המפלגה הקומוניסטית של יוון
| נציגויות בפרלמנטים | |
|---|---|
| הפרלמנט ההלני |
15 / 300 |
| הפרלמנט האירופי |
2 / 705מתוך 21 מושבים של יוון |
המפלגה הקומוניסטית של יוון (ביוונית: Κομμουνιστικό Κόμμα Ελλάδας, או בקיצור KKE) היא מפלגה מרקסיסטית-לניניסטית ביוון. המפלגה נוסדה בשנת 1918 כמפלגת העבודה הסוציאליסטית של יוון על ידי אברהם בן-ארויה, ובכך היא המפלגה הפוליטית הוותיקה ביותר בפוליטיקה היוונית המודרנית.[1] המפלגה אימצה את שמה הנוכחי בנובמבר 1924. המפלגה הוצאה אל מחוץ לחוק בשנת 1936, אך מילאה תפקיד משמעותי במלחמת האזרחים ביוון, ופעילותה הגיעה לשיאה באמצע שנות ה-40. ה-KKE הוחזרה לחוק בעקבות נפילת המשטר הצבאי בשנת 1974.
המפלגה הצליחה להיבחר לפרלמנט בכל הבחירות שהתקיימו מאז הוחזרה לחוק, והשתתפה בממשלה בשנת 1989, כאשר קיבלה יותר מ-13% מקולות הבוחרים.
נכון לינואר 2021, למפלגה יש כ-15 נציגים בפרלמנט ההלני, והיא הרביעית בגודלה.
היסטוריה
מהפכת אוקטובר הבולשביקית ברוסיה בשנת 1917 נתנה תנופה להקמת מפלגות קומוניסטיות במדינות רבות בכל רחבי העולם. המפלגה הקומוניסטית היוונית עצמה נוסדה ב-4 בנובמבר 1918 כמפלגת העבודה הסוציאליסטית של יוון (ביוונית: Σοσιαλιστικό Εργατικό Κόμμα Ελλάδας,). המפלגה נוהלה על ידי ועדה מרכזית בת חמישה חברים. אברהם בן-ארויה מילא תפקיד מרכזי בהקמת המפלגה.[2][3]
למפלגה ישנם שורשים של כ-60 שנה של קבוצות סוציאליסטיות, אנרכיסטיות וקומוניסטיות קטנות, בעיקר באזוריה המתועשים של יוון. תנועות אלו הושפעו מהקומונה הפריזאית ותנועת העובדים בשיקגו שנאבקה בשנת 1892 למען יום העבודה של שמונה שעות. קומונות אלו הפכו בחלקן לאיגודי עובדים, שבסופו של דבר הובילו להקמת המפלגה. [4]
בקונגרס השני של המפלגה באפריל 1920 החליטה המפלגה להזדהות עם הקומינטרן – ארגון קומוניסטי בינלאומי שנוסד במוסקבה כשנה קודם לכן. בנובמבר 1924 שמה של המפלגה שונה ל"מפלגה הקומוניסטית של יוון" ואימצה את עקרונות המרקסיזם-לניניזם. פנדליס פולופולוס נבחר למזכיר הכללי. מאז, המפלגה תפקדה על בסיס צנטרליזם דמוקרטי.
ה-KKE התנגדה בתוקף מעורבותה של יוון במלחמת יוון–טורקיה שהתחוללה באותן השנים, וטענה כי המלחמה היא למעשה תוכנית אימפריאליסטית לשלוט בשוק של אסיה הקטנה לאחר התמוטטות האימפריה העות'מאנית. חברי המפלגה הפיצו עמדה זו גם בקרב החיילים בחזית – מה שעורר האשמות בבגידה מצד ממשלת יוון ובציבור. המפלגה ניסתה ללחוץ על הממשלה היוונית באמצעות ברית המועצות על מנת שתסיג את כוחותיה מאסיה הקטנה ועל השלטון הטורקי שיאפשר אוטונומיה לערים היווניות באסיה הקטנה.[5]
במקביל, המפלגה מילאה תפקיד בולט בשביתות, הפגנות נגד המלחמה, ייסוד איגודים מקצועיים ואגודות מקצועיות. ה-KKE וכוחות פוליטיים שמאליים אחרים טיפחו את הקמתם של ארגוני עובדים בכל המגזרים, כולל קונפדרציית העובדים היוונית הכללית (ΓΣΕΕ), שחלקה יעדים משותפים עם ה-KKE. [6] [7]
בשנים שלאחר מכן נוסדו מחנות הכלא הראשונים לפעילי השמאל ולקומוניסטים במדינה. למרות זאת, המפלגה הקומוניסטית המשיכה לצמוח ובמיוחד באזורים תעשייתית בערים אתונה, פיראוס, פטרס, תסליה וולוס, סלוניקי, קוואלה ועוד.[8]
ועידות המפלגה
- הקונגרס הראשון – נובמבר 1918, פיראוס
- הקונגרס השני – אפריל 1920, אתונה
- קונגרס יוצא דופן לפני הבחירות – ספטמבר 1920, אתונה
- קונגרס יוצא דופן – אוקטובר 1922, אתונה
- קונגרס יוצא דופן לפני הבחירות – ספטמבר 1923, אתונה
- הקונגרס השלישי (יוצא הדופן) – 26 בנובמבר – 3 בדצמבר 1924, אתונה
- הקונגרס השלישי (הרגיל) – מרץ 1927, אתונה
- הקונגרס הרביעי – דצמבר 1928, אתונה
- הקונגרס החמישי – מרץ 1934, אתונה
- הקונגרס השישי – דצמבר 1935, אתונה
- הקונגרס השביעי – אוקטובר 1945, אתונה
- הקונגרס השמיני – אוגוסט 1961 (באופן לא חוקי)
- הקונגרס התשיעי – דצמבר 1973 (באופן לא חוקי)
- הקונגרס העשירי – מאי 1978
- הקונגרס ה-11 – דצמבר 1982, אתונה
- הקונגרס ה-12 – מאי 1987
- הקונגרס ה-13 – 19–24 בפברואר 1991, אתונה
- הקונגרס ה-14 – 18–21 בדצמבר 1991, אתונה
- הקונגרס ה-15 – 22–26 במאי 1996, אתונה
- הקונגרס ה-16 – 14–17 בדצמבר 2000, אתונה
- הקונגרס ה-17 – 9–12 בפברואר 2005, אתונה
- הקונגרס ה-18 – 18–22 בפברואר 2009, אתונה
- הקונגרס ה-19 – 11–14 באפריל 2013, אתונה
- הקונגרס ה-20 – 30 במרץ - 2 באפריל 2017, אתונה
ראו גם
קישורים חיצוניים
- (ביוונית)
הערות שוליים
- ^ https://jewishcurrents.org/may-16-avraam-eliezer-benaroya-greek-communist-party/
- ^ A. Thomas Lane, Biographical dictionary of European labour leaders, Greenwood Publishing Group, 1995, מסת"ב 0-313-26456-2, p. 176.
- ^ Ahmet Ersoy, Maciej Gorny, Vangelis Kechriotis, Modernism: The Creation of Nation States, Central European University Press, 2010, מסת"ב 9637326618, p. 444.
- ^ Οι ρίζες του Ελληνικού Κομμουνιστικού Κινήματος – Roots of the Greek Communist Movement.
- ^ Andrew L. Zapantis, Greek Soviet Relations 1917-1941, 1983.
- ^ Δοκίμιο Ιστορίας του ΚΚΕ-Study on the history of CPG
- ^ KKE, Επίσημα Κείμενα, τ1, τ2 - CPG, Official Documents v1, v2
- ^ Δοκίμιο Ιστορίας του ΚΚΕ - Study in the History of CPG
30450127המפלגה הקומוניסטית של יוון