הסל חריץ
 | |
| איי שלמה במפת האוקינוס השקט של הסל חריץ משנת 1622 | |
| עיסוק | קרטוגרפיה |
|---|---|
הסל חריץ (הולנדית: Hessel Gerritsz; בערך 1581 בצפון הולנד – נקבר ב-4 בספטמבר 1632 באמסטרדם) היה קרטוגרף, תחריטן ומו"ל הולנדי. הוא היה אחת מהדמויות הבולטות בתור הזהב של הקרטוגרפיה ההולנדית (השנים 1570–1670 לערך). למרות התחרות העזה בתחומו, הוא הוערך כ"קרטוגרף ההולנדי הראשון במעלה במאה ה-17, ללא ספק".[1]
ראשית דרכו
חריץ התחיל את דרכו באומנות התחריט ויצירת מפות באלקמאר כחניך אצל יוצר ספרי המפות וילם בלאו בהיותו בן עשר שנים. עבר עם בית המלאכה של בלאו לאמסטרדם, שם נשא אישה בשנת 1607 ונולדו לו שמונה ילדים. אשתו נפטרה לפני שנת 1624, והסל התחתן בשנית. בשנת 1610 כבר היה לו בית מלאכה עצמאי לדפוס. הרבה מהתחריטים והמפות שלו נכללו באטלסים של בלאו, יאנסוניוס (אנ') ואחרים.
יצירת מפות, דפוס והוצאה לאור
חריץ ייצר מפת עולם בשנת 1612 שכללה את התגליות של פדרו פרננדס דה קירוס והדגיש באופן מיוחד את "אוסטרליה דל אספיריטו סנטוס" (ונואטו של ימינו), שנחשבה כחלק מ"ארץ הדרום" המשוערת. למפה נודעה השפעה רבה על הייצוגים ההולנדים והצרפתים של דרום האוקיינוס השקט במאות ה-17 וה-18, והייתה להם יחד עם פרסומיו של קירוס השפעה על קביעת השם "אוסטרליה" ליבשת הדרומית.[2]
בשנת 1613 כתב ופרסם חריץ את "תולדות הארץ ששמה שפיצברגן", ותיאר את הגילויים, המסעות המוקדמים ופעילות דיג הלווייתנאים באיי סבאלברד. ספר זה מציג גם את כישרונותיו הגדולים של חריץ כתחריטן אוּמן. באותה שנה ערך חריץ מפה של רוסיה שהכין פיודור השני של רוסיה, וערך אותה מחדש בשנת 1614 עם כמה תוספות ותיקונים. המפה חזרה ופורסמה על ידי חברת בלאו עד שנת 1665. דוגמה נוספת לתחריט היא דיוקן ברדרו שהועתק לעיתים קרובות משנת 1619.
הקרטוגרף הרשמי של חברת הודו המזרחית ההולנדית
תהילתו של חריץ כקרטוגרף התפשטה עד מהרה וב-16 באוקטובר 1617 מונה לקרטוגרף הראשי של חברת הודו המזרחית ההולנדית (VOC), תפקיד לפסגה המקצועית בתחום זה באותם ימים. חריץ קיבל את המשרה בהמלצתו של פטרוס פלנציוס (אנ'), המדען הראשי של החברה, שיחסיו עם הקרטוגרף וילם בלאו, מי שלימד את חריץ בצעירותו, עלו על שרטון. חריץ פעל בתפקיד זה עד מותו, ואחרי כן חזרו ומילאו אותו בני משפחת בלאו עד 1705.
המפה של הסל חריץ משנת 1622 הראתה את החלק הראשון של אוסטרליה שמופה על ידי וילם יאנסזון (Janszoon) בשנת 1606.[3] אזור זה נחשב לחלק מגינאה החדשה ונקרא במפה בשם הספרדי "נואבה גינאה", אך חריץ הוסיף גם כתובת: "מי שהפליגו בספינה של פדרו פרננדס דה קירוס בגינאה החדשה עד 10 מעלות מערבה דרך איים רבים במשך 40 יום, הניחו שגינאה החדשה לא תשתרע מעבר ל-10 מעלות דרום. ואם כך, כי אז השטח שבין 9 ל-14 מעלות יהיה ארץ נפרדת, שונה מגינאה החדשה השנייה".[4]
כל התרשימים והיומנים של סוחרי חברת הודו המזרחית ההולנדית, וכן הדוחות וההמלצות של החוזרים מהמסעות, היו חייבים להימסר לחריץ, ובזכות שפע המידע החדש הגיעו מידיו כמה מפות פורצות דרך. המפות והתרשימים שיצר חריץ ליוו את כל קברניטי החברת הסחר במסעותיהם.
מיפוי אוסטרליה
הסל חריץ פרסם באמסטרדם בשנת 1612 תרגום הולנדי לתזכיר השמיני של קירוס, שבעמוד השער שלו מופיעות המילים
"t Land ghenaemt Australia Incognita'". היה זה "המופע המוקדם ביותר בדפוס של המילה אוסטרליה מחוץ לספרד". הפרסום משנת 1612 כלל גם את התיאור של הסוחר והדיפלומט ההולנדי איזק מאסה את סיביר ('ארץ הסמויידים') וכן תיאור קצר של הדרכים ממוסקובי ואת הזכרונות שהוזכרו. כמו כן כלל הפרסום שלוש מפות, אחת מהן הייתה מפת העולם של חריץ, שבה מוצג בבירור מצר טורס.[5]
בשנת 1618 ייצר חריץ תרשים של האיים האינדונזיים, המיוצגים טוב בהרבה מאשר בפרסומים קודמים. לראשונה משורטט החוף הצפון-מערבי של אוסטרליה. בשנת 1622 כינס חריץ חלק מהמפות שלו בספר מפות עבור החברה ההולנדית המזרחית. ספר המפות כלל מפה של האוקיינוס השקט משנת 1622, ככל הנראה "מפת הים הדרומי הגדול", שעל פיה התנהל אבל טסמן במסעו סביב אוסטרליה וניו זילנד בשנת 1642. בשנת 1627 הכין חריץ מפה שהוקדשה כולה לתגליות קו החוף המערבי באוסטרליה (Caert van't Landt van d'Eendracht). אוסטרליה מכונה "Eendrachtsland" על שם ספינתו של דירק הארטוך – (Eendracht) – שבה תר את חופיה בשנת 1616. שם זה היה בשימוש עד סוף המאה ה-17.
בשנת 1628 הוסיף חריץ למפה שהוזכרה לעיל גם את מפת חופי דרום אוסטרליה משנת 1627 שנערכה על ידי פרנסואה תייסן (אנ'), והפך אותה למפה הראשונה המציגה את המתאר המוכר של אוסטרליה.
באחרית שנותיו
התעניינותו של חריץ בעולם החדש הייתה כה נרחבת, עד שלא כרגיל בקרב הקרטוגרפים הוא הצטרף ב-1628/29 למסע לברזיל והקריביים. הוא הקדיש את המפות לגאוגרף ההולנדי יואנס דה לאט ("תיאור הודו המערבית"), שפורסמה בשנת 1630. מפת פלורידה שלו, שהתבססה על מקורות צרפתיים וספרדים, הפכה למשפיעה (למשל במשך 200 שנה נוספות, פלורידה הייתה ידועה בכינוי "טגסטה", כפי שכינה זאת חריץ).
הסל חריץ מת ב-1632 ונקבר ביום 4 בספטמבר בכנסייה החדשה (אנ') שבכיכר דה דאם בלב אמסטרדם. וילם יאנסזון בלאו יתפוס את מקומו כקרטוגרף של חברת הודו ההולנדית בינואר של השנה שלאחר מכן.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Johannes Keuning "Hessel Gerritsz" (1949) Imago Mundi Vol. 6, pp. 46-66
- ^ Mercedes Maroto Camino Producing the Pacific: Maps and Narratives of Spanish Exploration, Rodopi Publishers 2005
- ^ Martin Woods, "For the Dutch Republic, the Great Pacific", National Library of Australia, Mapping our World: Terra Incognita to Australia, Canberra, National Library of Australia, 2013, pp.111-13.
- ^ J.Keuning, “Hessel Gerritz”, Imago Mundi, VI, 1950, pp.49-67, p.58; F. C. Wieder and Abel Janszoon Tasman, Tasman's kaart van zijn Australische ontdekkingen 1644 "de Bonaparte-kaart", gereproduceerd op de ware grootte in goud en kleuren naar het origineel in de Mitchell Library, Sydney (N.S.W.); met toestemming van de autoriteiten door F.C. Wieder, 's-Gravenhage [The Hague], Martinus Nijhoff, 1942, p.12; W.A. Engelbrecht en P.J. van Herwerden, De Ontdekkingsreis van Jacob le Maire en Willem Cornelisz. Schouten in de jaren 1615-1617, 's-Gravenhage, Martinus Nijhoff, 1945, p.152.
- ^ Een Memoriael gepresenteert aen den Coningh van Spaengien, belanghende de ontdeckinghe ende gheleghentheyt van't land ghenaemt Australia Incognita, t'Amsterdam, H. Gerritsz, 1612. Relatio Memorialis, sive libelli fupplicis Majefti Sua oblate per Capitaneum Petrum Ferdinandez de Quir, Super Detectione quartæ Orbis Terrarum parte, cui nomen Australis Incognita, eiusque immensis opibus & fertilitate, Amsterodami : Ex officina Hesselij Gerardi, 1612; cited by A. Lodewyckz, "The. Name of Australia," Victorian Historical Magazine (1929), Vol. XIII, pp. 99-115. T D Mutch, The First Discovery of Australia With an account of the Voyage of the "Duyfken" and the Career of Captain Willem Jansz, Sydney, 1942, pp.25-26.
