המסע הצבאי של לאלה מוסטפא פאשה בקווקז
המסע הצבאי של לאלה מוסטפא פאשה בקווקז היה חלק מהעימות בין האימפריה העות'מאנית ובין איראן הספווית שפרץ מחדש בשנת 1578. מטרתו העיקרית הייתה כיבוש דרום קווקז שרובו נשלט באותו זמן ישירות ובעקיפין על ידי האיראנים.
ההקשר הגאו-פוליטי
הגורמים לסכסוכים בין העות'מאנים ובין איראן הספווית כללו:
א. היריבות בין שתי המעצמות במזרח התיכון והצמא לרווחים של שליטיהם
ב. ההבדל בפולחן הדתי והשנאה שהתלוותה אליו: הטורקים סונים בעוד האיראנים אימצו את הגרסה שיעית של האסלאם. באימפריה הספווית האוכלוסיות הטורקיות הסוניות סבלו לעיתים מדיכוי על רקע דתי.
אירועים מקדימים
בשנים 1576-1577 עברה איראן תקופה של סכסוכים פנימיים בעקבות מותו של השאה טהמספ. הטורקים העות'מאנים ביקשו לנצל את המשבר שפקד את איראן ובימים הראשונים של 1578 הביילרביים שבגבול ביצעו פלישות לשטח האימפריה השכנה. למשל, הביילרביי של ואן חדר בפברואר 1578 לאזרבייג'ן וכבש את הערים אורמיה, חוי וסלמאס. מלך דוד ("דוד חאן") המתאסלם, שהועלה ב-1569 על כס המלכות בכארטלי תחת חסות איראנית במקום אחיו סימון הראשון נתקל בהתנגדות פנימית גדולה מצד האצילים הגאורגים מגני הדת הנוצרית, שמנעו ממנו לשלוט בצפון הממלכה והעבירו שם את השלטון בשנת 1576 לידי העוצר וחטנג, נסיך מוחראן. דוד, שראה שהפרסים מבקשים להדיחו ולהחזיר את כס המלכות לאחיו, סימון, על מנת שיילחם בעות'מאנים, פנה בשלב מסוים לעזרה לסולטאן העות'מאני מוראט השלישי.
גם האיראנים תקפו בעיראק, לכיוון בגדאד והפרו את הסכם השלום שנחתם באמסיה משנת 1555.
ההכנות
הדיוואן באיסטנבול הכריע בניגוד לדעת הווזיר הגדול סוקולו מהמט פאשה, לפתוח במלחמה נגד איראן בחזית הקווקזית. הווזיר השלישי הקשיש, לאלה מוסטפא פאשה, סרבי, דוושירמה מבוסניה, עטור תהילה אחרי כיבוש קפריסין בשנים 1570 -1571, קיבל את תפקיד המפקד העליון - "סרדר-אי-אקרם".
ב-5 באפריל 1578 יצא לחלק האסייתי של טורקיה באיסקידר עם 8,000 לוחמים. בדרך הצטרפו אליו כוחות עות'מאנים רבים - של הביילרביים מדיארבקיר, ואן, ארזורום, חלב, קאראמן, וגם הח'אן של קרים, מהמט גיראי. כסגן המפקד העליות התמנה עו'תמאן אזדמירולו פאשה שהיה ידיד של לאלה מוסטפא. למטה העות'מאני הצטרף גם הכרוניקן מוסטפא עלי, מזכיר הדיוואן, שכתב על אירועי המלחמה בכרוקניה שלו, "נוסרת נאמה" ("ספר הניצחון").[1]
לפני היציאה לקרב דאג לאלה מוסטפא פאשה להשתטח בפני קברו של המאוולנה הגדול בקוניה ונישק את ציציות המפה המכסה את הקבר. לאחר מכן פתח באקראי את ספרו המיסטי של רומי, "מסנאווי", ומבטו נפל על הדף שבו מספרים על מלחמות אלכסנדר הגדול, מה שנחשב כמבשר טובות.[2]
כיבוש גאורגיה
ב-7 באוגוסט 1578 העו'תמאנים חצו את הגבול לגאורגיה אל תוך הנסיכות אטבאגות סאמצחה. הגאורגים נלחמו בגבורה אך פיצולם הפוליטי מנע מהם את היכולת לעצור את ההתקדמות העות'מאנית. ב-9 באוגוסט 1578 הצבא הטורקי בראשות עו'תמאן אזדמירולו פאשה, סגנו של לאלה מוסטפא, נחל ניצחון על הכוחות הגאורגים-איראנים בקרב צ'ילדיר. ב-10 באוגוסט מספר אצילים סאמצחים, כולל דאוד חאן (דוד האחד עשר), קיבלו את החסות העות'מאנית..
העות'מאנים המשיכו בפלישתם וב-24 באוגוסט 1578 כבשו גם את טביליסי, בירת ממלכת כארתלי. הטורקים חילקו את גאורגיה הכבושה לכמה יחידות מנהליות שבראשותן מינו מושלים עות'מאנים: הביילרבייליק של טיפליס (טביליסי) בכארתלי, הסנג'ק של גורי, האיילט של צ'ילדיר וכו'. מלך קאחתי, אלכסנדר השני הגיע ב-1 בספטמבר 1578 להסכם עם העות'מאנים, וקיבל על עצמו לשלם להם מיסים שנתיים קבועים. הודות להסכם זה, ממלכת קאחתי, שהפכה בהוראת הטורקים ל"ביילרבייליק של גורג'יסטן" ובראשו המלך עצמו, יצאה מהמלחמה כמעט ללא פגע.
כיבוש שירוואן ודגסטן
לאלה מוסטפא המשיך במסע לאורך נהר קור מזרחה, בחבל שירוואן, מצפון לאזרבייג'ן, ובו חיכו לו הכוחות האיראנים בפיקודו של אמיר ח'אן, ושכללו, בין השאר, 20,000 פרשים טורקמנים, ועוד גדודים רבים, גם לוחמיו של שרף ח'אן הכורדי, הוואלי של נחיצ'יבאן שנודע ככרוניקן גדול, מחבר הספר "שרף נאמה". לאלה מוסטפא התעכב ועות'מאן אזדמירולו פיקד בהצלחה על הצבא בקרב ב"מעבר הכבשים" - קויונג'צ'ידי, שבו האיראנים נחלו תבוסה קשה. בקרב שנמשך כשעתיים נהרגו 5,000 לוחמים איראנים ועוד 10,000 טבעו אחרי שקפצו אל מי הנהר. הטורקים כבשו וביצרו את נוחה וארש, לאחר מכן את באקו. שרף ח'אן נטש את האיראנים ועבר לצד העות'מאנים מהם קיבל את משרת הביילרביי של ביטליס, נחלת אבותיו. בהמשך כוחות הסולטאן חדרו צפונה לדגסטן ולבירתה, דמירקפי. חבל שירוואן אוחד עם דגסטן לביילרבייליק בראשותו של עות'מאן אזדמירולו פאשה, שהועלה על ידי לאלה מוסטפא לדרגת וזיר. גם באבחזיה הוקם הביילרבייליק של סוחום בראשותו של חיידר פאשה.[4]
מתקפת הנגד של האיראנים
בזמן שלאלה מוסטפא חזר לנוח בארזורום, פתחו האיראנים במתקפת-נגד בשירבאן, שבה נותרו מעט כוחות טורקיים. הגאורגים מרדו גם הם בכמה מקומות. השאה מוחמד חודבנדה שיחרר משבי את המלך סימון הראשון של כארתלי שלחם בעבר נגדו. בראשותו של סימון שנקרא עכשיו גם "שאה נוואז ח'אן" (למרות שלא התאסלם) שמו הגאורגים קץ לסדר העות'מאני החדש והקימו מחדש את ממלכת כארתלי תחת חסות איראנית. בינתיים דוד האחד -עשר נמלט לחבל לורי והכיר בחסות העות'מאנית. מאוחר יותר הוא ברח לאיסטנבול וזכה שם בהוקרה מצד הסולטאן.
המבצר שמאחי שבו נמצא עות'מאן אזדמירולו פאשה, הותקף על ידי אורוס ח'אן, טורקי איראני, בראש 25,000 לוחמים. גם מבצר ארש הותקף ונכבש על ידי 15,000 חיילים איראנים בפיקודו של אימאמקולי ח'אן. ל-14,000 החיילים של אזדמירולו הצטרפו כעבור 3 ימי המתנה 25,000 פרשים טטרים של קרים בפיקודו של אדיל גיראי, אחי הח'אן של קרים. ב-11 בנובמבר 1578 התערבותם הכריעה את הכף לטובת אזדמירולו.[5] אורוס ח'אן ובנו דדה ח'אן נפלו בשבי. ראשיהם נכרתו כנקמה על הטבח שביצעו האיראנים בתושבים הסונים של העיר ארש. אך לאיראנים היה יתרון גדול במספר החיילים ובקרב שני בשאמאחי, הצליחו להביס את העות'מאנים של אזדמירולו ולקחת לשבי את אדיל ח'אן. בחצר השאה בקזווין, שבו הוחזק, כבש השבוי טטרי, שהיה גבר מרשים, את לבבות אשת השאה ואחותו. השאה מוחמד חודבנדה הורה על הוצאתו להורג. לפני מותו, הספיק אדיל ח'אן להרוג שבעה מתוקפיו.[6]
אזדמורולו נאלץ לפנות את שירבאן ולסגת לדגסטן.
פינוי טביליסי והכיבוש מחדש של שירוואן
בקיץ 1579 צבאות עות'מאנים מכל אנטוליה התאספו במבצר קארס שבוצר מחדש תוך חודש ימים (ב-27 ביולי-23 באוגוסט 1578) על ידי לאלה מוסטפא פאשה. הוא הקים בעיר גם חמשה מסגדים, מדרסות, קסרקטין ששימש גם לבית ספר צבאי, סראי חדש לביילרביי, שני גשרים, בתי חמאם ווילות למגורים. באותה תקופה קיליג' עלי ראיס הגיע עם חלק מהצי הטורקי למזרח הים השחור וביצר על חופי הקווקז את הנמל פותי, בטורקית "פאש", צפונית מבטומי.[7]
10,000 לוחמים איראנים בפיקודו של אימאמקולו ח'אן יחד עם סימון "נוואז ח'אן" הגיעו עד לטביליסי הכבושה והטילו עליה מצור. בעיר נמצאו רק 700 חיילים עות'מאנים בפיקוד הביילרביי מחמוד פאשה. הנצורים היו כבר מתים מרעב לולא הגיע להם סיוע מהביילברביי של מאראש, מוסטפא פאשה, כדי לחלץ אותם. טביליסי חזרה לידי המלך סימון בחסות איראנית.[8]
לעומת זאת, בצפון, בהתאם לצו (פירמן) הסולטאן מוראט השלישי, הגיע תוך 74 יום הח'אן של קרים, מהמט גיראי השני בראש 80,000 פרשים טטרים וחנו בדמירקפי (דרבנט) ב-7 באוקטובר 1579. הם התאחדו עם כוחותיו של אזדמירולו, הביסו את הצבא האיראני של מושל שירוואן, מוחמד ח'אן וכבשו את שירוואן מחדש.[9]
סיום תפקידו של לאלה מוסטפא פאשה
עות'מאן אזדמורולו ביקש להמשיך במתקפה בעזרת הטטרים (שרצו לנקום את מות אחי הח'אן, אדיל ח'אן) ובכוחות הטורקיים שנמצאו בארזורום. הוא רצה להגיע עד לבירת השאה האיראני, קזווין. אולם לאלה מוסטפא לא הסכים ושיגר את הטטרים בחזרה למולדתם. אחר כך הורה על הפסקת הלחימה לאורך החורף לשם שיקום הכוח הצבאי.
בבית, באיסטנבול, ניהל קו'גה סינאן פאשה, אויבו הוותיק של לאלה מוסטפא, מערכת הכפשות נגדו והתרברב כי אילו היה במקומו היה ממלא את דיוואן המלכות בגולגולות ה"ראשים האדומים", כלומר של ה"קיזילבאשי" ("הכובעים האדומים") האיראנים. "כך יעזור לי אללה שעד עכשיו כבר הייתי שולח לדיוואן הפדישאה את ראש השאה עצמו" אמר.
ב-7 בינואר 1579 הוחלף לאלה מוסטפא פאשה בתפקיד המפקד של הצבא (serdar-i ekrem) על ידי יריבו, קוג'ה סינאן פאשה.[10]
המלחמה בין האימפריה העות'מאנית ובין איראן הספווית לא שקטה במשך 12 שנה והסתיימה בשנת 1590 כשהשאה הצעיר עבאס הראשון נאלץ לחתום הסכם שלום באיסטנבול כדי לשקם את ממלכתו ולחכות לזמנים טובים יותר.
ביבליוגרפיה
- Aurel Decei - Istoria Imperiului Otoman până la 1656, Editura ştiinţifică şi enciclopedică, Bucureşti, 1978
לקריאה נוספת
- The Cambridge History of Iran V.6 «The Timurid ans Safavid Periods » Ed. Cambridge University Press, Cambridge 1986
- מוסטפא עלי - "נוסרת נאמה" (ספר הניצחון), כתב יד בספריית סולימניה
הערות שוליים
המסע הצבאי של לאלה מוסטפא פאשה בקווקז30689807