבר, לקחו חלק ב-1932 בפולמוס עם חברי חוג קריטריון. פטרשקנו המשיך לייצג את המפלגה הקומוניסטית הרומנית בקומינטרן בשנים 1933 ו-1934 ונשאר במוסקבה עד 1935. בתקופה זו החלו לחשוד בו שיש לו ספקות לגבי הסטליניזם. ב-1936 הוטל עליו להגן על נאשמי משפט קראיובה. לשכת עורכי הדין סילקה את פטרשקנו מבין שורותיה באשמת נטיות קומוניסטיות, לכן לא יכול היה להגן על הנאשמים והוחלף ביון גאורגה מאורר. נאשמת בקומוניזם, אותה הצליח להוציא זכאית, הייתה יהודייה בשם הרטה שוובן, שהפכה לבת זוגו וב-1939 עברה הטבלה נוצרית אורתודוקסית על ידי גאלא גאלאקטיון, שחיתן את בני הזוג - באותה תקופה נאסרו נישואים בין יהודים לנוצרים. הרטה שינתה את שמה לאלנה פטרשקנו.
תקופת מלחמת העולם השנייה
הזוג גר בבוקרשט בדירה בבעלות אמו של לוקרציו עד 1940, כאשר השלטונות עצרו את לוקרציו ושלחו אותו למחנה ריכוז במיירקוראה צ'יוק (Miercurea Ciucului) ולאחר מכן קבעו לו מגורים כפויים בפויאנה צאפולוי (Poiana Țapului), כפר בעמק הפרחובה, שם היה בית למשפחת פטרשקנו. בהמשך נלקח לוקרציו למחנה הריכוז בטרגו ז'יו ושוב הוחזר למגורים כפויים בפויאנה צאפולוי עד 1944.
החל מנובמבר 1943 מנהיגי מפלגות היסטוריות רומניות, שהיו מפורקות באותו זמן, יצרו קשר עם פטרשקנו באמצעות בן דודו, קולונל אוקטב אולאה והתחילו לנהל מגעים איתו במטרה לתכנן את עתיד רומניה לאחר המלחמה ואולי מסלול ליציאתה מהמלחמה. החל ממאי 1944 המפלגה הקומוניסטית הרומנית החליטה שאמיל בודנראש יתלווה למגעיו של פטרשקנו עם הפוליטיקאים הרומנים האחרים.
הפיכת 23 באוגוסט 1944 ואחריה
פטרשקנו לקח חלק בהכנת הפיכת 23 באוגוסט 1944 ואפילו ניסח את ההודעה שהקריא מיכאי הראשון, מלך רומניה ברדיו לאחר מעצרו של יון אנטונסקו. בממשלה שהוקמה על ידי גנרל קונסטנטין סנטסקו כיהנו ארבעה נציגי המפלגות הגדולות בתפקידי שר בלי תיק - הנציג הקומוניסטי היה פטרשקנו, אך הוא ביקש וקיבל את תיק המשפטים וכיהן בו ברציפות עד 1948. אחרי ההפיכה יצא פטרשקנו, בליווי רעיתו, אלנה פטרשקנו, בראש משלחת משא ומתן אל ברית המועצות, כדי לדון ולנסח את שביתת הנשק וכריתת הברית למלחמה נגד גרמניה הנאצית ובנות בריתה. פטרשקנו ניסה לנצל משבר ממשלתי, כדי להתמנות לראשות הממשלה על בסיס היותו השר הוותיק ביותר, אבל זה לא הצליח וזה עורר את רוגזו וקנאתו של מנהיג המפלגה, גאורגה גאורגיו-דז'.
מאוקטובר 1945 ועד פברואר 1948 היה חבר בוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית הרומנית ומאוקטובר 1945 עד פברואר 1948 חבר השלכה הפוליטית של המפלגה. מ-1946 עד 1948 היה פרופסור לכלכלה פוליטית בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת בוקרשט וחבר בוועד המנהל של העיתון סקנטייה (Scânteia)[1].
פטרשקנו היה, לדברי מכריו, מתנשא על חבריו, מבליט את השכלתו מול חסרונה אצל חברי המפלגה האחרים, התהדר בלבושו ולא התרועע עם יתר חברי ההנהגה של המפלגה. קבוצת בית הסוהר וקבוצת מוסקבה, שתיהן הסתייגו ממנו וחשדו בו בקשרים עם אויבי המפלגה. ב-1938 הורחק למעשה מהנהגת המפלגה משום שנחשד באהדה לזרמים אופוזיציוניים בקומינטרן ולמרות היותו מפורסם וממלא תפקידים ממלכתיים, לא קיבל תפקידים בהנהגת המפלגה. הוא המשיך במסלול התרחקותו מחברי המפלגה, שבאו מקרב פשוטי העם, כשהתמנה לפרופסור למדעי הכלכלה באוניברסיטת בוקרשט. פרסום ספריו, שנכתבו בתקופת שהותו במגורים כפויים, והשקעת התמלוגים ברכישת קרקע ובניית בית, עוררו תחושות קנאה נוספות.
תקרית קלוז'
השליטה במחוז קלוז' הייתה בידי המפלגה הקומוניסטית, אולם באוניברסיטת קלוז' הרומנית (בקלוז' היו שתי אוניברסיטאות, אחת הונגרית והשנייה רומנית) מרבית הסטודנטים והמרצים היו חסידי מפלגות אחרות; בחודשים אפריל-מאי 1946 פרצו מהומות רחוב על רקע זה. השלטונות ביקשו את עזרת פועלי המפעל Dermata המקומי, מרביתם בני המיעוט ההונגרי - בעלי נטייה קומוניסטית. בלילה שבין ה-28 ל-29 במאי התנפלו הפועלים על מעונות הסטודנטים הרומנים והכו רבים מהם. ארגון הסטודנטים שבתו במחאה, אך השלטונות התעלמו מהם, והשביתה שנמשכה בין ה-1 ל-19 ביוני הסתיימה בלא הישגים. לוקרציו פטרשקנו נאם בחודש יוני בקלוז' וביקר את מעשי ההונגרים. הוא אמר שהוא קודם רומני ורק אחרי כן קומוניסט, או שהוא קומוניסט - כי הוא רומני; דבריו אלה בוקרו על ידי גאורגיו-דז' בהנהגת המפלגה, כדברים לאומניים[2].
החקירה והמשפט
היחס של גאורגיו-דז' לפטרשקנו
גאורגה גאורגיו-דז', שדאג לסלק את קודמו מראשות הנהגת המפלגה - שטפאן פוריש, פעל להיפטר גם ממתחרים אפשריים אחרים על התפקיד: אנה פאוקר - (שעמדה בראש הסיעה המוסקבאית), ולוקרציו פטרשקנו, שהיה מפורסם מאוד ברומניה, משכיל ומכובד גם בעיני יריבים ממפלגות אחרות. בין גאורגיו-דז' ובין פטרשקנו היו יחסים מתוחים עוד מהתקופה בה שניהם היו כלואים בטרגו ז'יו. גאורגיו-דז' לא אהב את מאמציו של פטרשקנו להתבלט במסגרת המפלגה הקומוניסטית הרומנית ומאוחר יותר ביקר בחריפות חברים אחרים בהנהגת המפלגה, שמינו את פטרשקנו כמיופה כוח במשא ומתן עם המפלגות הבורגניות[3].
הרקע בעולם הקומוניסטי
התקופה הייתה תקופת משפטי הראווה בגוש הקומוניסטי והצמרת של המפלגה הקומוניסטית הרומנית שמה על הכוונת שלה את פטרשקנו, כפי שעשו בהונגריה ללאסלו רייק ובבולגריה לטרייצ'ו קוסטוב.
בקונגרס של המפלגה הקומוניסטית הרומנית (באותה תקופה נקראה "מפלגת העבודה הרומנית"), שנערך בפברואר 1948, פטרשקנו איבד את מקומו בוועד המרכזי ולא ניתנה לו זכות דיבור, כדי להגן על עצמו. את ההתקפה נגדו הוביל תאוהרי ג'אורג'סקו, שטען בפני המתכנסים שפטרשקנו נפל תחת השפעת הבורגנות והפך לנציג של האידאולוגיה הבורגנית וגם העריך יתר על המידה את כוחות היריב.
החקירה
ב-28 באפריל 1948 נעצרו בני הזוג פטרשקנו, הופרדו ונלקחו לחקירה בבתים מיוחדים, שנועדו למטרות כאלה. החקירה נערכה על ידי ועדה מפלגתית שכללה את תאוהרי ג'אורג'סקו, יוסף רנגץ, אלכסנדרו דרגיץ' וגאורגה גאורגיו-דז'[4]. באוגוסט, לאחר חקירות ממושכות הועברו השניים לבית שלהם, שבנו ביער סנאגוב, ונשארו תחת שמירה בביתם. את הבית בסנאגוב בנו בני הזוג בשנים 1946 - 1947 על מגרש שקנו בכסף שקיבל פטרשקנו כשכר סופרים עבור הספרים שפרסם. במעצרים אלה הוא נחקר "חקירה חברית" על ידי בכירים במפלגה הקומוניסטית. בנוסף לבני הזוג פטרשקנו נעצרו ונחקרו ידידים, מכרים ואנשים נוספים איתם היה לוקרציו בקשר, קרוב לחמישים איש, חלק מהם יהודים.
בחיפוש שנערך בביתם של בני הזוג פטרשקנו נמצאו מטבע זר ומטבעות זהב, לכן היה לשלטונות תירוץ למעצרם. פטרשקנו נחשד בהיותו בעבר סוכן של סיגורנצה ומרגל בריטי או אמריקאי וכדי לבסס האשמות אלה נחקרו האישים איתם ניהל משא ומתן קואליציוני ודיונים אחרים. פטרשקנו דחה את כל ההאשמות וזה הכשיל את כוונת החוקרים לביים משפט ראווה.
פטרשקנו עונה בחלק מחקירותיו וארבע פעמים עונה בחשמול[5]. את החקירה הפלילית הוביל מישו דולגרו מקיץ 1950 ועד הדחתו[6] ולאחר הדחתו ב-1952 המשיך בהובלה סגנו, פרנצ'יסק בוטיקה.
אנשי צמרת במפלגה הקומוניסטית הרומנית לקחו חלק ביצירת תאוריית קונספירציה הכוללת את פטרשקנו. ב-24 בינואר 1950, בישיבה של הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית, קישר קיבו סטויקה בין "כנופיית פוריש, שלדבריו ניסתה להרוס את המפלגה הקומוניסטית ובין פטרשקנו, שלדברי קיבו היו לו עדיין חסידים[7].
המשפט
למשפט, שנערך לפטרשקנו ולמקושרים אליו, היו כמה מטרות, חשיפתו של פטרשקנו כבוגד, שכל חייו הפוליטיים היו שרשרת של קונספירציות נגד מעמד הפועלים, קישורו וקישור הקבוצה עם פעולות ריגול מערביות והפגנת הפעילות החתרנית של הנהגת פוריש-קפלר במהלך מלחמת העולם השנייה[8].
הרומנים ניהלו את התהליך השיפוטי על פי דגם המשפטים, שהונהגו כבר בצ'כוסלובקיה (ולדימיר קלמנטיס ורודולף סלנסקי), בהונגריה (לאסלו רייק), בבולגריה (טרייצ'ו קוסטוב) ואלבניה (Koči Xoxe) ובסופו נידון פטרשקנו למוות ביום 14 באפריל 1954. בלילה שבין 16 ל-17 באפריל הוצא להורג ביריה, יחד עם רמוס קופלר בחצר בית הסוהר ז'ילאבה.
הטיהור הפוליטי
לאחר מותו של גאורגה גאורגיו-דז' ועלייתו לשלטון של ניקולאה צ'אושסקו פעל האחרון לטיהורו של פטרשקנו ויתר המורשעים של התקופה ולבסוף כל המורשעים, פרט לקופלר, טוהרו ואלה ששרדו שוחררו מבתי הכלא. יתר על כן, צ'אושסקו השתמש בפרשה, כדי להדיח מתפקידם יריבים אפשריים, שהיו מעורבים בחקירה ובהרשעה.
עורך ומוציא לאור
פטרשקנו היה פעיל מאוד בתחום העיתונות המפלגתית והספיק להיות עורך ומוציא לאור של במספר כתבי עת ובהם: "הסוציאליזם" (Socialismul), "קדימה" (Înainte), "היקיצה" (Deșteptarea), "השחר" (Zorile), "מניפסט" ועוד. לאחר הפיכת 23 באוגוסט 1944, בשנת 1947, היה חבר מערכת ביומון "הניצוץ" (Scânteia).
ספרים שפרסם
- Probleme de bază ale României 1944 - בעיות יסוד של רומניה.
- Un veac de frământări sociale, 1821-1907 1945 1821 - 1907 מאה שנות תסיסה סוציאלית.
- Sub trei dictaturi 1945 תחת שלוש דיקטטורות.
- Curente și tendințe în filosofia românească 1946 זרמים ונטיות בפילוסופיה הרומנית.
לקריאה נוספת
- ולדימיר טיסמניאנו, Stalinism pentru eternitate, היסטוריה פוליטית של הקומוניזם הרומני, הוצאת Humanitas, בוקרשט, 2014.
קישורים חיצוניים
- הוצאתו להורג של לוקרציו פטרשקנו (ברומנית)
- Cazul Pătrăşcanu. Reabilitarea de către Plenara C.C. al P.C.R. din 22-25 aprilie 1968(הקישור אינו פעיל) (ברומנית)
- Cum a murit, în realitate, Lucreţiu Pătrăşcanu? (ברומנית)
- Apostolii lui Stalin. Lucreţiu Pătrăşcanu, comunistul-intelectual care ar fi putut fi: „Îmi plac femeile, dar amanta mea numărul unu rămâne politica“ (ברומנית)
- Patrascanu a primit un glont in ceafa (ברומנית)
- Arhiva Sfera Politicii (ברומנית)
- Lucrețiu Pătrășcanu, omul care a vrut să intre în istorie (ברומנית)
הערות שוליים
- ^ Confesiunile elitei comuniste - România 1944 - 1965 Institutul național pentru studiul totalitarismului בוקרשט 2015 עמוד 46 (ברומנית)
- ^ Ianoși Ion, Internaționala mea. Cronica unei vieți (ברומנית)
- ^ ולדימיר טיסמניאנו, Stalinism pentru eternitate, היסטוריה פוליטית של הקומוניזם הרומני, הוצאת Humanitas, בוקרשט, 2014 עמוד 152 (ברומנית)
- ^ ולדימיר טיסמניאנו, Stalinism pentru eternitate, היסטוריה פוליטית של הקומוניזם הרומני, הוצאת Humanitas, בוקרשט, 2014 עמוד 153 (ברומנית)
- ^ Confesiunile elitei comuniste - România 1944 - 1965 Institutul național pentru studiul totalitarismului בוקרשט 2015 עמוד 402 (ברומנית)
- ^ Confesiunile elitei comuniste - România 1944 - 1965 Institutul național pentru studiul totalitarismului בוקרשט 2015 עמוד 68 (ברומנית)
- ^ România - Viața politică în documente - 1950 București 2002 עמוד 50 (ברומנית)
- ^ ולדימיר טיסמניאנו, Stalinism pentru eternitate, היסטוריה פוליטית של הקומוניזם הרומני, הוצאת Humanitas, בוקרשט, 2014 עמוד 156 (ברומנית)
30804305לוקרציו פטרשקנו