המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה

המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה
The Curious Incident of the Dog in the Night-Time
מידע כללי
מאת	מארק האדון
שפת המקור	אנגלית
הוצאה
תאריך הוצאה	2003
מספר עמודים	248
הוצאה בעברית
הוצאה	מחברות לספרות
תאריך	2004
תרגום	אהוד תגרי

ערך זה עוסק בספרו של מארק האדון. אם התכוונתם למחזה המבוסס על הספר, ראו המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה (מחזה).

המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה (באנגלית: The Curious Incident of the Dog in the Night-Time) הוא ספר מאת מארק האדון. הכותרת היא ציטוט של הערה שהשמיע הבלש הבדיוני שרלוק הולמס בסיפור "כתם כסף" משנת 1893 מאת ארתור קונאן דויל.

הספר מסופר בגוף ראשון על ידי הגיבור, כריסטופר בוּן (Christopher Boone), נער בן 15 הנמצא על הספקטרום האוטיסטי (לוקה כפי הנראה באוטיזם בתפקוד גבוה או בתסמונת אספרגר. התסמונת נזכרת בפירוש רק בסיכום התמציתי שבגב הספר).

הספר עובד למחזה באותו השם, שזכה בשבעה פרסי אוליבייה, חמישה פרסי טוני, בפרס התיאטרון הישראלי ועוד.

עלילת הספר

כריסטופר בון מכיר את כל ארצות העולם ואת ערי הבירה שלהן ואת כל המספרים הראשוניים עד למספר 7,507. אף על פי שכריסטופר זוכר דברים רבים מאוד, ופותר בקלות בעיות מסובכות במתמטיקה ואף מנוסה בשיטות הקודים של ה-CIA, הוא מתקשה להבין ולהרגיש רגשות אנושיים פשוטים ביותר כגון בלבול וחרדה, או אף להבין בדיחות, מפני שבמוחו יש משמעויות רבות למילים. יום אחד הוא מגלה שהכלב האהוב מהבית ממול נרצח. למרות התנגדותו של אביו יוצא כריסטופר למצוא את הרוצח. הוא מדבר עם אנשים זרים, מעשה נועז מבחינתו, יוצא לחקור במקומות רחוקים ומסכן את עצמו בדרכים אחרות.

כשאביו מחרים את המחברת שבה הוא ערך את רישומיו, מגלה כריסטופר דברים גדולים יותר מכלב שנרצח: הוא מגלה שאמו לא מתה מהתקף לב, כפי שסיפר לו אביו, אלא עזבה את ביתם שבסווינדון, וילטשייר ושאביו הוא זה שהרג את הכלב.

עקב חששו מאביו הוא מחליט לברוח אל אמו המתגוררת בלונדון. כיוון שכריסטופר מחבב את המשטרה, הפועלת לפי מערכת חוקים מסודרת, הוא בדילמה האם לשתף פעולה עם השוטרים, שכן הוא מבין שהם רוצים להחזיר אותו לבית אביו. זו הפעם הראשונה שכריסטופר עוזב את ביתו ומגיע למקומות שאינם מוכרים לו, אשר מפחידים אותו מאוד. למרות הקשיים הרבים, תחת סיכונים רבים ובאומץ לב, הוא נוסע ברכבת ללונדון ומשם ברכבת התחתית לבית אמו בעיר הגדולה. לאחר תלאות הוא מצליח להגיע אליה.

בסוף הספר חוזרת אמו אתו לביתו, שם היא פוגשת באביו. כריסטופר עדיין מרגיש מאוים על ידי אביו, ששיקר לו שקר גדול מאד וגם רצח את הכלב, ופוחד להישאר עמו לבד. עם הזמן הוא מתקרב שנית לאביו. בסיום הספר אביו של כריסטופר קונה לו כלב.

בסופו של דבר מגשים כריסטופר את שאיפתו ומקבל ציון מצוין (100) בבחינת הבגרות במתמטיקה, ומתכנן לעבור בחינות נוספות וללמוד באוניברסיטה מתמטיקה ופיזיקה.

דמויות נוספות

אֶד בון: אביו של כריסטופר. אד מתואר כאיש שעובד קשה בחברה שמתעסקת בתיקון ותחזוקה של מערכות הסקה ודודי חימום. לאחר שאד וג'ודי (הוריו של כריסטופר) נפרדו, אד סיפר לכריסטופר שג'ודי מתה מהתקף לב. במהלך רוב הספר אד מטפל בכריסטופר. שני ההורים הם ממעמד נמוך - האנגלית שלהם רצופה שגיאות וביטויי סלנג טיפוסיים - והם גרים בסווינדון, עיר ממערב ללונדון.
ג'ודי בון: אמו של כריסטופר. ג'ודי עזבה את אד ואת כריסטופר . בספר ג'ודי מתוארת כחמת מזג ועצבנית, מה שהיווה סיבה לעזיבתה, שכן התקשתה לעמוד בקשיי הטיפול בכריסטופר. לאחר שעזבה את כריסטופר ואד, שלחה ג'ודי מכתבים רבים לכריסטופר המספרים על חייה , אך אד (אביו של כריסטופר) החביא את המכתבים.
שֶבוֹן : חברת צוות בבית הספר של כריסטופר, שנוהגת להיפגש ולדבר אתו. בספר מסופר ששבון מבינה את כריסטופר ומעודדת אותו להמשיך ולכתוב את ספרו.
איליין שירס: שכנה של כריסטופר ואד. הכלב שנרצח, וולינגטון, היה שייך לה. בתקופה שלאחר עזיבתה של ג'ודי, אד ניסה להטמיע אותה בתוך המשפחה.
גברת אלכסנדר: שכנה נוספת של כריסטופר ואד. .
רודרי: עובד עם אד בון בתיקון ותחזוקה של מערכות הסקה ודודי חימום. גרוש ואב לילדים.
גברת גסקווין: מנהלת בית הספר של כריסטופר, שאיפשרה לו (בחוסר רצון) לבצע את בחינת הבגרות במתמטיקה.
הכומר פיטרס: שימש בתור המשגיח במבחן במתמטיקה של כריסטופר.
גברת פיטרס: המורה לאמנות של כריסטופר.
וולינגטון: הכלב של גברת שירס. נרצח בתחילת הספר.

אמצעים ספרותיים

המחבר השתמש במספר אמצעים ספרותיים מיוחדים כדי להבליט את עולמו הייחודי של כריסטופר.

כריסטופר, המספר, הלוקה ככל הנראה בתסמונת אספרגר או תסמונת סוואנט, הוא מחונן ואוהב מתמטיקה. הדבר בולט כבר במספור הפרקים במספרים ראשוניים ולא במספרים טבעיים כמו בספרים רגילים. כמו כן, משולבות בספר מספר חידות ובעיות מתמטיות - הנספח לספר הוא "השאלה האהובה" על כריסטופר מבחינת הבגרות שלו והפתרון שלה. באמצעות אותם דברים מנסה כריסטופר להראות את נקודת מבטו ולחשוף את הקוראים לעולמו הפנימי. מסביר ומעניין אותם בתחומי העניין הייחודיים שלו ומסביר למה הוא כל כך אוהב אותם. בנוסף, מדגיש המספר לכל אורך הספר את העובדה כי אם יראה מחלון האוטובוס בדרכו לבית הספר ארבע מכוניות צהובות ברצף, זה הולך להיות "יום שחור", כלומר יום שבו הוא אינו אוכל ואינו שותה ולא לוקח סיכונים.

אמצעי נוסף המבטא את חיבתו העזה של המספר למספרים וללוגיקה הוא העובדה שהפרקים שמתמקדים בסיפור המעשה אינם בסדר שוטף אלא לסירוגין. לדוגמה, פרק 2 (שהוא הפרק הראשון, שכן 2 הוא המספר הראשוני הראשון) מתאר את השתלשלות אירועי הסיפור. בפרק 3 כריסטופר מציג את עצמו (חלק מהתיאור הבסיסי שלו הוא שהוא מכיר את כל המדינות בעולם ובירותיהן ואת כל המספרים הראשוניים עד 7,507) ומספר על מקרה שבו המורה שלו בבית הספר המיוחד, שבון, הציגה לו ציורים של פרצופים שונים והוא לא זיהה את רובם. בפרק הבא, פרק 5, אנחנו חוזרים להשתלשלות האירועים בסיפור, שהופסקה בסוף פרק 2, וכך הלאה. מדי פעם מופיעים פרקים, לעיתים בעיצומו של מתח בסיפור עצמו, שאינם עוסקים ישירות בעלילה אלא בנושאים מגוונים כגון אתאיזם, מרחב-זמן, פילוסופיה של המדע. הם מעשירים ומוסיפים ובונים עולם ספרותי מעבר לעלילה המרכזית, מה שמאוד קוסם בספר.

אמצעי ספרותי נוסף הוא השימוש באותיות גדולות בראש מילה (בגרסה האנגלית) במושגים החשובים עבור המספר, למשל שתי המילים הראשונות ושלוש המילים האחרונות בקטע הבא:

Black Day, which is a day when I don't speak to anyone and sit on my own reading books and don't eat my lunch and Take No Risks

— The Curious Incident of the Dog in the Night-time (ההטייה במקור)

תרגום:

"יום שחור, שהוא יום שבו אני לא מדבר עם אף אחד ויושב לקרוא ספרים לבדי ולא אוכל את ארוחת הצהריים שלי ולא לוקח סיכונים." (ההטייה במקור)

גם אמצעי זה תורם להבנת עולמו של הלוקה בתסמונת אספרגר, שכן חוסר יכולתו להבין את העולם (למשל חוסר החוקיות שקובע האם יהיה זה יום טוב או רע) גורם לו לקבע דברים כאירועים מתמטיים שקל לשלוט בהם. בנוסף משתמש המחבר בגופנים שונים כאמצעי ספרותי. הגופן שבו מודפס הספר כולו הוא גופן "קל", שאינו אופייני לספרים בדרך-כלל.

בנוסף, ישנם תיאורים רבים המשתרכים לאורך משפטים מאד ארוכים ולא מסודרים, מה שנותן לקורא את התחושה שמחבר הספר הוא באמת נער הסובל מתסמונת אספרגר או תסמונת סוואנט. התיאורים של כריסטופר אמינים מאד בכל הנוגע לעובדות אובייקטיביות המתוארות בהן, אך נקודת המבט האובייקטיבית הזאת לגבי האירועים השונים דווקא מדגישה את ייחודו של כריסטופר. לדוגמה, באחת הסצנות כריסטופר כמעט מקפח את חייו כאשר רכבת תחתית עומדת לדרוס אותו. כריסטופר בוחר להתרכז בתיאור כיצד רדף וניסה להגיע לחולדת המחמד שלו, טובי, ומזכיר רק את חוסר הנעימות שנגרם לו כשעובר אורח זר נגע בו, אף על פי שהקורא מבין כי למעשה עובר האורח הציל את חייו.

המחבר זכה לשבחים על כך שהספר ממחיש היטב שלא כל הילדים חושבים אותו הדבר; עם זאת, קוראים בעלי אספרגר שקראו את הסיפור ביקרו אותו על כך שהוא לא מתאר בצורה מדויקת את זהותם.