תקופת המדינות הלוחמות
תקופת המדינות הלוחמות (בסינית: 戰國時代) היא תקופה בהיסטוריה של סין, שהחלה בשנת 475 לפנה"ס והסתיימה בשנת 221 לפנה"ס כאשר סין אוחדה על ידי שושלת צ'ין. רשמית, בתקופת מלחמת המדינות, כמו גם בתקופה שקדמה לה, תקופת האביב והסתיו, הייתה סין תחת שלטונה של שושלת ג'וֹאוּ המזרחית, אך שליטה זו הייתה רק להלכה, ולשושלת לא הייתה השפעה ממשית, ולמעשה חדלה להתקיים 35 שנה לפני סיומה הרשמי של התקופה. את שמה קיבלה התקופה מ"רשומות מלחמת המדינות", תיעוד היסטורי של התקופה, שנכתב בתקופת שושלת האן.
תקופת המדינות הלוחמות, שלא כמו תקופת האביב והסתיו, הייתה תקופה בה שרי צבא ואריסטוקרטים מקומיים סיפחו לאחוזותיהם כפרים, ערים ומדינות זעירות סמוכות והשליטו עליהם את שלטונם. במאה השלישית לפנה"ס הביא מצב זה ליצירת שבע מדינות עיקריות בסין: צִ'י (齊), צ'וּ (楚), יֵן (燕), הַאן (韓), גָ'או (趙), ווֶי (魏) וצִ'ין (秦). סימן נוסף לשינוי במעמדם של הגנרלים היה שינוי תארם הרשמי מגונג (公 - המקבילה הסינית לדוכס), הכפופים כביכול למלך של ג'ואו, לוואנג (王) - מלכים, השווים במעמדם למלך של ג'ואו.
תקופת המדינות הלוחמות היא גם תחילתו של השימוש בברזל במקום ארד בסין כמתכת עיקרית בכל תחומי החיים האזרחיים והצבאיים. במהלך תקופה זו החלו להבנות החומות, שיגנו על הממלכות מפני פלישה של שבטים ברבריים מהצפון, חומות שהיוו את היסוד לחומה הסינית המאוחרת יותר. מאפיין תרבותי נוסף של התקופה היה הפיכתן של פילוסופיות שונות כגון קונפוציאניזם, דאואיזם, לגאליזם, ומוהיזם למעמד של דתות במדינות השונות.
בתום התקופה, לאחר שממלכת צ'ין הצליחה להביס ולכבוש את שאר הממלכות, הפך המלך צ'ין לקיסר הראשון של סין המאוחדת.
השינויים המדיניים בתקופת המדינות הלוחמות
התפצלות ממלכת ג'ין
בתקופת האביב והסתיו, הייתה ממלכת ג'ין הממלכה החזקה ביותר בסין. אולם לקראת סוף התקופה, החל כוחה של משפחת ג'ין, המשפחה השלטת במדינה, להיחלש, והמדינה עברה לשליטתן של 6 משפחות גדולות. בתחילת תקופת המדינות הלוחמות, לאחר מאבקים רבים בתוך המדינה, נשארו ארבע משפחות בשלטון: משפחת גְ'ה, משפחת ווֶיי, משפחת ג'או ומשפחת הָאן. כאשר החלה משפחת גְ'ה להתחזק במדינה, ניסה מנהיגה, ג'ה יאו, ליצור קואליציה עם משפחות ויי והאן להפלת משפחת ג'או. אולם משפחות וויי והאן, שהסכימו לקואליציה עם גְ'ה, קשרו נגדו קשר סודי ויחד עם ג'או שיגרו מתקפת פתע, שמחקה את משפחת גְ'ה מהמפה.
בשנת 403 לפנה"ס, התפצלו שלוש המשפחות הנותרות במדינת ג'ין, באישורו של המלך של ג'ואו, לשלוש מדינות נפרדות: מדינת האן, מדינת ג'או ומדינת וויי, כאשר בכל מדינה עומד אחד מראשי המשפחות, שקיבל את התואר "דוכס" (גונג). מדינת ג'ין המקורית המשיכה להתקיים על טריטוריה זעירה עד לשנת 376 לפנה"ס עם חלוקתה הסופית בין שלוש המדינות החדשות.
שינויי שלטון בממלכת צ'י
ב-389 לפנה"ס, השתלטה משפחת טיאן על ממלכת צִ'י וקיבלה את תואר הדוכסות. השליטים המקוריים של ממלכת צ'י, משפחת ג'יאנג, המשיכו לקיים שלטון במדינה זעירה בשם המקורי "צ'י" עד ל-379 לפנה"ס - השנה בה היא נכבשה סופית על ידי ממלכת צ'י של משפחת טיאן.
המאבקים הראשונים של שלוש מדינות ג'ין, מדינת צ'י ומדינת צ'ין
בשנת 371 לפנה"ס נפטר המרקיז של מדינת וויי מבלי להגדיר יורש חוקי, מה שגרם למדינה להיסחף אל תוך מלחמת ירושה אכזרית. מדינות ג'או והאן ניצלו את שעת הכושר כדי לפלוש למדינה המפוררת. אך מעט לפני סיום הכיבוש של מדינת וויי על ידיהן, נחלקו דעותיהם של מנהיגי שתי המדינות התוקפות לגבי המשך המתקפה והן נסוגו בפתאומיות. כתוצאה מהנסיגה הצליח אחד מבניו של המרקיז של וויי להשתלט על מדינתו של אביו.
ב-354 לפנה"ס פתח מלכה של וויי במתקפה גדולה כנגד מדינת ג'או, מתקפה שבעיני ההיסטוריונים באה לנקום את המתקפה הקודמת של ג'או על וויי. שנה לאחר מכן, מדינת ג'או עמדה בפני הפסד במלחמה ועל בירתה הוטל מצור. מדינת צ'י השכנה החליטה לעזור למדינת ג'או על ידי תקיפת מדינת וויי בזמן שרוב צבאה עסוק במצור על בירתה של ג'או, ולמעשה הכריחה את צבאה של וויי להפסיק את המצור ולחוש לעזור בהגנת מדינתו. בדרכו לשדה הקרב החדש נתקל הצבא של וויי במארב מתוכנן של צ'י ונחל תבוסה קשה.
בשנת 341 לפנה"ס תקפה וויי בשנית, הפעם את מדינת האן. גם הפעם בחרה מדינת צ'י להתערב נגד מדינת וויי וגם הפעם היא הנחילה לצבאה תבוסה.
מצבה של מדינת וויי החמיר עוד יותר כאשר מדינת צ'ין ניצלה את סדרת תבוסותיה של וויי, והחלה במתקפה נגדה ב-340 לפנה"ס. וויי המובסת נאלצה לוותר על חלקים גדולים משטחה כדי לשמור על מעמד של מדינה עצמאית. לאחר היחלשותה הסופית של וויי נהיו מדינות צ'י וצ'ין למדינות החזקות בסין.
הרפורמות של שאנג יאנג במדינת צ'ין
בשנת 359 לפנה"ס לערך, ערך שאנג יאנג, שר בכיר במדינת צ'ין, סדרת רפורמות במדינה שהפכו אותה ממדינה שוות כוח לאחרות לאחת שמתעלה עליהן. לרפורמות אלו מיוחסת הפיכתה של מדינת צ'ין למדינה הדומיננטית ביותר בסין.
ממדינות לממלכות
ב-334 לפנה"ס הסכימו השליטים של המדינות וויי וצ'י להכיר אחד בשני כמלכים, בכך מכריזים באופן רשמי על העצמאות של מדינותיהם ועל מלכי שושלת ג'ואו כשליטים ללא כוח. מלכיהן של וויי וצ'י הצטרפו למעשה לתואר ממלכה שכבר היה קיים בממלכת צ'וּ מאז תקופת האביב והסתיו. מרגע זה ואילך החלו שליטי המדינות בסין בזה אחר זה להכריז על עצמם כמלכים אוטונומיים, מסמנים בכך את הקץ המוחלט של שושלת ג'ואו:
- ב-352 לפנה"ס שליט מדינת צ'ין הכריז עצמו כמלך.
- ב-323 לפנה"ס שליטי המדינות האן ויֶן הכריזו על עצמם כמלכים.
- ב-318 לפנה"ס שליט מדינת סונג הכריז על עצמו כמלך.
- שליט ג'ואו היה האחרון שהכריז על מלכותו ב-299 לפנה"ס.
התעצמותה של צ'ין
לקראת סוף תקופת המדינות הלוחמות כבר הייתה ממלכת צ'ין הממלכה החזקה ביותר בסין, ושש הממלכות האחרות החליטו להתאגד נגדה. מנהיגי איחוד המדינות התחבטו בין שתי דרכים לטיפול בבעייתם המשותפת: דעה אחת סברה כי יש לאחד כוחות צבאיים כדי להילחם בצ'ין ולנצחו, ואילו הדעה השנייה סברה כי יש לסור למרותו של צ'ין ולהפוך למדינות חסות של מדינתו. לבסוף בחרו המדינות בגישה הראשונה, בעיקר מכיוון שצ'ין רצה להביסן אחת אחת כדי לאחד את כל הממלכה תחתיו.
כיבושיו של צ'ין
- בשנת 230 לפנה"ס כבש צ'ין את ממלכת האן.
- בשנת 225 לפנה"ס כבש צ'ין את ממלכת וויי.
- בשנת 223 לפנה"ס כבש צ'ין את ממלכת צ'וּ.
- בשנת 222 לפנה"ס כבש צ'ין את ממלכת ין ואת ממלכת ג'או.
- בשנת 221 לפנה"ס כבש צ'ין את ממלכת צ'י, ובכך סיים את כיבושה של סין כולה ואיחודה תחת השושלת שהקים: שושלת צ'ין.
לקריאה נוספת
- Patricia Buckley Ebrey, Anne Walthall, James B. Palais: East Asia: A Cultural, Social, and Political History. Boston: Houghton-Mifflin Company, 2006. מסת"ב 0618133860
קישורים חיצוניים
מיזמי קרן ויקימדיה |
---|
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: תקופת המדינות הלוחמות |
- תקופת המדינות הלוחמות, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
32654383תקופת המדינות הלוחמות