המעבר הבטוח

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

המעבר הבטוח הוא כינוי למעבר יבשתי בין יהודה ושומרון לרצועת עזה, לתנועה פלסטינית, עליו התחייבה מדינת ישראל במסגרת מספר הסכמים עם הרשות הפלסטינית.

היסטוריה

עד האינתיפאדה הראשונה נהנו הפלסטינים בשטחים מחופש תנועה מלא בין הרצועה ליהודה ושומרון, דרך שטח ישראל. החל מ-1988 נזקקו הפלסטינים להיתרי כניסה לישראל שהונפקו על ידי צה"ל. במסגרת בהסכם אוסלו א' והסכמי ההמשך שנבעו ממנו, התחייבה ישראל לאפשר מעבר פלסטיני בין עזה ליהודה ושומרון (דובר על יצירת שני מעברים מרצועת עזה - האחד דרומי לאזור הר חברון והשני צפוני לשומרון). תחילה הוזכרו כבישים קיימים, בהם יורשו הפלסטינים לנוע לסירוגין, אולם נוכח צורכי הביטחון הוחלט לבחון רעיונות אחרים. בין השאר, הוזכרה האפשרות לבניית כביש עילי, או קו רכבת, שיאפשרו תנועה פלסטינית מבלי לחשוש מהסתננות גורמי טרור לתחומי ישראל באמצעות המעבר הבטוח. במעבר זה אמורים לנוע גם מסורבי כניסה לישראל. המעבר הבטוח נהגה כפתרון המאזן בין הצורך הפלסטיני לנוע, לבין הצורך הישראלי בביטחון. מטרתו הייתה בין השאר לאפשר חיבור חברתי וכלכלי בין רצועת עזה ליהודה ושומרון[1].

הדיונים על יישום המעבר הבטוח נמשכו מספר שנים. בהסכם וואי, שנחתם ב-23 באוקטובר 1998, סוכם כי "השיחות על המעבר הבטוח יחודשו ויעשה מאמץ לסיימן, לגבי הנתיב הדרומי, תוך שבוע מכניסת ההסכם לתוקף". בהסכם שארם, שנחתם ב-4 בספטמבר 1999, סוכם בין השאר גם על הקמת המעבר הבטוח וב-6 באוקטובר 1999 נחתם "פרוטוקול המעבר הבטוח" בין ישראל והרשות הפלסטינית[2], שבעקבותיו נפתח המעבר ב-26 באוקטובר[3]. המעבר הבטוח פעל למשך שנה, עד לפרוץ האינתיפאדה השנייה[4]. הנסיעה בו הייתה על גבי כבישים ישראליים לאורך 47 קילומטרים בין מחסום ארז בעזה לבין מחסום תרקומיא באזור יהודה. במסגרת יישומו הייתה אמורה להתפרס מערכות של מצלמות בצידי הכבישים, כחלק ממערך צפייה ושליטה ומרכז בקרה ראשי בבית דגן ומרכז גיבוי בקרית גת. ביוני 2001 זכתה חברת סימנס במכרז להקמתו[5]. לאחר סגירתו תושבי עזה שעברו באמצעותו ליהודה ושומרון, הוכרזו על ידי מדינת ישראל כשוהים לא חוקיים[6]

עסקת המאה שהציג נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ ב-2019, כוללת חיבור בין יהודה ושומרון לרצועת עזה באמצעות כביש ייעודי ורכבת[7].

רעיונות ליישום המעבר

במסגרת המגעים בין ישראל לרשות הפלסטינית על יישום המעבר הבטוח הועלו מספר רעיונות ליישומו, בהם חפירת מנהרה או סלילת כביש עילי על גבי עמודים. רעיון הכביש העילי הועלה בשנת 1996, ככביש שיוקם בתוואי שבין בית חאנון שברצועה לדורא שבהר חברון. מתאם פעולות הממשלה בשטחים דאז, האלוף אורן שחור, ביקש ממע"צ הערכה לעלות הכביש. מהנדסי מע"צ העריכו את העלות בכמיליארד דולר (הרשות הפלסטינית העריכה את העלות בכ-400 מיליון דולר). הם גם צפו קושי הנדסי כיוון שמדובר היה בהקמת כביש שיעלה מגובה פני הים ועד לגובה של 800-900 מטרים מעל פני הים בהר חברון. ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק אמר בריאיון עיתונאי כי המעבר העילי היה אמור לכלול כביש בעל שני מסלולים לכל כיוון, קו רכבת, צינור מים וקו תקשורת. ב-2009 הציע שהמעבר יעבור ברובו במנהרה[8].

באפריל 2001, הציע ראש הממשלה אריאל שרון, לקדם את הקמת המעבר הבטוח הצפוני באמצעות רכבת ממחסום ארז - בצפון רצועת עזה - ועד לטול כרם. תוואי שיתבסס ברובו על תוואי המסילות הקיים של מסילת החוף והמסילה המזרחית ההיסטורית (שבעבר עברה בטול כרם)[9].

ב-2005 מימן הממשל האמריקאי מחקר, שבחן את החלופות (כביש משוקע, גשר או רכבת) ליצירת מעבר תחבורתי מרצועת עזה ליהודה ושומרון, דרך שטח ישראל. את כתיבת המחקר יזם הבנק העולמי[10].

ב-2012 הציג האדריכל היהודי-צרפתי מארק מימרם תוכנית להקמת גשר רב-מפלסי באורך של 37 ק"מ, שייצור קישור פיזי בין שני חלקיה של הרשות הפלסטינית ויכיל מסילת רכבת, כביש דו מסלולי, צינור להעברת מים מותפלים וצינור להעברת מים מליחים מהים התיכון לים המלח[11].

מקורות

  • חנה קים, "ברק מתכנן להקים "גשר על עמודים" בין עזה לגדה", הארץ, 18 ביוני 1999.
  • עמירה הס ועמוס הראל, "הרשות: אסור שהקמת הגשר תדחה יישום ההסכמים", הארץ, 20 ביוני 1999.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ אורה קורן, ‏דן שומרון פנה למרכז פרס בהצעה להקמת המעבר הבטוח בין עזה ליריחו, באתר גלובס, 18 במרץ 1998
  2. ^ ישראל והפלשתינים חותמים הערב על ההסכם להפעלת המעבר הבטוח, באתר גלובס, 6 באוקטובר 1999
  3. ^ חגי אטקס, ‏הרשות הפלשתינית: פתיחת המעבר הבטוח - צעד לקראת עצמאות כלכלית, באתר גלובס, 26 באוקטובר 1999
  4. ^ דני רובינשטיין, אם הם בסגר, שלא ייסעו לחו"ל, באתר הארץ, 5 בינואר 2002
  5. ^ גדי גולן, ‏סימנס תתקין מערכות טלוויזיה במעגל סגור בצידי כבישים, באתר גלובס, 17 ביוני 2001
  6. ^ עמירה הס, שיטת הגידול במוח, באתר הארץ, 18 ביולי 2010
  7. ^ אתר למנויים בלבד אמיר תיבון, חלקה הכלכלי של תוכנית השלום נחשף: השקעת כ-28 מיליארד דולר ביהודה ושומרון ובעזה, באתר הארץ, 22 ביוני 2019
  8. ^ אילנה קוריאל, ברק מציע: מנהרה באורך 48 ק"מ מהרצועה ליהודה ושומרון, באתר ynet, 2 בפברואר 2009
  9. ^ ענת ציגלמן, שרון רוצה רכבת שתחבר את עזה לטול כרם, באתר הארץ, 24 באפריל 2001
  10. ^ אלוף בן, מחקר ימליץ: כביש משוקע, גשר או רכבת בין עזה ליהודה ושומרון, באתר הארץ, 7 באוקטובר 2005
  11. ^ נועם דביר, אפשרות של גשר, באתר הארץ, 2 במרץ 2012
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

30005469המעבר הבטוח

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=המעבר_הבטוח&oldid=2649806"