המצור על מיינץ (1792)
 | ||||||||||||||||||
| המצור על מיינץ, צויר על ידי גאורג מלכיאור קראוס | ||||||||||||||||||
| מערכה: המערכה באזור הריין ומערב גרמניה במלחמות המהפכה הצרפתית | ||||||||||||||||||
| מלחמה: הקואליציה האנטי-צרפתית הראשונה, כחלק ממלחמות המהפכה הצרפתית | ||||||||||||||||||
| תאריכי הסכסוך | 18 באוקטובר 1792 – 21 באוקטובר 1792 (4 ימים) | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| קרב לפני | המצור על ליל (1792) | |||||||||||||||||
| קרב אחרי | קרב ז'מפ | |||||||||||||||||
| מקום | מיינץ, ריינלנד-פפאלץ, גרמניה | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון צרפתי | |||||||||||||||||
| שינויים בטריטוריות | כיבוש צבאי זמני של מיינץ בידי הצרפתים | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
המצור על מיינץ היה התנגשות כוחות קצרה במהלך מלחמת הקואליציה הראשונה. הצבא הצרפתי (בהנהגת הרוזן דה קוסטין) כבש את העיר ב-21 באוקטובר 1792, לאחר שלושה ימי מצור. הצרפתים כבשו את מיינץ, וניסו לכונן בה את הרפובליקה של מיינץ, רפובליקה דמוקטרית ומדינת חסות של הרפובליקה הצרפתית, ניסיון שצלח תחילה אך התפורר די מהר.
לאחר הכרזת המלחמה של צרפת נגד ארכידוכסות אוסטריה ב-1792, וההכרזה נגד מיינץ ב-21 ביולי 1792, קיבל הרוזן דה קוסטין את הפיקוד על ארמיית הריין במקום ניקולס לוקנר, ובספטמבר כבש את דרום חבל הריין, ואת הערים שפייר ווורמס. בדיוק אז, הגדודים של הדוכס מנסאו עזבו את מבצר מיינץ ב-5 באוקטובר, כשהם עוזבים אותו חשוף לחלוטין לפגיעה צרפתית.
רקע
לאחר המהפכה הצרפתית ב-1789 הפך הארכיבישוף של מיינץ, פרידריך קרל יוזף פון ארטל, לתומך נלהב ומסור של הקואליציה, שקיבל בזרועות פתוחות את כל האצילים הצרפתים שנמלטו מהתסיסה בצרפת שעמדה להתפוצץ. זה הפך את מיינץ למוקד של אנשי "מהפכת-הנגד", שנשבעו שיחזירו את צרפת ליושנה, אם וכאשר המהפכה תרוסק.
לאחר הכרזת המלחמה של צרפת על פרנץ השני, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה" ב-20 באפריל 1792, התכנסו ביולי אנטי-מהפכנים במיינץ והבטיחו להביס את המהפכנים הצרפתים ולבצע "הטלת עונש מוחץ". ולאחר כישלון בריחתו של לואי השישה עשר, מלך צרפת לוארן הוביל למעצר ולכליאתו של מלך צרפת, היה חציית גבול מבחינת הארכיבישוף של מיינץ, שב-4 באוגוסט 1792, הצטרף אל הקואליציה האנטי-צרפתית הראשונה.
אך זה היה מהלך שהתברר כמסוכן לקיום הנסיכות, כאשר ניסיון הפלישה של צבאות הקואליציה לצרפת נכשל ב-20 בספטמבר בקרב ואלמי, וכעת, הצבא המהפכני החל במתקפה וחצה את נהר הריין, במטרה לכבוש את מיינץ והערים הסובבות לה.
ההתקדמות
ב-29 וב-30 בספטמבר 1792 כבשו הצבאות המהפכניים תחת גנרל קוסטין (שהחליף את ניקולא לוקנר כראש ארמיית הריין), את העיר שפייר. אך הצרפתים לא יכלו להחזיק את העיר לאורך זמן, וכעבור ארבעה ימים הם חזרו לוורמס. במיינץ פרצה בהלה. הגדודים של הדוכס מנסאו נסו מהמבצר ב-5 באוקטובר, איתם ברחו האדונים, הבישופים, האריסטוקרטים ומשרתיהם. ההערכה היא שבין רבע לשליש מ-25,000 התושבים ברחו. שאר האוכלוסייה הכריזה על עצמה מוכנה להגן על הביצורים בכל מחיר. היו להם 5,000 מתנדבים, מה שברור שלא היה מספיק כדי לכסות את המתחמים הענקיים של העיר, ולהגן ממתקפה מכמה חזיתות.
הכוחות הצרפתיים, שנקראו כעת "ארמיית הווז'" על פי החלטת האמנה, החלו בכיתור ובמצור על העיר ב-18 באוקטובר. אם זה הספיק, בליל 18 באוקטובר הגיע סיוע מגנרל ז'אן ניקולא הושאר לוויסנאו, בפאתי העיר עצמה.
"On the 19th, the army corps arrived in sight of Mainz and surrounded the place; our right was based in the village of Hechtsheim, on our left the Rhine; we occupied Bretzenheim, Zahlbach, the mill and the heights of Gonsenheim and head of Mombach woods; headquarters was established at Marienborn. One of our columns from this village Zahlbach, marched to within cannon shot of the town; the troops of Mainz, who lined the advanced works, fired and wounded few men. This operation complete, the howitzer batteries opened fire on the fort Hauptstein and the body of the place; but they were only field guns, and as the fortifications that surround the main forum for Mainz are very extensive, we quickly recognized the impossibility to wear down the city using six inch shells. The engineer commander Clémencey proposed to use red balls; Custine but laughed and said he would have the city without resorting to fire.[1]"
השמועה על 13,000 הצרפתים שהגיעו למיינץ התפשטה במהירות. מועצת מלחמה הוקמה בראשות הרוזן גימניך. גימניך כינס מועצה אזרחית וצבאית שאליה נקרא השר הפרוסי הברון משטיין, הברון פכנבאך, הברון פון פרנץ יוזף אלביני, ועוד. המועצה החליטה להיכנע ללא קרב ב-20 באוקטובר. ב-21 נכנסו הצרפתים לעיר ללא מפריע, למרות ביצוריה המשוכללים שהיו אמורים להגן על העיר.
לאחר התקיפה היום הזה היה אבן דרך ביחסים העתידיים בין צרפת והאימפריה הרומית ה"קדושה". 20,000 חיילים צרפתים כבשו את העיר, יותר מהאוכלוסייה המקורית. הכובשים הצרפתים ניסו לשכנע אנשים ביתרונות המהפכה. עם זאת, רעיונות מהפכניים לא עניינו את הציבור, להם, הבעיות היומיומיות נראו יותר חשובות. הגנרל קוסטין, ששוכן בטירת הנסיכים, סיפק הנחיות להגנה על האוניברסיטה וחצרי הארכיבישוף. לפיכך, אזרחים רבים של מיינץ שינו דעתם והחלו להתייחסו לצרפתים לא כפולשים, אלא כמשחררים. פרנץ קונרד מאקה כיהן כראש העיר מפברואר עד יולי 1793.
כך אמר אחד הגרמנים:
"Finally, our people began to reject their chains and gain human dignity. Soon we will be free. A few days before the French attacked our city, I already felt a great joy. Freedom and equality finally won in Mainz! The French finally arrived to remove our despots, and the first of them was our prince-bishop, who had fled a few days earlier. I confess that I am delighted at the sight of the immense despair that gripped our noble lords. They were panicked at the approach of the French and piled everything they could carry and fled the city.[2]"
ביבליוגרפיה
- ארתור צ'וקט : L'Expédition de Custine (1892), . (in French)
- ארתור צ'וקט: מיינס (1792-1793) (L. Cerf, 1892), . (in French)
- Mainz - Die Geschichte der Stadt - Mayence - Histoire de la ville ; עורכים: פרנץ דומונט, פרדיננד שרף, פרידריך שיץ ; 1. Aufl.; נערך על ידי פיליפ פון זברן, מיינץ 1998, . (in German)
- Smith, D. The Greenhill Wars Napoleonic Data Book . Greenhill Books, 1998,מסת"ב 978-1853672767 .
קישורים חיצוניים
- Campagnes 1793 (in French)
- Les campagnes de Claude Joseph Tournier - Prize de Mayence (אורכב 06.06.2007 בארכיון Wayback Machine) (in French)
הערות שוליים
- ^ Jean Louis Camille Gay de Vernon, Baron Gay de Vernon: Mémoire sur les opérations militaires des généraux en chef Custine et Houchard, pendant les années 1792 et 1793; Firmin-Didot frères, 1844, p. 63
- ^ Johan Alois BECKER, letter to my best friend, November 29, 1792, Archives of Mainz (Germany), Series 1512.
