המחאות באלג'יריה (2019–2020)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
המחאות באלג'יריה 2020-2019
חלק מהמחאות הערביות 2019-20[1]
תאריכי המאבק

16 בפברואר 2019 – 20 במרץ 2020[2]

[3] (שנה ו־4 שבועות)
מקום אלג'יריהאלג'יריה אלג'יריה
עילה התנגדות להתמודדותו של הנשיא עבד אל-עזיז בותפליקה לקדנציה חמישית, למשטרו לשחיתות שבו
מטרה
תוצאה
  • הסרת בותפליקה את מועמדותו לכהונה חמישית
  • התפטרותם של ראשי הממשלה אחמד אויחיא ונור א-דין בדווי
  • דחיית הבחירות לנשיאות ל-12 בדצמבר 2019
  • קריאת הרמטכ"ל אחמד גאיד סלאח לוועדת הבחירות להסיר את בותפליקה מתפקידו
  • התפטרותו של הנשיא עבד אל-עזיז בותפליקה
  • החרמת הבחירות לנשיאות של 12 בדצמבר 2019 על ידי 92% (ע"פ המפלגה לתרבות ודמוקרטיה) או 60% (על פי הנתונים הממשלתיים) מהבוחרים
הצדדים במאבק
המפגינים

ארגונים:

נתמכו על ידי:

ממשלת אלג'יריה
  • המשטרה האלג'יראית

נתמכו על ידי:

דמויות בולטות
ללא מנהיגות מאורגנת אלג'יריהאלג'יריה סעיד שנגריחה
(רמטכ"ל מכהן)

אלג'יריהאלג'יריה אחמד גאיד סאלח
(רמטכ"ל לשעבר)
אלג'יריהאלג'יריה עבד אל-עזיז בותפליקה
(נשיא אלג'יריה לשעבר)
אלג'יריהאלג'יריה עבד אל-קאדר בן סאלח
(נשיא אלג'יריה המכהן)
אלג'יריהאלג'יריה עבד אל-מג'יד תבון
(נשיא אלג'יריה)
אלג'יריהאלג'יריה אחמד אויחיא
(לשעבר נשיא אלג'יריה)
אלג'יריהאלג'יריה עבד אל-מאלכ סלאל
(נשיא אלג'יריה לשעבר)
אלג'יריהאלג'יריה נור א-דין בדווי
(לשעבר ראש ממשלת אלג'יריה)
אלג'יריהאלג'יריה סאברי בוקאדום
(לשעבר ראש ממשלת אלג'יריה)
אלג'יריהאלג'יריה עבד אל-עזיז ג'ראד
(ראש ממשלת אלג'יריה)
אלג'יריהאלג'יריה סולימאן שינין
(יו"ר הפרלמנט)
אלג'יריהאלג'יריה מאוולו אל-קדינה
(לשעבר יו"ר הפרלמנט)
אלג'יריהאלג'יריה טייב בלאיז
(לשעבר ראש ועדת הבחירות)
אלג'יריהאלג'יריה בל-קאסם זגמאטי
(שר המשפטים)
אלג'יריהאלג'יריה קאמל בלג'וד
(שר הפנים)
אלג'יריהאלג'יריה סאלח א-דין דהאמון
(לשעבר שר הפנים)

נפגעים
הרוגים: [13][14][15]3 (2 בנסיבות לא ברורות)

פצועים: 183 (112 שוטרים)[16] עצורים: 400+ [17][16][18]

ההפגנות באלג'יריה ב-2019–2020, המכונות גם מהפכת החיוכים[19][20] או אל-חיראכ,[21] (בערבית: الحراك) החלו ב־16 בפברואר 2019, שישה ימים לאחר שעבד אל-עזיז בותפליקה הצהיר רשמית על מועמדותו לכהונה חמישית לנשיאות. הפגנות אלה, שהתקיימו ללא תקדים מאז מלחמת האזרחים באלג'יר, היו לא אלימות וגרמו לצבא אלג'יריה לדרוש את התפטרותו המיידית של בותפליקה, שהתרחשה ב-2 באפריל 2019.[22] בתחילת מאי נעצר מספר לא מבוטל של בעלי כוח שהיו מקורבים לממשל המודח, כולל את אחיו הצעיר של הנשיא לשעבר, סעיד.[23][24]

שורשם של המתחים הגוברים במשטר האלג'יראי יכולים להמצא בתחילת שלטונו של בותפליקה שהתאפיין במונופול של המדינה על הכנסות משאבי טבע ששימשו למימון מערכת קליינטליסטית של הממשלה למען הבטחת יציבותה.[25] ההפגנות הגדולות נערכו במרכזים העירוניים הגדולים באלג'יר מפברואר ועד דצמבר 2019. בגלל היקפן המשמעותי, המחאות משכו סיקור תקשורתי בינלאומי וגררו ראשי מדינות ואנשי מדע להגיב עליהן בפומבי.

רקע

עבד אל-עזיז בותפליקה

עבד אל-עזיז בותפליקה, נשיא אלג'יריה לשעבר מ-1999 עד 2019.

עבד אל-עזיז בותפליקה היה נשיא הרפובליקה הדמוקרטית העממית של אלג'יריה מאז 1999. במהלך נשיאותו אירעו שתי חנינות (באמצעות משאל עם) ללוחמים לשעבר במלחמת האזרחים באלג'יר (1999 ו-2005). (מלחמה אסימטרית מורכבת בין גרילה אסלאמית לממשלה אשר גבתה מספר שנוי במחלוקת של כ-200,000 נפשות בין 1991–2002).[26][27] כמעט מחצית מהאוכלוסייה האלג'יראית נולדה לאחר סיום הסכסוך, בתקופה בה חזרו ונשנו סקנדלי שחיתות פוליטית במדינה.

עם עלייתו של בותפליקה לשלטון בשנת 1999, החל הוא במשימה דיפלומטית לשיקום דמותה של אלג'יריה בעולם. במיוחד לאחר בחירתו מחדש בשנת 2003, בותפליקה החל לנקוט בצעדים שמטרתם הייתה לרכז את הכוח במדינה בידי השלטון (כיוון שהתפלג בין קבוצות שונות בזמן מלחמת האזרחים).[22] במהלך כהונתו כנשיא, העביר בותפליקה את מרכז הכוח בפוליטיקה האלג'יראית ממזרח למערב, ובמיוחד לעיר תלמסאן. שם, עקב מעבר מרכז הכוח השלטוני, החלו חלק להפוך לדמויות בעלות כוח בתקשורת, בממשל ובמשטרה. עקב מעבר מרכז הכוח לתלמסאן, החלו לזרום אליה כספי ציבור (בערך 10 מיליארד דולר) לפרויקטים של בנייה שכללו בתוכם: בניית אוניברסיטה, מלונות, מוזיאונים ושדות תעופה. בנוסף, 155 מיליון יורו הושקעו בבית מגורים ממלכתי בעיר, שנותר לא שלם. רבים מחוזי העבודות הציבוריות ניתנו לחברות סיניות, שלכאורה לא תמיד שילמו לקבלנים המקומיים.[28]

עתירת נפט במהלך האביב הערבי, הממשלה הצליחה להשתיק את ההתנגדות לה במהלך הפגנות 2010–2012 (מהלך אשר הגדיל את הוצאותיה).[29]

אוניברסיטת אבו באקר בלקאיד בתלמסאן.

העדכון החוקתי האלג'יראי של 2016 (אנ'), הגביל את מספר הכהונות הנשיאותיות שבהן מועמד יכול לכהן לשתיים. ולמרות זאת, בותפליקה היה רשאי להתמודד לכהונה חמישית, מכיוון שהחוק לא היה רטרואקטיבי.[30]

מאז 2005, ובמיוחד לאחר שבותפליקה עבר שבץ מוחי בשנת 2013, יכולתו לשלוט במדינה הוטלה בספק. שמועות על מותו היו נפוצות שכן הוא אושפז לעיתים תכופות, כבר לא דיבר בפומבי והצהיר מעט מאוד בכתב.[31] בהקשר זה, חלק מן האלג'יראים ראו במועמדותו לבחירות לנשיאות 2019, שתוכננו במקור ל-18 באפריל 2019, 4 ביולי 2019 או 2020, כמשפילה.[32]

שחיתות

חברים במשטרו של בותפליקה הואשמו בהשתתפות במעשי שחיתות במספר מקרים. בשנת 2010, סונאטרץ' (אנ'), חברת הנפט והגז שבבעלות המדינה, השעתה את כל הנהלתה הבכירה לאחר ששניים מסמנכ"לי החברה נעצרו תחת אישומי שחיתות. שר האנרגיה של אלג'יריה, צ'אקיב חליל הודיע כי נשיא החברה וכמה מן המנהלים הבכירים בה ימצאו מכאן והלאה תחת פיקוח בתי המשפט.[33][34] בשנת 2013, חליל הואשם גם הוא בקבלת שוחד מחברת בת של חברת האנרגיה האיטלקית אני.[35] לדברי אל וואטן (אנ') (עיתון עצמאי בשפה הצרפתית באלג'יריה), חיוב יתר של עבודות ציבוריות ותיאורים מטעים אודות סחורות מיובאות הם שתי הפרקטיקות הנפוצות בעזרתן הונו אנשי המשטר.[36]

ב-26 ביוני 2018 פיטר בותפליקה את עבד אל-גאני האמל מתפקידו כראש המשטרה הארצית (DGSN), אף על פי שהיה חלק ממעגל הקרובים אליו. אירוע זה הוא קרה לאחר שאחד הנהגים של האמל הפך לחשוד בפרשיית קוקאינגייט (פרשייה בה מספר רב של בעלי כוח במשטר האלג'יראי היו שותפים לסחר והעברת קוקאין דרך גבולות המדינה). בין היתר, בעקבות הפרשייה הובאו למשפט בגין שוחד גנרל הצבא האלג'יראי, ארבעה שופטים ושני תובעים ציבוריים.[37][38]

המחאות

מפגינים

מחאות אלו הן המחאות הנרחבות ביותר באלג'יריה מאז 2001. הרוב המוחלט של המוחים הוא צעירים שלא חוו במלואה את מלחמת האזרחים האלג'יראית.

תפקידן המרכזי של נשים בהפגנות היה למזער את האלימות,[39] וסימן ניגוד חריף למחאות של 1988 שהובלו בעיקר על ידי סלפים.[40]

מטרות

במקור, מטרת המפגינים הייתה לבטל את מועמדותו של עבד אל-עזיז בותפליקה לכהונה חמישית, ורצו שראש הממשלה אחמד אויחיא יתפטר מתפקידו. באופן כללי, הם קראו לניקוי בית יסודי של ממשל החמולות, הידועות באופן קולקטיבי בשם le pouvoir ("הכוח").[41]

יחד עם נסיגתו של הנשיא, המפגינים קראו יותר ויותר לדמוקרטיה, חירויות ולשלטון החוק, יעדים שמחאות רבות טוענות שאינם ממומשים ושממשיכים למשוך אלג'יראים לרחוב.

תוצאות

בריתות של קבוצות אזרחים ודיאלוג

נשים הקימו את הקולקטיב הפמיניסטי Femmes algériennes pour un changement vers l'égalité (אנ') ב־16 במרץ 2019, אשר ייסד את הכיכר הפמיניסטית הנועדה לפעול לחיזוק התפקיד הפוליטי של נשים בהפגנות. איגודי אזרחים ואנשים פרטיים יצרו את ברית Dynamiques de la société civile (אנ') (איחוד של ארגוני סחר מקצועיים, ארגוני זכויות אזרחיים ומספר בודדים בשלטון האלג'יראי) ב-15 ביוני, במטרה לתאם הצעות לארגון מחדש של המבנה הפוליטי של המדינה האלג'יראית. ב־26 ביוני מפלגות פוליטיות ו"הליגה האלג'יראית לזכויות אדם" יצרו את ברית "כוחות האלטרנטיבה הדמוקרטית" לה מטרות דומות, כולל ארגון אספה מכוננת למערכת פוליטית חדשה עם רשות שופטת הנפרדת מן השלטון המרכזית.

ב־6 ביולי, "הפורום האזרחי לשינוי", שנוצר ב-9 במרץ 2019 על ידי 70 קבוצות אזרחים, ו"כוחות השינוי" קיימו ועידה בה הציעו לקיים פאנל לדיאלוג עם הממשלה בו יתמכו בקיום בחירות לנשיאות. הפאנל בן 13 האנשים, (Instance nationale de dialog et de médiation), נוצר והובל על ידי קארים יונס. על הפאנל ועל קיום הבחירות נמתחה ביקורת רבה מצד המפגינים ומצד כוחות האלטרנטיבה הדמוקרטית, שגרסו כי כל עוד נמשכים מעצרי המפגינים מסיבות פוליטיות וכל עוד נעדרים עקרונות דמוקרטיים בסיסיים מהשלטון, לא מתקיימים התנאים המתאימים לקיום בחירות לבחירות.

קבוצות אזרחים שמו עצמם לפיקוח על מעצרם של משתתפי המחאה וקראו לשחרורם. "הרשת למלחמה נגד דיכוי" הוקמה ב־1 ביוני 2019 כדי לקרוא לשחרור אסירים שביניהם לואיזה חאנון, האישה הראשונה שהתמודדה על נשיאות אלג'יריה, והדג' גרמוול, חבר הליגה האלג'יראית לזכויות האדם. הוועדה הלאומית לשחרור עצורים (אנ') (CNLD) הוקמה ב־26 באוגוסט 2019. בסוף דצמבר, מספר שבועות לאחר הבחירות לנשיאות שבהן ניצח עבד אל-מג'יד תבון, היה ל-CNLD תיעוד של 180 מוחים אשר במעצר או אשר כבר נשפטו, ועל פי דיווחם, הם לא ראו "שום סימן" לכך שהממשלה הולכת להפסיק את מעצריה התכופים של המפגינים.

ב־25 בינואר 2020, 400 אנשים ממפלגות פוליטיות שונות וארגוני אזרחים שונים השתתפו בפגישה שאורגנה על ידי כוחות האלטרנטיבה הדמוקרטית באלג'יר. סיכום הישיבה היה לקיים ישיבה נוספת בה יקבעו השיטות והכללים המפורטים ליישום דמוקרטיזציה במהלכה יפורקו מוסדות "לא לגיטימיים" קיימים ותאורגן אספה מכוננת.

מוסדות ממשלתיים

ב־11 במרץ הוכרז כי הנשיא בותפליקה לא יבקש בחירות חוזרות; כי ראש הממשלה אחמד אוריה התפטר והוחלף על ידי שר הפנים נורדיין בדואי (אנ'); וכי הבחירות לנשיאות באפריל 2019 נדחו עד להודעה חדשה.[42] מחקירות נבחרי הציבור החשודים עלה כתב אישום בנושא "שחיתות והעברות הון בלתי חוקית מעבר לים" ב-1 באפריל 2019. עלי חדאד (איש עסקים ואחד האנשים העשירים באלג'יריה, הבעלים של תאגיד הבינוי ותשתיות ETRHB) נעצר בניסיון לחצות את הגבול לתוניסיה לאחר שהנזיל 38 מיליון אירו של הון בלתי חוקי.[43][44] באותו יום הבטיח בותפליקה לפרוש עם תום כהונתו, ב־28 באפריל.

ב-2 באפריל 2019 התפטר בותפליקה מתפקידו כנשיא, לאחר שהופעל עליו לחץ מצד הצבא לפרוש במידי.[45][46] על פי סעיף 102 לחוקה האלג'יראית, הוא הוחלף כנשיא ביניים על ידי ראש בית הנבחרים, עבד אל-קאדר בן סאלח, שלא היה כשיר להתמודד בבחירות העוקבות. אותן, על פי חוק היה צריך לקיים תוך לא יותר מ-90 יום ממועד ההתפטרות.[47][48]

הבחירות לנשיאות נערכו סופית ב־12 בדצמבר 2019, למרות ההתנגדות העממית הרחבה. מפלגת התרבות והדמוקרטיה העריכה ששיעור ההצבעה יעמוד על 8% מקהל הבוחרים, וביססה זאת על הדחייה רחבה של הבחירות בקרב העם. שיעור ההצבעה הרשמי עמד על 39.88%, כאשר עבד אל-מג'יד תבון נבחר רשמית בסיבוב הראשון עם 58.13% מהקולות הכשרים, מה שייתר את קיומו של הסבב השני בבחירות.

השפעה

בסוף השבוע שעקב להתפטרותו של בותפליקה, המפגינים בסודאן קראו לצבא לתמוך בצידם כנגד נשיא המכהן עומר אל-בשיר. למרות מצב החירום שהכריז הנשיא על מנת לטפל בהפגנות, המפגינים העלו מחאה במרחב הציבורי מחוץ למטה הראשי של הכוחות המזוינים.[49]

תגובות

לאומי

  • אלג'יריהאלג'יריה אלג'יריה: ב-5 במרץ 2019, ה"ארגון הלאומי של המוג'אהדין" (ארגון בעל השפעה רבה של חיילים ותיקים שלחמו במלחמת העצמאות של אלג'יריה) הצהיר באופן רשמי בעיתונאות כי הוא תומך במחאות, ומקונן על "העימות בין המפלגות השלטוניות לאנשי העסקים חסרי המצפון שהרוויחו באופן לא חוקי מכספי ציבור".[50]

בינלאומי

התגובות הבינלאומיות היו זהירות: מרבית המדינות והארגונים הבינלאומיים נמנעו מלהגיב עד 5 במרץ 2019.

  • האיחוד האירופיהאיחוד האירופי האיחוד האירופי – הנציבות האירופית קראה לכיבוד חופש הביטוי והחופש להתאגדות.[51][52]
  • ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית – מחלקת המדינה של ארצות הברית הוציעה הצהרה המבקשת מן המדינה האלג'יראית לתמוך באזרחים האלג'יראים ובזכותם למחות בצורה לא אלימה.[53][54]
  • צרפתצרפת צרפת – ב-12 במרץ 2019 בג'יבוטי, בירך נשיא צרפת עמנואל מקרון את בותפליקה על החלטתו לא לנסות ולהיבחר בבחירות הקרובות, והחמיא לממשל האלג'יראי על תוכניתו לקיום וועידה חוקתית.[55]
  • רוסיהרוסיה רוסיה – סגן ראש הממשלה האלג'יראי החדש החל בסיור דיפלומטי במוסקבה, שם נפגש עם שר החוץ הרוסי סרגיי לברוב,[56] שאמר במסיבת עיתונאים משותפת ב-19 במרץ 2019 כי "מוסקבה לא מתערבת בענייני הפנים של אלג'יריה", והוסיף שבעיניו "העם האלג'יראי הוא זה שיקבע את ייעודו על בסיס חוקיהם הלאומיים הבינלאומיים."[57]
  • תוניסיהתוניסיה תוניסיה – אף על פי שנשיא תוניסיה אל-באג'י א-סבסי הצהיר שאנשי אלג'יריה "חופשיים לבטא את דעתם על שלטונם"[58], לא יצאה תגובה רשמית מן הממשל התוניסאי המתייחסת לאירועי המחאות. מחאות אורגנו ב-9 במרץ 2019, בהן הביעו אזרחים תוניסאים תמיכה באזרחים האלג'יראים ובמאבקם.[59]
  • איטליהאיטליה איטליה – ראש ממשלת איטליה ג'וזפה קונטה ייעץ להאזין ל"בקשות השינוי של החברה האזרחית" ואמר שהוא מאמין ש"אלג'יריה תהיה מסוגלת לעבור שינוי דמוקרטי המכבד את אזרחיה, ומועיל לממשל".

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא המחאות באלג'יריה בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ Habbal, Tesbih; Hasnawi, Muzna (2019-10-10). "In the Midst of Chaos, an Invincible Arab Spring – This month's protests in Syria, Iraq, and Egypt prove that what began in 2010 was just the beginning of a long revolution". The Nation. ארכיון מ-2019-10-21. נבדק ב-2019-10-21.
  2. ^ Zerrouky, Madjid (2019-06-08). "A Kherrata, aux sources du soulèvement algérien" [In Kherrata, at the root of the Algerian uprising]. Le Monde. ארכיון מ-2019-12-13. נבדק ב-2019-12-13. In reaction [to the 10 February announcement of Bouteflika's candidacy], posters had been posted in town and in surrounding villages. "We call on everyone to participate in a peaceful march against the fifth term and against the existing system. ... " The rendez-vous was given as 16 February. (תבנית:Lang-fr)
  3. ^ "Imposante manifestation contre le cinquième mandat à Kherrata" [Imposing demonstration against the fifth term in Kherrata]. Algérie Patriotique (בצרפתית). 2019-02-16. ארכיון מ-2019-02-17. נבדק ב-2019-03-09.
  4. ^ 4.0 4.1 Lamriben, Hocine (2019-09-10). "Réunies hier au siège du RCD : Les Forces de l'Alternative démocratique rejettent "l'agenda de la présidentielle"". El Watan. ארכיון מ-2019-11-03. נבדק ב-2019-11-03.
  5. ^ "Le FCC en congrès pour porter appui à l'élection présidentielle : Son coordonnateur, et désormais président, Abderrahmane Arar se porte candidat au scrutin" [The FCC meets in support of the presidential election: its coordinator, and now its president, Abderrahmane Arar, runs for election]. Reporters (journal) (בצרפתית). 2019-10-06. אורכב מ-המקור ב-2019-12-26. נבדק ב-2019-12-26.
  6. ^ "Femmes algériennes pour un changement vers l'égalité" [Algerian women for shifting to equality]. El Watan (בצרפתית). 2019-03-21. ארכיון מ-2019-12-22. נבדק ב-2019-12-22.
  7. ^ Iddir, Nadir (2019-11-17). "Dynamiques de la société civile : Cap sur la conférence nationale" [Dynamiques de la société civile: towards a national meeting]. El Watan (בצרפתית). ארכיון מ-2019-12-15. נבדק ב-2019-12-15.
  8. ^ Litamine, Khelifa (2019-08-21). "Création d'un comité national pour la libération des détenus du Hirak" [Creation of a national committee for the release of Hirak detainees]. Algérie Eco (בצרפתית). ארכיון מ-2019-12-24. נבדק ב-2019-12-26.
  9. ^ "Création du Pacte de l'Alternative démocratique (PAD) France (Communiqué)". L'Avant-Garde. 2019-09-26. ארכיון מ-2019-11-03. נבדק ב-2019-11-03.
  10. ^ "EU condemns the arbitrary arrests of political opponents in Algeria". Algiers Herald (באנגלית). 2019-09-13. ארכיון מ-2020-01-15. נבדק ב-2019-09-13.
  11. ^ "Human Rights breaches in Haiti, Algeria and Cuba". European Parliament (באנגלית). 2019-11-28. ארכיון מ-2020-02-28. נבדק ב-2019-11-28.
  12. ^ 12.0 12.1 "Regional Organizations Condemn EP's Interference In Algeria's Affairs". Echorouk Online (באנגלית). 2019-11-29. ארכיון מ-2020-02-28. נבדק ב-2019-11-29.
  13. ^ "Blessé vendredi dernier, un jeune manifestant est mort aujourd'hui — TSA" [Wounded last Friday, a young protestor died today - TSA]. TSA (בצרפתית). 19 באפריל 2019. ארכיון מ-19 באפריל 2019. נבדק ב-19 באפריל 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  14. ^ "Algérie: un manifestant blessé meurt" [Algeria: A wounded protester dies]. Le Figaro (בצרפתית). 19 באפריל 2019. ארכיון מ-19 באפריל 2019. נבדק ב-19 באפריל 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  15. ^ "'The B's must go': Algerians keep up pressure on old guard". Al Jazeera. 19 באפריל 2019. ארכיון מ-6 במאי 2019. נבדק ב-8 במאי 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  16. ^ 16.0 16.1 "Größte Proteste gegen Bouteflika: 200 Verletzte und 200 Festnahmen in Algerien" [Biggest protests against Bouteflika: 200 injured and 200 arrests in Algeria]. ZDF (בגרמנית). 9 במרץ 2019. ארכיון מ-3 באפריל 2019. נבדק ב-9 במרץ 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  17. ^ "Proteste weiten sich aus: Hunderte Festnahmen in Algerien" [Protests are spreading: hundreds of arrests in Algeria]. n-tv (בגרמנית). 8 במרץ 2019. נבדק ב-9 במרץ 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  18. ^ "Algerian Police Arrest 400 in Protest Calling for Overhaul of Political System". Haaretz (באנגלית). 2019-12-12. ארכיון מ-2020-03-02. נבדק ב-2019-12-14.
  19. ^ Adlène Meddi (15 במרץ 2019). "Algérie, les 4 pièges à éviter pour la "révolution du sourire"" [Algeria, the 4 traps to avoid for the "smile revolution"]. Le Point (בצרפתית). אורכב מ-המקור ב-26 במרץ 2019. נבדק ב-16 במרץ 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  20. ^ Myriam Belkaïd (19 במרץ 2019). "La révolution du sourire, Acte 1, scène 4" [The Smile Revolution, Act 1, Scene 4]. HuffPost Maghreb (בצרפתית). אורכב מ-המקור ב-27 במרץ 2019. נבדק ב-2 באפריל 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  21. ^ "26th Friday Protest Marches Reiterate Main Hirak Movement's Demands". Algeria Press Service. 16 באוגוסט 2019. אורכב מ-המקור ב-24 באוגוסט 2019. נבדק ב-24 באוגוסט 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  22. ^ 22.0 22.1 Tlemçani, Rachid (2008). "Algeria Under Bouteflika: Civil Strife and National Reconciliation" (PDF). Carnegie Papers. 7. אורכב מ-המקור (PDF) ב-25 ביולי 2011. נבדק ב-6 באפריל 2019. {{cite journal}}: (עזרה)
  23. ^ "Algeria: Said Bouteflika and two spy chiefs arrested". DW. 4 במאי 2019. אורכב מ-המקור ב-26 במאי 2019. נבדק ב-25 במאי 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  24. ^ "Algeria Military Judge Orders Arrest of Bouteflika's Brother". Asharq Al-Awsat. 5 במאי 2019. אורכב מ-המקור ב-26 במאי 2019. נבדק ב-25 במאי 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  25. ^ Rasmus Alenius Boserup; Luis Martinez, eds. (2016). Algeria Modern: From opacity to complexity. CERI/Sciences Po. London: Hurst. ISBN 9781849045872.
  26. ^ Pascal Jalabert. "Bouteflika écoute le peuple et renonce" [Bouteflika listens to the people and gives up]. Le Progrès (בצרפתית). pp. 2–3. אורכב מ-המקור ב-27 במרץ 2019. נבדק ב-12 במרץ 2019. Sa première prioité, rétablir la paix, alors que l'Algérie est plongée dans la guerre civile depuis 1992 contre le guérilla islamiste (quelque 200 000 morts en dix ans). {{cite news}}: (עזרה)
  27. ^ Mellah, Salima. "The Massacres in Algeria" (PDF). אורכב מ-המקור (PDF) ב-16 במאי 2018. נבדק ב-26 באפריל 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  28. ^ Farid Alilat (17 ביולי 2015). "Algérie: Tlemcen Power, une ville au coeur du pouvoir" [Algeria: Tlemcen Power, a city in the heart of power]. Jeune Afrique (בצרפתית). אורכב מ-המקור ב-6 באפריל 2019. נבדק ב-6 באפריל 2019. Quant aux entrepreneurs locaux qui ont bénéficié de projets en tant que sous-traitants des Chinois, ils attendent toujours d'être payés. {{cite web}}: (עזרה)
  29. ^ Youcef Bouandel (6 במרץ 2019). "Algerians have learned the lessons of the Arab Spring". Al Jazeera. אורכב מ-המקור ב-10 במרץ 2019. נבדק ב-11 במרץ 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  30. ^ "L'Algérie réforme sa Constitution et limite à deux le nombre de mandats présidentiels" [Algeria reforms its constitution and limits to two the number of presidential terms]. France 24 (בצרפתית). 7 בפברואר 2016. אורכב מ-המקור ב-6 במרץ 2019. נבדק ב-9 במרץ 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  31. ^ Yassin Ciyow (27 בפברואר 2019). "Abdelaziz Bouteflika, l'absent omniprésent en Algérie" [Abdelaziz Bouteflika, the omnipresent absentee in Algeria]. Le Monde (בצרפתית). אורכב מ-המקור ב-9 במרץ 2019. נבדק ב-9 במרץ 2019. {{cite journal}}: (עזרה)
  32. ^ Adlène Meddi (24 בפברואר 2019). "Manifestations du 22 février: pourquoi les Algériens sont en colère" [22 February protests: why Algerians are angry]. Le Point Afrique (בצרפתית). אורכב מ-המקור ב-6 במרץ 2019. נבדק ב-9 במרץ 2019. {{cite journal}}: (עזרה)
  33. ^ "Scandal envelops Sonatrach". Meed. 27 בינואר 2010. אורכב מ-המקור ב-7 באפריל 2019. נבדק ב-7 באפריל 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  34. ^ Martinez and Boserup, Luis and Rasmus (2016). Algeria Modern: From opacity to complexity. London: Hurst & Company, London. p. 22. ISBN 978-1-84904-587-2.
  35. ^ "Algérie: scandale à la Sonatrach" [Algeria: scandal at the Sonatrach]. BBC (בצרפתית). 21 בפברואר 2013. אורכב מ-המקור ב-7 באפריל 2019. נבדק ב-7 באפריל 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  36. ^ "Le clan Bouteflika et les oligarques ont exacerbé la corruption" [The Bouteflika clan and the oligarchs exacerbated the corruption]. El Watan (בצרפתית). 8 באפריל 2019. אורכב מ-המקור ב-18 בספטמבר 2019. נבדק ב-8 באפריל 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  37. ^ Adlène Meddi (29 ביוני 2018). "Algeria suffers a long hot summer of political scandal – again". Middle East Eye. אורכב מ-המקור ב-6 באפריל 2019. נבדק ב-6 באפריל 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  38. ^ "Algeria's Cocainegate Continues to Uncover Corrupt Officials". The North Africa Post. 15 בספטמבר 2018. אורכב מ-המקור ב-6 באפריל 2019. נבדק ב-21 באפריל 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  39. ^ Aili Mari Tripp (8 במרץ 2019). "Women are deeply involved in the Algerian protests — on International Women's Day, and all the time". Washington Post. אורכב מ-המקור ב-4 באפריל 2019. נבדק ב-15 במרץ 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  40. ^ Amine Kadi (7 במרץ 2019). "Les Algériennes descendent en masse manifester" [Algerian women go down in protest]. La Croix (בצרפתית). אורכב מ-המקור ב-6 במרץ 2019. נבדק ב-16 במרץ 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  41. ^ Massinissa Benlakehal; Sudarsan Raghavan (5 באפריל 2019). "Their president is gone, but Algerians keep protesting and calling for democracy". Washington Post. A circle of Bouteflika allies — the influential lawmakers, relatives and business executives known as the "pouvoir," or power — remains in control of the levers of the nation. They have become the protesters' new targets. {{cite news}}: (עזרה)
  42. ^ "Algerian president Adelaziz Bouteflika drops bid for fifth term". BBC. 11 במרץ 2019. אורכב מ-המקור ב-12 במרץ 2019. נבדק ב-12 במרץ 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  43. ^ "Déclenchement de l'opération "mains propres" contre les oligarques" [Triggering of the "clean hands" operation against the oligarchs]. HuffPostMaghreb (בצרפתית). 1 באפריל 2019. אורכב מ-המקור ב-18 בספטמבר 2019. נבדק ב-1 באפריל 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  44. ^ "Algerian businessman with ties to President Bouteflika arrested". Al Jazeera. 31 במרץ 2019. אורכב מ-המקור ב-1 באפריל 2019. נבדק ב-1 באפריל 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  45. ^ Mehdi Alloui (2 באפריל 2019). "Le président Bouteflika démissionne" [President Bouteflika resigns]. HuffPost Maghreb (בצרפתית). אורכב מ-המקור ב-2 באפריל 2019. נבדק ב-2 באפריל 2009. {{cite news}}: (עזרה)
  46. ^ Adam Nossiter (2 באפריל 2019). "Algerian Leader Bouteflika Resigns Under Pressure From Army". New York Times. אורכב מ-המקור ב-2 באפריל 2019. נבדק ב-3 באפריל 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  47. ^ "Algerian Constitutional Council declares presidency vacant". TASS. 3 באפריל 2019. אורכב מ-המקור ב-4 באפריל 2019. נבדק ב-4 באפריל 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  48. ^ "Abdelkader Bensalah, un fidèle de Bouteflika qui va assurer l'intérim en Algérie" [Abdelkader Bensalah, a faithful Bouteflika who will ensure the interim in Algeria]. Le Monde (בצרפתית). 4 באפריל 2019. אורכב מ-המקור ב-3 באפריל 2019. נבדק ב-4 באפריל 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  49. ^ "Clashes between rival Sudan armed forces risk 'civil war', protesters warn". The Independent. 10 באפריל 2019. אורכב מ-המקור ב-10 באפריל 2019. נבדק ב-10 באפריל 2019. Protests [...] have been reignited by the successful 3 April ouster of Algeria's Abdelaziz Bouteflika [...] {{cite news}}: (עזרה)
  50. ^ "Algérie: le camp Bouteflika perd certains de ses soutiens – RFI" [Algeria: Bouteflika camp loses some of its support – RFI]. RFI Afrique (בצרפתית). 6 במרץ 2019. ארכיון מ-8 במרץ 2019. נבדק ב-9 במרץ 2019. collusion entre et des parties influentes au sein du pouvoir et des hommes d'affaires véreux qui ont bénéficié de manière illicite de l'argent public. {{cite web}}: (עזרה)
  51. ^ "Washington & EU Support Algerian People's Right to Protest". The North Africa Post. 6 במרץ 2019. ארכיון מ-4 באוגוסט 2019. נבדק ב-9 במרץ 2019. {{cite journal}}: (עזרה)
  52. ^ "Algérie: l'UE appelle au respect de la liberté d'expression" [Algeria: EU calls for respect for freedom of expression]. Le Figaro (בצרפתית). 5 במרץ 2019. ארכיון מ-8 במרץ 2019. נבדק ב-9 במרץ 2019. {{cite journal}}: (עזרה)
  53. ^ "Washington & EU Support Algerian People's Right to Protest". The North Africa Post. 6 במרץ 2019. ארכיון מ-4 באוגוסט 2019. נבדק ב-9 במרץ 2019. {{cite journal}}: (עזרה)
  54. ^ "Les Etats-Unis "soutiennent le peuple algérien et son droit à manifester pacifiquement"" [The United States "supports the Algerian people and their right to demonstrate peacefully"]. HuffPost (בצרפתית). 6 במרץ 2019. ארכיון מ-6 במרץ 2019. נבדק ב-9 במרץ 2019. {{cite journal}}: (עזרה)
  55. ^ "Emmanuel Macron appelle à "une transition d'une durée raisonnable" en Algérie" [Emmanuel Macron calls for "a transition of a reasonable duration" in Algeria]. France 24 (בצרפתית). 12 במרץ 2019. ארכיון מ-16 באפריל 2019. נבדק ב-16 במרץ 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  56. ^ Lamine Chikhi; Hamid Ould Ahmed (19 במרץ 2019). "Thousands rally in Algiers as protest leaders tell army to stay away". Reuters. ארכיון מ-4 באפריל 2019. נבדק ב-19 במרץ 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  57. ^ Salim Mesbah (19 במרץ 2019). "Conférence de presse conjointe Lamamra et Lavrov: "C'est au peuple algérien de décider de son destin"" [Joint press conference Lamamra and Lavrov: "It's up to the Algerian people to decide their destiny"]. HuffPost Maghreb (בצרפתית). ארכיון מ-4 באפריל 2019. נבדק ב-4 באפריל 2019. Moscou refuse toute ingérence dans les affaires internes de l'Algérie [...] C'est au peuple algérien de décider de son destin en s'appuyant sur sa constitution et les lois internationales. {{cite web}}: (עזרה)
  58. ^ Daou, Marc (15 במרץ 2019). "Tunisia and Morocco quietly 'uneasy' with Algeria's popular movement". France 24. ארכיון מ-6 במאי 2019. נבדק ב-6 במאי 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  59. ^ Daou, Marc (15 במרץ 2019). "Tunisia and Morocco quietly 'uneasy' with Algeria's popular movement". France 24. ארכיון מ-6 במאי 2019. נבדק ב-6 במאי 2019. {{cite web}}: (עזרה)
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

33519527המחאות באלג'יריה (2019–2020)

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=המחאות_באלג%27יריה_(2019–2020)&oldid=2037320"