המשא ומתן של מדינות הציר על חלוקת אסיה
המשא ומתן של מדינות הציר על חלוקת אסיה התחיל לאחר שמדינות הציר (גרמניה הנאצית, ממלכת איטליה והאימפריה היפנית) ביססו את בריתן הצבאית וחיזקו את הסכם הציר בכך שהכריזו מלחמה הדדית נגד ארצות הברית ב-11 בדצמבר 1941, היפנים הציעו הסכם טריטוריאלי ברור בינם לבין איטליה וגרמניה בנוגע ליבשת אסיה.
היסטוריה
ב-15 בדצמבר, 1941 הציעו היפנים לגרמנים אמנת גבול צברית לפי אסיה תחלוק לשני חלקים נפרדים שיהיו תחת ממשל צבאי (החלק היפני יהיה ממזרח לקו האורך 70 והחלק הגרמני והאיטלקי יהיה ממערב לקו האורך 70), קו האורך צפוי להתחיל בצפון נהר אוב ולהסתיים באזור שנמצא מערבית להודו ולגדות האוקיינוס ההודי. השטח שמזרחית לקו הגבול יהיה חלק ממרחב שגשוג משותף של מזרח אסיה רבתי שישלט על ידי האימפריה היפנית). לעומת זאת הגרמנים יקבלו מספיק שטחים לממש את רעיון "מרחב מחיה" שאימצו לחיקם ומטרתו היא להרחיב את שטחי הרייך השלישי בעזרת השגת שטחים נוספים למען האומה הגרמנית באזורי פולין ומאוחר יותר בברית המועצות. מנגד, האיטלקים יקבלו את אזור צפון אפריקה ואת דרום חצי האי ערב.[1] חלוקה זו הייתה אמורה להתבצע לאחר תבוסה סופית של ברית המועצות.
עם זאת, הגרמנים לא אהבו בהתחלה את ההצעה הזו, דיפולמטים בכירים בגרמניה הנאצית חששו שהסכם גבולות כזה יהווה תקדים להסכמים נוספים מהסוג הזה, בנוסף לכך הגרמנים התאכזבו שהיפנים לא הסכימו להיכנס למלחמה נגד ברית המועצות ביחד עם הגרמנים (שנלחמו בה במסגרת החזית המזרחית של המלחמה או לכל הפחות שהיפנים יבטיחו לעצור משלוחי אספקת נשק לאמריקאים דרך הנמל החופשי של ולדיווסטוק).
גם משרד הכלכלה הצבאי של הורמאכט הביע ביקורת על ההצעה היפנית והעלה הצעת חלוקה אחרת לאסיה, על פי גבול החלוקה בין האימפריה היפנית לבין גרמניה הנאצית וממלכת איטליה יעקוב אחר הגבולות הבינלאומיים הקיימים, על פי הצעה זו הגבול יתחיל באזור הגבול המזרחי של איראן, יעשה "פנייה מזרחה" לאזור ח'וסת ומשם ימשיך עד נהר ייניסיי שלגדות האוקיאנוס הארקטי. על אף שההצעה הזו בעצם מעבירה את אפגניסטן ופקיסטן לידי היפנים, הגרמנים מקבלים הרבה יותר שטחים באזורים המערביים של סין ומרכז ברית המועצות יעברו עליהם. על אף ההתנגדות של הורמכאט, הפיהרר, אדולף היטלר קיבל בברכה את ההצעה היפנית ואישרה אותה במלואה, יש הסוברים שהחליט לקבלה לאחר שחשש כי גרמניה לא תצליח לכבוש שטחים סובייטים מעבר להרי אורל.[2]
הערות שוליים
- ^ Rich, Norman (1973). Hitler's War Aims: Ideology, the Nazi State, and the Course of Expansion. W.W. Norton & Company Inc., p. 235
- ^ Weinberg, Gerhard L. Visions of Victory: The Hopes of Eight World War II Leaders Cambridge, England, United Kingdom:2005--Cambridge University Press
