המערכה בוזיריסטן (1894)
 | ||||||||||||||||||
| מחוז וזיריסטין בין פקיסטן לאפגניסטן | ||||||||||||||||||
| מערכה: כיבוש פקיסטן | ||||||||||||||||||
| מלחמה: המשחק הגדול | ||||||||||||||||||
| תאריכי הסכסוך | 3 בנובמבר 1894 – מרץ 1895 (כ־17 שבועות) | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| קרב לפני | המערכה בהאזארה | |||||||||||||||||
| קרב אחרי | המערכה לשחרור צ'יטראל | |||||||||||||||||
| מקום | וזיריסטן | |||||||||||||||||
| עילה | דיכוי מרד שבטים מקומיים | |||||||||||||||||
| תוצאה | נצחון בריטי | |||||||||||||||||
| שינויים בטריטוריות | כיבוש וזיריסטן | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
המערכה בוזיריסטן מתייחסת למערכה שהתחוללה ב-1894 במחוז וזיריסטן שבפקיסטן בין חייליו של הראג' הבריטי מצבא הודו הבריטית ולוחמים משבט המחסוד (אנ') שבמחוז וזיריסטן. המערכה החלה לאחר שמורדים בני השבט התנגדו לניסיון של הבריטים לסמן את קו הגבול בין פקיסטן ואפגניסטן. המורדים שנחלו הצלחה בשלבי המערכה הראשונים הובסו בסופו של דבר וחתמו על הסכם כניעה לאחר שמנהיגם ברח.
רקע
ערך מורחב – המשחק הגדול
במהלך רוב המאה ה-19 התחולל סכסוך בין האימפריה הבריטית לבין האימפריה הרוסית באזור הגבול בין צפון הודו ודרום רוסיה. אזור זה כלל, בעיקר, את פקיסטן, אפגניסטן וג'אמו וקשמיר. במהלך סכסוך זה שאף כל צד להשתלט על עמדות שולטות וצירים ראשיים וזאת כדי למנוע פלישה לשטחיו על ידי הצד השני.
השטחים עליהם ניסו המעצמות להשתלט אוכלסו על ידי שבטים מקומיים בעלי שאיפות עצמאיות לכן כלל תהליך ההשתלטות מלחמות ובריתות של המעצמות עם אותם שבטים.
ב-12 בנובמבר 1893 הובילו הבריטים את החתימה על הסכם דוראנד (אנ') שהגדיר את קו הגבול בין פקיסטן ואפגניסטן. חלק מהשבטים שחיו באזור קו הגבול החדש התנגדו לו ומרדו בשלטון הבריטי. אחד מהאזורים בהם התעוררה ההתנגדות היה מחוז וזיריסטן שבצפון מערב פקיסטן שם התמודד הצבא הבריטי עם מספר שבטים פשטונים. אזור זה שחולק למחוז הצפוני והדרומי, אוכלס על ידי השבט הפשטוני דרוויש חלס (אנ') בצפון ושבט המחסודים (אנ') בדרום. שבטים אלו כללו מספר אלפי לוחמים שקיימו קשרים הדוקים שאיפשרו התכנסות מהירה ושלחימתם התאפיינה בהתקפה מהמארב.
ההיסטוריה של המערכה
ההתקפה על מחנה וואנה
לשם קביעת קו דוראנד באזור וזיריסטן מינו הבריטים משלחת אזרחית והורו על הקמת בסיס עבורה לייד העיירה וואנה (Wanna). על המשלחת הגן כח צבאי של כ-2,500 חיילים, בפיקודו של בריגדיר גנרל טרנר, שכלל 4 בטליוני רגלים שחוזקו בסוללת תותחים ויחידת הנדסה.
המשלחת וכוח הליווי הגיעו לוואנה ב-25 באוקטובר 1894 והקים במקום מחנה כשמתוך שאננות הוא חסר הגנה מספקת על יושביו. זמן קצר לאחר התבססות הבריטים החלו להגיע ידיעות מודיעיניות על התארגנות של לוחמים משבט המחסודים (אנ'), בהנהגתו של מולא פווינדה (אנ'), כדי לפגוע בבריטים. בעקבות מידע זה תוגברו הכוחות במחנה וחוזקו הביצורים כשהמאמץ העיקרי הושקע בצד הצפון מזרחי של המחנה משם העריכו הבריטים שתבוא ההתקפה. כמו כן הוקמו מוצבי חוץ מרוחקים מהמחנה מתוך כוונה שהלוחמים המוצבים שם יסוגו למחנה עם תחילת התקפה.
ב-3 בנובמבר, לפנות בוקר, תקפו כ-2,000 לוחמים מחסודים את צידו המערבי של המחנה לאחר שניצלו ערוצי נחלים יבשים כדי לאגף את המחנה. הלוחמים חדרו למחנה ללא התנגדות משמעותית וגרמו לנזק ולנפגעים בקרב הבריטים[1] עד שאלו התארגנו והדפו את לוחמי השבט. עם בוקר מנו הבריטים 23 הרוגים ו-43 פצועים כשהערכה היא שכ-150 לוחמים הרגו מצד התוקפים.
האולטימטום
לאחר הכישלון במחנה וואנה והפגיעה במוניטין הגישו הבריטים אולטימטום להנהגת המחסודים בוזיריסטן שכלל דרישה להחזרת הנשק והכסף שנלקח, גירוש מנהיג המרד, מסירת בני ערובה לידי הבריטים והבטחת סיום סימון קו דוראנד ללא הפרעה. תאריך סיום האולטימטום היה 11 בדצמבר.
במקביל החלו הבריטים לבנות כוח תגובה למקרה שהאולטימטום יידחה. כוח זה שמנה כ-8,000 חיילים, בפיקודו של לוטננט גנרל סר וויליאם לוקהארט (אנ'), כלל 3 בריגדות רגלים.
דיכוי המרד
עם סיום האולטימטום הוברר לבריטים שמנהיגי השבט לא ימלאו אחר דרישות הבריטים[2] ומפקד הכוח הראשי לוקהארט הורה לבריגדות שלו להתקדם מערבה. מטרת הכח הבריטי היה לכבוש את כפרו של מולא פווינדה כשבדרך הרסו הבריטים ושרפו כפרים בהם נמצאו לוחמי השבט. הקרב העיקרי התחולל ב-25 בדצמבר במהלו נכבש הכפר בו שהה מנהיג המורדים ונהרס. מולא פווינדה עצמו הצליח לברוח לאפגניסטן שם ניסה, ללא הצלחה, לאסוף כח מורדים נוסף.
עם סיום הקרבות נסוגו הבריטים מזרחה כשהם משאירים אחריהם עמדות מאוישות. ב-19 בינואר 1895 פרסם לוקהארט את דרישות הכניעה עליו חתמו מנהיגי המחסודים דבר שאיפשר את התבססות הבריטים בוזיריסטן ואת המשך עבודות סימון קו הגבול. הבריגדות המשיכו לשהות באזור עד מרץ 1895 אז פוזרו.
לאור העליונות הצבאית הבריטים היה מספר הנפגעים בכוחותיה מינימלי.
אותות
לחיילים שהשתתפו במערכה הוענקה מדליית השירות הכללי בהודו עם אבזם "המערכה בוזיריסטן 1894-5". מספר חיילים זכו באותות גבורה אישיים.
לקריאה נוספת
- ויליאם רוברטסון, From Private to Field-Marshal, 1921, הוצאת אמזון[3]
קישורים חיצוניים
- המערכה בוזיריסטן 1894, באתר britishbattles.com
הערות שוליים
- ^ בין השאר לקחו הפשטונים מהמחנה כלי נשק רבים וכסף רב
- ^ בעיקר בגלל חוסר שליטה במנהיג המרד, מולא פווינדה, שלא נעתר לבקשותיהם
- ^ From Private to Field-Marshal
- ^ כרך 2, באתר אמזון
- ^ North West Frontier, באתר אמזון
