המערכה לשחרור צ'יטראל
 | ||||||||||||||||||
| ציור של סצנה מתוך המערכה לשחרור צ'יטראל | ||||||||||||||||||
| מערכה: כיבוש צפון פקיסטן | ||||||||||||||||||
| מלחמה: המשחק הגדול | ||||||||||||||||||
| תאריכים | 3 במרץ 1895 – 20 באפריל 1895 (7 שבועות) | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | מבצר צ'יטראל (אנ') שבעיר צ'יטראל (אנ') | |||||||||||||||||
| קואורדינטות |
35°51′18″N 71°47′30″E / 35.8551°N 71.7917°E | |||||||||||||||||
| עילה | שחרור הנצורים בצ'יטראל | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון בריטי ונסיגת השבטים הצרים | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
המערכה לשחרור צ'יטראל התחוללה ב-1895 (שלהי המשחק הגדול) כשכוחות של שבטים מקומיים בצפון פקיסטן הטילו מצור על כוח מצבא הודו הבריטית ששלט במבצר צ'יטראל (אנ') שבעיר צ'יטראל (אנ'). המצור נמשך כחודש וחצי והסתיים כששני כוחות סיוע בריטים הגיעו אל העיר, גירשו את הכוחות הצרים ושחררו את הנצורים. ניצחון זה נתפס כהישג צבאי גדול במורשת הצבא הבריטי הקולוניאלי.
רקע
ערך מורחב – המשחק הגדול
במהלך רוב המאה ה-19 התחולל סכסוך בין האימפריה הבריטית לבין האימפריה הרוסית באזור הגבול בין הודו ורוסיה. אזור זה כלל, בעיקר, את פקיסטן ואפגניסטן. במהלך סכסוך זה שאף כל צד להשתלט על עמדות שולטות וצירים ראשיים וזאת כדי למנוע פלישה לשטחיו על ידי הצד השני.
השטחים עליהם ניסו המעצמות להשתלט היו מאוכלסים על ידי שבטים מקומיים בעלי שאיפות לעצמאות לכן חלק מתהליך השליטה באזורים אלו כלל מלחמות ובריתות של המעצמות עם אותם שבטים. בשלהי המאה ה-19 התייצב חלק גדול מקו גבול זה אך היו עדיין אזורי ספר בהם טרם התייצב קו הגבול. אחד ממקומות אלו הייתה העיר צ'יטראל (אנ') שבצפון פקיסטן (בקרבת הגבול עם אפגניסטן) שהוותה נקודה אסטרטגית מאחר שישבה על דרך ראשית מרוסיה להודו.
העיר נשלטה על ידי מבצר צ'יטראל (אנ') שהוקם ב-1774 והוקף בחומות בגובה של כ-8 מטר ובעובי של כ-2.5 מטר שנבנו מבוץ, אבנים ועצים. שטחו של המבצר היה כ-80 מ"ר.
הטלת המצור
ב-1894 אסף אומרה חאן (אנ') הפשטוני, ששלט באזור באז'ור (אנ') שמדרום לצ'יטראל, כ-3,000 לוחמים והחל להתקדם צפונה כדי להשתלט על צ'יטראל. במקביל החל כוח אחר, בפיקודו של הטוען לכתר שר אפזל חאן (אנ'), לנוע אף הוא מכוון אפגניסטן לצ'יטראל. הידיעות על מהלכים אלו הביאה לארגון כוח מגן בריטי שנועד לתגבר את הכוח הבריטי ששמר על העיר. את כוח התיגבור ארגן מייג'ור ג'ורג' סקוט רוברטסון (אנ') בעיר גילגית (אנ') (כ-175 ק"מ מזרחית לצ'יטארל).
לאחר הגעת כוח זה לצ'ייטראל מנה כלל כוח המגן הבריטי בעיר 543 אנשים כש-343 מהם היו לוחמים. על כוח זה פיקד קפטן צ'ארלס טאונסנד והוא התבצר במבצר. הכוח כלל את הרגימנט ה-14 "סיקים" (אנ'), חיילים מקשמיר וכן 2 תותחי הרים 7 פאונד (אנ').
בתחילת מרץ 1895 הגיעו לעיר כוחותיו הפשטונים של אומרה חאן והטילו מצור על המצודה. מנקודת זמן זו ועד השחרור עמדו מגיני המצודה כנגד הניסיונות לכבשה כשברשותם כמות קטנה של תחמושת ומזון לחודש:
- ב-3 במרץ שלח טאונסנד כוח סיור אל מחוץ למצודה. 23 מחיילי הכוח נהרגו.
- ב-5 באפריל תקפו הפשטונים את המצודה והגיעו עד ל-50 מטר מהחומות.
- ב-7 באפריל הצליחו הפשטונים להבעיר את המגדל הדרום-מזרחי ולמזלם של הנצורים הוא לא קרס.
- ב-11 באפריל החלו הצרים לחפור מנהרה מבית קרוב לחומות אל מתחת למצודה. כששמעו הנצורים את קולות החפירה פרצו 100 מהם משער המצודה, הרגו את החופרים בקרב כידונים ופוצצו את פתח המנהרה. בקרב זה נהרגו 8 מהחיילים הבריטים.
- ב-18 באפריל, עם התקרב כוחות החילוץ, החלו כוחותיו של אומרה חאן לסגת מהעיר.
- ב-20 באפריל יצאו הנצורים משערי המבצר.
כוחות הסיוע
עם הגעת הידיעות על המצור התארגנו 2 כוחות בריטים לסייע לנצורים:
- כוח גילגית: בעיר גילגית (אנ') שממזרח לצ'יטראל ארגן קולונל ג'יימס גרייבס קלי (אנ') כוח חילוץ שמנה כ-1,340 חיילים וכלל כ-400 חיילי הנדסה, כ-900 חיילים לא סדירים (Irregular military) וכן 2 תותחים. הכוח יצא מגילגית מערבה ב-23 במרץ 1895 ובתחילת אפריל התמודד עם חציית "מעבר שנדור" (אנ') המושלג בגובה של 4,000 מטר. ב-5 באפריל, לאחר חציית המעבר, נתקל הכוח בחסימות שהציבו הפשטונים ואת המשך הדרך לצ'יטראל נאלץ הכוח לעשות תוך לחימה מול עמדות של האויב. בסופו של דבר הצליח הכוח להגיע לשולי העיר ב-18 באפריל והביא בכך לתחילת נסיגת הפשטונים מהעיר.
- כוח פשוור: במקביל בפשוור שמדרום לצ'יטראל ארגן מייג'ור גנרל רוברט לאו (אנ') כוח של כ-15,000 חיילים מהבריגדה ה-4 כשהם מלווים על ידי החוקר פרנסיס יאנגהאזבנד. הכוח יצא מפשוור בסביבות 30 במרץ וצעד צפונה. דרכו של הכוח עברה בטריטוריה של אומרה חאן לכן הוא נאלץ להתמודד עם חסימות שהקימו חייליו לאורך הדרך. כמו כן נאלץ הכוח לחצות את "מעבר מלקנד" (אנ') המושלג בגובה 4,000 מטר ואת "מעבר לאורי" (אנ') בגובה 3,000 מטר. כל אלו גרמו להגעתו של הכוח לצ'יטראל מספר ימים לאחר "כוח גילגית" אולם גודלו של כוח זה הביאה לנסיגתם המלאה של הפשטונים מהאזור.
סיכום המערכה
אומרה חאן ברח לאפגניסטן כשברשותו רכוש רב שבזז מהעיר. שר אפזל חאן נלכד ונשלח לגלות בהודו.
בצד הבריטי נמנו 186 חללים ו-189 פצועים. מספר הנפגעים בצד השבטים הפשטונים לא ידוע אבל מוערך במספרים גבוהים.
החיילים והיחידות שהיו מעורבים במערכה זו זכו לשלל אותות הצטיינות:
- רוברטסון, שהוביל את כוח התגבור לעיר לפני המצור, זכה באות "אביר מפקד" במסדר כוכב הודו
- קלי, שהוביל את כוח גילגית, קודם לתפקיד העוזר האישי של מלכת אנגליה (Personal aide-de-camp) (אנ') וכן ל"חבר עמית" במסדר האמבט.
- 11 חיילים זכו באות השירות המצוין.
- מייג'ור הארי פרדריק וויצ'רץ' (אנ'), שהיה רופא מנתח בכוח הנצור, זכה בצלב ויקטוריה על טיפול בפצועים תחת אש.
- כל הכוחות המשתתפים במערכה זכו ב"מדליית הודו" (אנ') עם אבזם מיוחד של "הגנת צ'יטראל" (למגינים) ו"שחרור צ'יטראל" (למשחררים).
לאחר הניצחון במערכה הציבו הבריטים בעיר וסביבותיה 4 בטליונים. כמו כן המליכו את שוייה אל-מאלק (אנ') (אחיו של המורד שר אפזל חאן) לשליט צ'יטראל מטעמם[1].
ג'ורג' ג'ון יאנגהאזבנד, ראש מטה הבריגדה ה-4 ובין משחררי צ'יטראל עליה פיקד צ'ארלס טאונסנד, היה באותה סיטואציה במהלך המערכה במסופוטמיה במלחמת העולם הראשונה כשהיה מפקד הכוח שניסה לפרוץ את המצור על כות שם התבצר טאונסנד. בניגוד להצלחה ב-1895 המהלך ב-1916 נכשל, כוחותיו של יאנגהאזבנד סבלו מנפגעים רבים וטאונסנד, יחד עם הדיוויזיה השישית ההודית עליה פיקד, נפלו בשבי הטורקים.
מורשת המערכה
במורשת הבריטית נרשם האירוע כניצחון גדול שזכה להערכה רבה בצבא ומחוצה לו.
הגבורה והסיבולת שהופגנו על ידי כל בעלי הדרגות בהגנה על המבצר בצ'יטראל, הוסיפו רבות ליוקרת הצבא הבריטי, ותעורר את הערצתם של כל מי שיקרא את תיאור ההגנה האמיצה של כוח קטן, מכוחות הוד מלכותה, בשילוב עם כוחות הוד מעלתו המהרג'ה מקשמיר, כנגד כל הסיכויים כאשר היו במצור בלב מדינת האויב, קילומטרים רבים מסיוע ותמיכה
.
המיומנות הצבאית שהתגלתה בניהול ההגנה, הסיבולת להתגבר על כל מצוקות המצור, התנהגותם האמיצה של הכוחות והדוגמה הבולטת של גבורה שנרשמה, ייזכרו לעולם כפרק מפואר בהיסטוריה של האימפריה ההודית וצבאה
— המשנה למלך הודו ג'ורג' נתניאל קרזון, 1899
.
לקריאה נוספת
- The Great Game by Peter Hopkirk, John Murray Ltd. (1990)
- The Relief of Chitral by Major General Sir George J. Younghusband and Sir Francis E. Younghusband, Macmillan & Co (1896)
- With Kelly to Chitral by Major General Sir William G.L. Beynon, Arnold Publishers (1896)
- Campaigns on the North West Frontier by Captain H L Nevill, Naval & Military Press (1912)
- Chitral; the Story of a Minor Siege by Sir George Scott Robertson, KCSI, Methuen Publishing (1898)
- Townshend of Chitral and Kut by Erroll Sherson John (1928)
- Much Sounding of Bugles: The Siege of Chitral 1895, John Harris, Hutchinson (1975)
- The Chitral Campaign: A Narrative of Events in Chitral, Swat and Bajour by Harry Craufuird Thomson, Heinemann Publishers (1895)
- Huttenback, Robert A. "The Siege of Chitral and the “Breach of Faith Controversy”—The Imperial Factor in Late Victorian Party Politics." Journal of British Studies 10.1 (1970): 126-144[2].
- Chitral 1895 - An Episode of the Great Game, Mark Simner, Fonthill Media (2017)
קישורים חיצוניים
- המעורבות הבריטית בצ'יטראל 1895, באתר onwar.com
- שחרור צ'יטראל, ספרם של ג'ורג'-ג'ון ופרנק יאנגהאזבנד
- הקרבות מול השבטים בחזית הפרובינציה הצפונית 1847-1908, באתר antiquesatoz.com
- המצור ושחרור צ'יטראל, באתר britishbattles.com
- אליס ג'קסון, גיבורי המצור על צ'יטראל, באתר digitalcommons
המצור על צ'יטראל 1895, סרטון באתר יוטיוב
הערות שוליים
- ^ שוייה אל-מאלק שלט בצ'יטראל 41 שנה והביא שקט לאזור
- ^ הספר באתר jstor.org
32648422המערכה לשחרור צ'יטראל