הפארק הלאומי הבלתי חדיר ביווינדי
 | |
| גורילה ביער העד בפארק | |
| האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית טבעי בשנת 1994, לפי קריטריונים 7, 10 | |
| מדינה |
 אוגנדה |
|---|---|
הפארק הלאומי הבלתי עביר בווינדי (אנגלית Bwindi Impenetrable National Park) הוא פארק לאומי השוכן ברמת קיגזי שבשולי השדרה המערבית של השבר הסורי-אפריקני, בדרום-מערבה של אוגנדה ובסמוך לגבולה עם הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו. שטחו של הפארק הוא 320.92 קמ"ר, ובו יער גשם טרופי צפוף העביר להולכי רגל בלבד, והמשתרע הן בשטח מישורי והן בשטח הררי. בשנת 1994 הוכרז הפארק כאתר מורשת עולמית.
שטח וגאוגרפיה
בשנת 1932 הוכרזו חלקו הצפוני והדרומי של הפארק כשתי שמורות חורש בשטח כולל של 207 קמ"ר, וב-1948 נוסף לשתי להן שטח נוסף והן אוחדו ליחידת שימור אחת שהשתרעה על פני 298 קמ"ר. שינוי נוסף בארגונו של המקום חל ב-1961 כאשר שטחו הוגדל ל-320.8 קמ"ר, וב-1992 הוא הוכרז כפארק לאומי ועוצבו גבולותיו ושטחו הנוכחיים.
הפארק משתרע בין גובה של 1,190 מטר בצפונו ל-2,607 מטר במזרחו, והוא מתאפיין בגבעות והרים תלולים ובעמקים צרים. שלושה נהרות עיקריים מנקזים את צפונו של הפארק אל אגם אדוארד שמצפון-מערב לו, ושלושה אחרים מתנקזים אל אגם מוטאנדה הקטן השוכן מדרום לו. בשל מורדות ההרים התלולים, חשופה האדמה לבלייה מואצת במקומות בהם נכרתת הצימחיה הצפופה.
האקלים בפארק הוא טרופי ומתאפיין בשתי עונות גשומות - האחת ממרץ עד מאי והשנייה מספטמבר ועד נובמבר. טמפרטורת המכסימום השנתית נעה בממוצע בין 20°C ל-27°C וטמפרטורות המינימום הממוצעות הן 7°C עד 15°C. כמות המשקעים הממוצעת נעה בין 1,130 מ"מ ל-2,390 מ"מ בשנה.
העיר הקרובה באזור - קבאלה נמצאת כ-29 ק"מ מהפארק.
החי והצומח
בשל הפערים הטופוגרפיים בשטחו של הפארק, קיים בו מגוון של צימחייה, ויש בו, בין היתר, 200 מיני עצים (יותר מכל חורש אחר באפריקה), בהם עשרה מינים אנדימיים, ו-104 שרכאים. שמו של הפארק הכולל את המינוח "בלתי עביר" בא בשל הצימחיה השבוכה הגדלה בו, והוא מסווג כחורש עד לח בחלקו התחתון וחורש גבהים במעלה הגבעות וההרים. בפארק שטחים קטנים של ביצות ואזורי עשבים פתוחים, וחורש של חזרן בשטח של 100 הקטאר.
336 מיני עופות (מהם 12 אנדמים), 120 מיני יונקים (אחד אנדמי) ו-202 מיני פרפרים (3 אנדמים) היקנו לפארק את מעמדו כקהילת החי העשירה ביותר ביבשת. כמעט מחצית מכלל 700 גורילות ההר חיות בתחומי הפארק, ועובדה זו היא ללא ספק אחד מהגורמים העיקריים לפרסומו של המקום. הגורילות נמצאות בסיכון ואליהן מצטרפים, בין היתר, השימפנזה המצוי, הפיל האפריקני והנמר.
נוכחות אנושית
בשטח הפארק עצמו לא נמצאו ממצאים ארכאולוגיים אם כי רמת קיגזי יושבה ככל הנראה לפני אלפי שנים. העדויות המוקדמות ביותר לכריתת עצי החורש הן מלפני 4,800 שנים, ככל הנראה בידי ציידים-לקטים שעשו שימוש באש לשם כך, וזוהי העדות הראשונה לעיבוד כלשהו של אדמה באפריקה המשוונית. לפני 2000 שנים לכל היותר הגיעו חקלאים בני בנטו למקום.
כיום שוכן הפארק באחד האזורים החקלאיים הצפופים ביותר באוגנדה, וצפיפות האוכלוסייה סביב החורש נעה בין 160 ל-320 איש לקמ"ר. כ-10,000 משפחות השייכות למספר שבטי בנטו מעבדות את השטחים הסובבים את הפארק. לאלה נוספו כ-50 עד 100 משפחות אשר פונו משטחי הפארק ב-1964. ברובו המכריע של שטח הפארק עצמו (84%) ניכרת השפעה אנושית כלשהי, שכוללת עדויות לצייד, כריתת עצים (אם כי לא לצרכים מסחריים בשל מגבלות התבליט והצימחיה), כריית זהב, מרעה, או עקבות שבילים; ורק יתר שטחו חופשי מעקבות אלה לחלוטין.
ב-1993 פתח הפארק את שעריו למבקרים, בעיקר כאלה המעוניינים לצפות בגורילות החיות בתחומו. המקום היה לאזור יעד חשוב לתיירות זו לאחר מלחמת האזרחים שפרצה ברואנדה, והתדרדרות המצב הפוליטי והביטחוני ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו.
קישורים חיצוניים
- אודות הפארק
- דו-חיים וזוחלים בפארק
- אודות הגורילות בפארק (אתר berggorilla)
- אודות הגורילות בפארק (NG.com)
 | |
|---|---|
|
23924465הפארק הלאומי הבלתי חדיר ביווינדי