הסתערות הבריגדה הקלה
 | ||||||||||
| הסתערות הבריגדה הקלה, איור מאת ריצ'רד קטון וודויל | ||||||||||
| מערכה: קרב בלקלווה | ||||||||||
| מלחמה: מלחמת קרים | ||||||||||
| תאריכים | 25 באוקטובר 1854 | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| תוצאה | ניצחון רוסי | |||||||||
| ||||||||||
 הסתערות הבריגדה הקלה, כשהיא מטווחת על ידי סוללות הצבא הרוסי | ||||||||||
הסתערות הבריגדה הקלה הייתה מתקפת חיל פרשים שהונהגה באופן כושל במהלך מלחמת קרים.
ההסתערות הייתה במסגרת קרב בלקלווה ב־25 באוקטובר 1854. בקרב זה יצאו פרשי החטיבה הרכובה הקלה הבריטית, תחת פיקודו של הלורד קרדיגן, להסתערות על הצבא הרוסי. בסיום ההסתערות, שנמשכה כ-20 דקות, רק 195 פרשים (מתוך 673) נותרו על סוסיהם, נספרו 118 הרוגים ו-127 פצועים.
ההסתערות הפכה לשם דבר בעיקר בשל אופן סיקור המלחמה - במלחמת קרים השתמשו לראשונה בטלגרף, ובה לראשונה לתקשורת הייתה חשיבות רבה. כתב הטיימס הלונדוני, ויליאם הווארד ראסל, הביא את סיפור המלחמה מן השטח לאנגליה.
רקע
מלחמת קרים (1856-1853) נקראה כך משום שרובה התנהלה בחצי-האי קרים (בחוף הצפוני של הים השחור, בדרומה של אוקראינה), בין האימפריה הרוסית מצד אחד ובין האימפריה העות'מאנית, האימפריה הבריטית, האימפריה הצרפתית וממלכת סרדיניה מצד שני. במלחמה זו עמדו מגיניה הרוסיים של סבסטופול (עיר נמל מבוצרת ובסיס צבאי-ימי הנמצאת בקצה הדרומי-מערבי) במשך 11 חודשים במצור, שהטילו עליה הצבאות היריבים, עד שנכבשה.
ההסתערות הרת האסון נערכה במלחמה, אותה תיאר פילדמרשל ברנרד לו מונטגומרי מנקודת מבט היסטורית, כ"דוגמה למלחמה מיותרת, אשר נוהלה בחוסר כישרון מרבי".
בריגדה היא יחידה צבאית המקבילה בגודלה לחטיבה בצה"ל. ההבדל בין בריגדה קלה לכבדה הוא בסוג החימוש והסוסים - לכבדה יש חרבות כבדות יותר וסוסים גדולים יותר. בשל כך, החיילים בכבדה חזקים יותר אולם איטיים יותר.
ההסתערות
הכוח הבריטי הורכב מיחידות הדרגונים הקלים הרביעית והשלוש-עשרה, רגימנט נושאי הרומח השבע-עשרה ויחידות ההוסרים השמינית והאחת-עשרה, בפיקודו של מייג'ור גנרל הדוכס מֵקרדיגן. יחד עם הבריגדה הכבדה (משמר הדרגונים המלכותי והסקוט גרי) הם היוו את עיקר כוח הפרשים בקרב. מפקד דיוויזיית הפרשים היה הדוכס מֵלוקן (קרדיגן ולוקן היו גיסים ותיעבו האחד את השני במידה רבה).
לוקן העביר את פקודתו של מפקד הצבא, הלורד רגלן, האומרת כי "הלורד רגלן רוצה שהפרשים יתקדמו במהרה לפנים וימנעו מהאויב להעביר את התותחים. הארטילריה הרכובה יכולה להתלוות לפרשים. הפרשים הצרפתים לשמאלכם. מיידי". ההודעה נוסחה על ידי בריגדיר איירי והועברה על ידי קפטן לואיס אדוארד נולן, שייתכן ומסר הוראות נוספות בעל פה. נולן נהרג בהסתערות כך שלא ניתן לדעת האם ניתנו פקודות נוספות.
בעקבות הפקודה קרדיגן הוביל 673 פרשים אל עמק בין רמות פודקין (Fediukhine) ורמות קזווי (Causeway). הכוחות הרוסים, בפיקודו של פוול ליפרנדי, התמקמו על שתי הרמות ובקצה העמק ומנו יותר מ-50 תותחים ו-20 גדודי חיל רגלים. ייתכן שהפקודה פורשה לא נכון, בעוד שרגלן התכוון לכוח על הרמה שלשמאלם של הפרשים, נראה כי פקודתו פורשה כמכוונת לריכוז הכוחות בקצה העמק, במרחק כמייל מהפרשים. בעוד שרגלן ראה היטב את הכוחות הרוסיים על הרמה, הם היו מוסתרים מהבריגדה שנמצאה בעמק.
הבריגדה הגיעה לקצה העמק ומנעה מהכוחות הרוסיים מלסגת אולם ספגה אבדות כבדות ונאלצה לסגת בעצמה. לוקן לא סיפק כל עזרה לקרדיגן, אולי בשל טינה אישית. פרשי הבריגדה הכבדה נכנסו לעמק אך לא התקדמו. הפרשים הצרפתיים, Chasseurs d'Afrique, היו יותר מועילים. הם שברו את קו ההגנה הרוסי ברמות פודקין וחיפו על שיירי הבריגדה הקלה בנסיגתם.
ההסתערות נמשכה עשרים דקות. לאחר ההסתערות רק 195 מפרשי הבריגדה נותרו על סוסיהם. לבריגדה היו 245 נפגעים, מתוכם 118 הרוגים ו-335 סוסים הרוגים. הטפשות שבהסתערות והאומץ שבה הביאו את המרשל פייר בוקוסט לציין "C'est magnifique, mais ce n'est pas la guerre." - "זה מופלא אך זו לא מלחמה". המפקדים הרוסים היו סבורים בתחילה כי הפרשים המסתערים למולם הם שיכורים. צחוק הגורל, ההסתערות תרמה למוניטין של הפרשים הבריטים עד לסוף המלחמה.
רגלן האשים את לוקן בתבוסה ובאחריות לאבדות. לוקן נקרא חזרה לאנגליה במרץ 1855. דרישתו של לוקן למשפט צבאי נדחתה והוא הגן על עצמו בנאום בבית הלורדים ב-19 במרץ. הוא האשים את רגלן ואת קצין המטה המנוח נולן. האשמה לא דבקה בלוקן - הוא קיבל תואר אבירות ביולי של אותה השנה. אף על פי שלא פיקד יותר הוא התקדם בשירות הצבאי והגיע לדרגת גנרל וב-1865 מונה לפילדמרשל.
ספרים שניתחו את ההסתערות מציעים אבחנות לגבי ההיסטוריה הצבאית הבריטית ועל ההשלכות האפשריות של אומץ המלווה בחוסר אבחנה.
שירו של טניסון
ההסתערות הייתה נושא שירו של אלפרד לורד טניסון שסייע להפכה למטבע לשון המתאר אווילות צבאית.
להלן השיר (בתרגום חופשי):
- חצי ליגה, חצי ליגה,
- חצי ליגה לפנים.
- בגיא צלמוות,
- שש מאות רוכבים.
- 'קדימה הבריגדה הקלה,
- הסתערי על התותחים' קרא.
- בגיא צלמוות, ללא לאות,
- רכבו שש המאות.
- "קדימה, הבריגדה הקלה!"
- היש מי יסרב?
- כל חייל ידע,
- את שאחד יבב:
- "רק לבצע ולמות - אל להם לשאול לֵמה,
- כי לא תינתן להם תשובה".
- בגיא צלמוות, ללא לאות,
- בעוז רכבו שש המאות.
- תותח מימינם,
- תותח משמאלם,
- תותח למולם.
- ברק ורעם,
- סופה של גופרית ואש וזעם.
- באומץ הם רכבו, היטב,
- אל תוך מלתעות המוות,
- אל הגיהנום המתקרב.
- חיש שלפו חרבם,
- מול הבזק האש שלעברם,
- כלהבה הסתערו,
- בעוד הבריות תמהו.
- אל מול עשן הסוללה,
- התנפצו אל השורה.
- בחרב נקטל רוסי וקוזק,
- הכו והוכו במאבק.
- ואז לאחור פנו,
- לא עוד שש מאות רכבו.
- תותח מימינם,
- תותח משמאלם,
- תותח בגבם.
- ברק ורעם,
- סופה של אש וזעקה.
- סוס ורוכבו נפלו בהפגזה.
- עת נלחמו היטב,
- נחלצו ממלתעות המוות האורב.
- חזרו מלוע הגיהנום,
- כל מי שנותר מהם מקץ היום.
- הכיצד תדהה תהילתם,
- מה פראית היא תקיפתם,
- כהשעולם כולו נדהם.
- כבדו את הסתערותם,
- הללו הבריגדה הקלה.
- שש מאות בני אצולה.
אזכורים נוספים
ב-1881, 27 שנים לאחר הקרב, כתב רודיארד קיפלינג את השיר "אחרוני הבריגדה הקלה". השיר ביקר את יחסה של החברה הבריטית לשורדים.
נעשו שני סרטים על ההסתערות, הראשון ב-1936 והשני ב-1968.
ב-1968 הוציאה להקת הפולק האמריקאית Pearls Before Swine את האלבום האנטי-מלחמתי Balaklava, הרצועה הראשונה באלבום היא הקלטה מקורית של מרטין לאנפריד, אחד החצוצרנים ששרדו את הקרב.
בשנת 1983 פרסמה להקת הרוק הכבד האנגלית איירון מיידן את שירה המפורסם "The Trooper" על ההסתערות.
