המתת חיות המחמד בבריטניה, 1939

המתת חיות המחמד בבריטניה הייתה מאורע בספטמבר 1939, שבו המיתו בריטים רבים את חיות המחמד שלהם בימים הראשונים למלחמת העולם השנייה מחשש למחסור במזון ולפגיעה בהם במהלך המלחמה. מאות אלפי חיות מחמד הומתו בתוך כשבוע ימים.

רקע

במסגרת ההכנות של ממשלת בריטניה ב-1939 לקראת פרוץ מלחמה אפשרית עם גרמניה כונסה ועדה על מנת לדון בנושא חיות המחמד בבתיהם של אזרחים. הוועדה הביעה חשש שמא, במקרה שבו יהיה צורך לקצוב את מנות המזון לאוכלוסייה, יבחרו אזרחים רבים לחלוק את מנותיהם עם חיות המחמד שלהן, או שיניחו להן לגווע ברעב. בעקבות זאת פרסמה הוועדה עלון שחולק לאזרחים. בעלון נכללה ההמלצה להעביר חיות מחמד מן הערים אל אזורי השדה במדינה, ונאמר בו כי אם האזרחים לא יוכלו למסור את חיות המחמד לטיפולם של שכנים, יהיה זה הגון להשמידן. העלון הכיל גם פרסומת לאקדח הלם שיוכל לשמש כאמצעי להמתת חיות מחמד ללא כאב.

העלון הממשלתי תרם להחלטת המוני אזרחים להמית את חיות המחמד שלהם, אך לא היה הגורם היחיד לה.

ההמתה

לאחר שפרצה המלחמה בספטמבר 1939 מיהרו המוני בריטים אל המרפאות הווטרינריות על מנת להמית את חיות המחמד שלהן. המניעים להמתה היו חשש ממחסור במזון ומהפצצות, צורך לנטוש את בעלי החיים עקב יציאה למלחמה וגם התחושה כי החזקת חיית מחמד במהלך מלחמה היא בגדר "מותרות". על פי הערכה הומתו 400 אלף עד 750 אלף חיות מחמד בתוך כשבוע. לפני פתחי כמה מהמרפאות התמשכו תורים באורך של מאות מטרים ובחלקן אזל מלאי הכלורופורם.

ארגוני בעלי חיים וארגונים וטרינריים שונים הביעו התנגדות להמתה, אך נאלצו לשרת את האזרחים שצבאו על דלתותיהם. אחרים לא הסכימו לכך. בית הכלבים והחתולים באטרסי בלונדון התנגד בתקיפות להמתה, ובמהלך המלחמה סיפק מחסה ל-145,000 כלבים. מתנגדת ידועה נוספת להמתה הייתה הדוכסית מהמילטון , אשר גם הקימה בית מחסה לחיות מחמד ליד בית הכפר שלה בווילטשייר.

לאחר תחילת ההפצצות על לונדון בסתיו 1940 התרחש גל נוסף של המתת חיות מחמד.

בעלי חיות מחמד רבים שהמיתו את בעלי החיים שלהם הצטערו בדיעבד על החלטתם לאחר שהתגברו על הפחד מהפצצות וממחסור במזון, והאשימו את הממשלה ביצירת היסטריה.

סיפור ההמתה ההמונית דווח בכלי תקשורת שונים בעת שהתרחש, אך מאז נשכח. אפשר שהסיפור נשכח כיוון שהיה בו כדי לחתור תחת הנרטיב על העמידה האיתנה של העם הבריטי במהלך המלחמה וכן תחת הדימוי של הבריטים כחובבי חיות מחמד.

בשנת 2017 יצא לאור ספרה של ההיסטוריונית הבריטית הילדה קין (Hilda Kean), ‏The Great Cat and Dog Massacre, אשר גולל את סיפור ההמתה ההמונית של חיות המחמד בבריטניה בראשית המלחמה, אך גם את סיפור היחסים והקרבה בינם לבין בעליהם בהמשך המלחמה.

לקריאה נוספת

* Hilda Keane, The Great Cat and Dog Massacre: The Real Story of World War Two’s Unknown Tragedy, Chicago, USA: University of Chicago Press, 2017.

קישורים חיצוניים

• Alison Feeney-Hart, ‏The little-told story of the massive WWII pet cull, באתר חדשות ה-BBC, ‏12 באוקטובר 2013
• Clare Campbell, ‏What happened to Britain's pets during the second World War, באתר דיילי אקספרס, 31 באוקטובר 2013
• Elena Passarello, ‏Keep Calm and Kiss the Cat Goodbye: Mass Pet Euthanization Before the Blitz, באתר הניו יורק טיימס, 21 באפריל 2017
• Colin Dickey, ‏The Pets’ War: On Hilda Kean’s “The Great Cat and Dog Massacre”, באתר Los Angeles Review of Books, ‏30 באפריל 2017
• John Preston, ‏England expects you to kill the dog (and eat your pet rabbit): Bizarre new read reveals the grisly fate of Britain's domestic animals in World War II, באתר דיילי מייל, 4 במאי 2017
• Briefly Noted, באתר ניו יורקר, 8 במאי 2017

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

המתת חיות המחמד בבריטניה, 193928862726