המדינה ההלנית (1941–1944)
| |||
.svg) | |||
| ממשל | |||
|---|---|---|---|
| עיר בירה | אתונה | ||
| היסטוריה | |||
| הקמה | כניעת יוון | ||
| תאריך | 1941 | ||
| פירוק | הנסיגה הגרמנית מיוון | ||
| תאריך | 1944 | ||
| ישות קודמת |
 ממלכת יוון | ||
| ישות יורשת |
ממלכת יוון | ||
.svg)
.svg)
המדינה ההלנית (ביוונית: Ελληνική Πολιτεία) הייתה מדינת בובה שהוקמה במהלך הכיבוש של המדינה (אנ') על ידי מדינות הציר במלחמת העולם השנייה
ממשלת שיתוף הפעולה של יוון נמשכה במהלך כיבוש המדינה על ידי מדינות הציר במלחמת העולם השנייה.
היסטוריה
לאחר נפילת יוון מונה הגנרל גאורגיוס צוקולוגלו לראש ממשלת ממשלת יוון החדשה ב-30 באפריל 1941. מכיוון שגאורגיוס השני, מלך היוונים עזב את המדינה עם השלטון היווני הגולה הלגיטימי, המשטר החדש נמנע מכל התייחסות למלוכה היוונית והשתמש בשם המדינה ההלנית כשמה הרשמי של המדינה. למשטר שיתוף הפעולה חסרה הגדרה פוליטית מדויקת, למרות שצולאקוגלו, קצין רפובליקני, ראה בכיבוש מדינות הציר הזדמנות לבטל את המלוכה, והודיע על סיום המונרכיה עם כניסתו לתפקיד.[1] קיומו של שלטון יווני נחשב הכרחי על ידי מדינות הציר, על מנת לתת מראה כלשהו של לגיטימציה לכיבושם, אם כי מעולם לא ניתן לו יותר מתפקיד נלווה. התשתיות במדינה נהרסו על ידי המלחמה. חומרי גלם ומצרכי מזון הופקעו, והממשלה נאלצה לשלם את עלות הכיבוש, מה שגרם לאינפלציה, שהוחמרה עוד יותר על ידי "הלוואת מלחמה" שיוון נאלצה להעניק לגרמניה הנאצית. דרישות, יחד עם המצור של בעלות הברית על יוון, הביאו במהלך חורף 1941–1942 לרעב הגדול (ביוונית: Μεγάλος Λιμός), שגרמה למותם של כ-300 אלף בני אדם.
המדינה ההלנית חסרה את התשתיות ואת קו הרוחב לפעולה להתמודד עם הקשיים הגדולים של תקופת הכיבוש; היא גם הייתה נטולת כל לגיטימציה פוליטית, ונחשבה באופן נרחב לממשלת בובות. צוקולוגלו תבע זכויות פוליטיות גדולות יותר לממשלתו, ועד מהרה איים להתפטר.[1] הכרזה על שירות עבודה חובה בגרמניה לאזרחים יוונים הוכיחה שהיא לא פופולרית במיוחד והאיצה את נפילת צוקולוגלו: ב-17 בנובמבר 1942 הוא פוטר והוחלף על ידי סגנו, קונסטנטינוס לוגוטטופולוס. הממשלה החדשה הודיעה כי 80,000 אזרחים יוונים ישלחו לגרמניה. הדבר הוביל להפגנות ולשביתות נרחבות, ובסופו של דבר ההחלטה בוטלה. לוגוטטופולוס, שהביע מחאה נגד האמצעים שנקטו שלטונות הכיבוש, פוטר בעצמו ב-6 באפריל 1943. כנגד רצונם של האיטלקים, שהעדיפו את שר האוצר סוטיריוס גוטסמאניס, החליף אותו יואניס ראליס, פוליטיקאי מונרכיסטי. ראליס, שצפה מעבר לנסיגה הגרמנית מיוון לשיקום הסדר הפוליטי שאחרי המלחמה, ונבהל מצמיחת ההתנגדות היוונית הנשלטת על ידי הקומוניסטים, קיבל הסכמה גרמנית ליצירת גדודי הביטחון, יחידות חמושות ששימשו בהתקפות אנטי פרטיזניות.
השלטון היווני משתף הפעולה חדל להתקיים לאחר נסיגת הכוחות הגרמניים ושחרור המדינה באוקטובר 1944. Tsolakoglou, Logothetopoulos (בגרמניה, לשם הוא נמלט) וראליס נעצרו כולם, יחד עם מאות משתפי פעולה. הממשלה המחודשת הקימה את מה שמכונה משפטים של משתפי פעולה (I Diki ton Dosilogon) כדי לשפוט משתפי פעולה, [2] אך היא לא עשתה מאמצים גדולים להעניש משתפי פעולה: הדבר תרם להסלמת האיבה הפוליטית ביוון, אשר בתורו היה חלק מהסיבות לפרוץ מלחמת האזרחים ביוון. [3]
ממשלה ופוליטיקה
בראש המשטר עמד בתחילה גאורגיוס צוקולוגלו, הגנרל שחתם על הכניעה ללא תנאי של הצבא ההלני לגרמנים. עם זאת, הוא פוטר כעבור שנה והוחלף על ידי קונסטנטינוס לוגוטטופולוס, שבעצמו פוטר בשנת 1943. ראש הממשלה האחרון של המדינה ההלנית היה יואניס ראליס, שהוביל את המשטר משתף הפעולה עד לפירוקו בשנת 1944. גאורגיוס באקוס, מייג'ור גנרל בצבא יוון, כיהן כשר ההגנה הלאומי, תפקיד שראליס מילא בעבר במשטר. המדינה ההלנית נתפסה באופן נרחב כממשלת בובות ולא הייתה פופולרית בקרב העם היווני.
ממשלת שיתוף פעולה גולה
לאחר שחרור יוון, הוקמה בווינה, במהלך ספטמבר 1944, ממשלה משתפת פעולה חדשה, שהוקמה על ידי שרי משתפי פעולה לשעבר. בראשה עמד השר לשעבר אקטור צירוניקוס. במהלך 1945, צירוניקוס נשפט על ידי בית משפט מיוחד למשתפי פעולה ונידון למוות. ב-10 במאי 1945 הוא נעצר בווינה על ידי כוחות בעלות הברית ונשלח ליוון, שם נכלא. [4] [5] [6]
המשטר משתף הפעולה בראשות ראליס הקים גדודי ביטחון, יחידות חיילים שלקחו חלק בסיוע לצבא הגרמני בלחימה בהתנגדות הפרטיזנית. עם זאת, הם ידועים בביצוע זוועות נגד האוכלוסייה האזרחית. קצין בשם גאורגיוס באקוס כיהן כשר הביטחון הלאומי.
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 Bernhard R. Kroener, Germany and the Second World War Volume V/II, Oxford University Press, 2003, p. 44
- ^ Markos Vallianatos, The untold history of Greek collaboration with Nazi Germany (1941-1944)
- ^ Charles R. Schrader, The withered vine: logistics and the communist insurgency in Greece, 1945-1949, Greenwood Press, 1999, p. 38
- ^ Οι Τσιρονίκος και Ταβουλάρης συνελήφθησαν, Εφημερίδα «Ελευθερία», Παρασκευή 11 Μαΐου 1945, σελίδα 2.
- ^ Ο Τσιρονίκος παρεδόθη χθες εις τας Ελληνικάς Αρχάς, Εφημερίδα «Εμπρός», Τρίτη 27 Αυγούστου 1946, σελίδα 5.
- ^ Ο Ε.Τσιρονίκος υπέβαλε αίτηση χάριτος, Εφημερίδα «Εμπρός», Τρίτη 27 Αυγούστου 1946, σελίδα 5.
