ספר המאור
 | |
| "ספר המאור" מהדורת ויניציאה משנת ה'שי"ב. | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | רבי זרחיה הלוי |
| הוצאה | |
| תאריך הוצאה | ד'תתל"ב (1172). |
| מהדורות נוספות | |
| פרשנים | הרמב"ן, הראב"ד, רבי מאיר מטרינקטלייש, רבי אשר בן שלמה מלוניל ורבי עזרא מלכי. |
| קישורים חיצוניים | |
| היברובוקס | ספר המאור |
ספר המאור (מכונה גם ספר המאורות) הוא חיבור פולמוסני שנכתב על ידי רבי זרחיה הלוי העוסק בעיקרו בהשגות על חיבורו של הרי"ף "הלכות רב אלפס".
חיבור ביקורתי זה על גדול הפוסקים - הרי"ף, עורר תגובות ספרותיות רבות מצד חלק מגדולי הראשונים שכתבו עליו ספרים שנועדו להגן על חיבורו של הרי"ף מפני השגותיו של הרז"ה ולפרוך את הנאמר בספרו, כמו גם חיבורים שהגנו על הנכתב בספר המאור.
רקע
בתחילת תקופת הראשונים, נחלקו מרכזי התורה לשניים: יהדות דרום ספרד וצפון אפריקה, שחסתה תחת השלטון המוסלמי, ויהדות מערב אירופה הנוצרית, שכללה בעיקר את איטליה, אשכנז וצרפת. העוינות המדינית בין המעצמות, כמו גם המרחק הפיזי, יצרו נתק כמעט מוחלט ביניהם. כך התפתחו בתי המדרשות הספרדיים, במקביל לישיבות מערב אירופה האשכנזים, כאשר גדולי התורה שבהם לא הכירו אלו את אלו.
לעומת מצב דיכוטומי זה ששרר ברוב חלקי העולם התורני, שונים היו פני הדברים בפרובנס. בזכות מיקומה הגאוגרפי בין ספרד לצרפת, הושפעו חכמיה הן מהזרם הערבי של דרום ספרד וצפון אפריקה, והן מחכמי צרפת ואשכנז. אולם אף בתוך פרובנס עצמה התפתחו אסכולות שונות, כאשר רוב חכמי לוניל ובראשם רבי אברהם בן יצחק מנרבונה ולאחריו הראב"ד דגלו בשימור המסורת ההלכתית של הרי"ף, ואילו הרז"ה נטה לדרכם של בעלי התוספות הצרפתים. על רקע זה נכתב ספר המאור, הקורא תיגר על המעמד העליון שניתן לרי"ף בספרד ואצל חלק מחכמי פרובנס, ומנגד הראב"ד מבקר את הרז"ה בחריפות על היצמדותו לדרכם של חכמי צרפת[1].
כתיבת הספר
לפי העולה מההקדמה המצורפת לספר, את החיבור החל הרז"ה לכתוב בגיל 19, כפי שכתב: ”וְלָא תֵימָא זְעִירִין שְׁנוֹהִי, וּבְצִירִין, בְּגִין דִּי מִן עַשְׂרִין בְּצִירָא לֵהּ שַׁתָּא”[2] - שלא לבטל דבריו, על אף גילו הצעיר. אולם לפי טענת רבים הרז"ה סיים לכתוב את חיבורו בערך בגיל 50, והקדמה זו שייכת לספר הלכות שחיטה ובדיקה ולא לספר המאור[3].
ישנם חילוקי דעות בנוגע לשנים בהם נכתב הספר. לפי דעה אחת הספר נכתב בערך בין בשנים ד'תת"ק - ד'תתק"ז (1047-1140)[4], לדעת החיד"א התחיל לכתוב את הספר בשנת ד'תתצ"א (1131) וסיים אותו בשנת ד'תתק"י (1150)[5]. לפי דעה אחרת כתב את ספרו בין השנים ד'תתקל"ז (1177) - ד'תתקמ"ה (1185)[6]. את הספר כתב כשהתגורר בלוניל שבחבל ארץ פרובנס שבדרום צרפת.
את הספר כתב רבי זרחיה עשרות שנים בלבד לאחר שהוציא הרי"ף את ספרו[7], והוא הראשון לערער על דבריו. היו שכתבו שבשל כך נרדף על ידי תושבי לוניל[8], אך אין לכך כל ביסוס[9].
מטרת הספר
לדעת הרב בנימין זאב בנדיקט, כוונת הרז"ה בכתיבת הספר היתה בכדי להגן על מסורות קדומות של חכמי פרובנס, מפני הפסיקות ההלכתיות של הרי"ף, שהביא לחדירת מנהגי ספרד לפרובנס[10].
ברצונו של הרז"ה היה לשמר את שיטת הלימוד המסורתית האשכנזית, שתחילה להתפתח באותה תקופה לשיטת הפלפול, שיטת בעלי התוספות, למול שיטת הלימוד הספרדית שהתאפיינה בהתמקדות בפסיקת ההלכה, כגון חיבורו של הרי"ף או הרמב"ם.
מגמתו של הרז"ה הייתה, לכתוב חיבור המפרש את התלמוד, ועל ידי כך להסביר ולפסוק אחרת מהרי"ף, ולהראות ללומדים שלא תמיד פסיקתו של הרי"ף נכונה, אלא שיש ללמוד את הסוגיה כמותו[6].
תוכן הספר
"ספר המאור" הוא תוספות לחיבור הלכות הרי"ף, וכולל דיונים והשגות עליו באופן רחב ושיטתי. בהקדמה לחיבור מביא הרז"ה מעין התנצלות על כך שהוא מעז להתקיף ולהשיג על הרי"ף, וכך לשונו:
ואינו צריך להאריך בגדולתו ובחכמתו. כי היא גלויה לכל בעלי עינים. כשמש בחצי השמים. וכנפי צדקותיו. בחבור הלכותיו. פרושות על דורותיו. ועל כל דורות הבאים אחריו. כי לא נעשה חבור יפה כמוהו בתלמוד מאחרי סתימתו... ועל כן חובה עלינו בכל דבר נכבד ומפואר, לכבדו ולפארו לקדשו ולטהרו ולהלבינו ולבררו כפי כחנו. ולזאת חברתי הספר הזה.
— הקדמה לספר המאור
עקב הדפסתו העקבית של ספר המאור לצד הלכות רב אלפס, מקובל להניח שהספר נתחבר כהשגות והשלמות עליהן. אך ישראל מ' תא שמע הראה, שספר המאור כלל לא נכתב על חיבורו של הרי"ף אלא על התלמוד, אלא שהספר כלל בתוכו השגות רבות על פסיקתו של הרי"ף. כך, הדיבור המתחיל בספר המאור מתייחס אל התלמוד באופן עיקבי, ודברי הרי"ף משתלבים אל תוך הדברים. כמו כן, רז"ה עסק רבות בביאור הלכות אליהן הרי"ף לא התייחס כלל, ואף כאלה שהיו מעבר לתחום המוגדר של הרי"ף שהתמקד בהלכות שנוהגות אף בזמן הזה[11].
בספר המאור לא מוזכר הרמב"ם כלל, ולכן ניתן לשער כי בתקופת כתיבת הספר עדיין לא התפרסם ספר משנה תורה של הרמב"ם, באזורו של הרז"ה.
הספר מתחלק לשני חלקים:
- המאור הקטן: - על מסכת ברכות, סדר מועד ומסכת חולין.
- המאור הגדול: - על סדר נשים וסדר נזיקין. (ישנן הוצאות בהן החיבור על מסכת חולין נקרא שם 'המאור הגדול', והיא טעות כפי שמוכח בהקדמתו לספר).
בהקדמה מסביר הרז"ה שהוא קרא לספר בשם "המאור" משום שמטרתו היא להאיר את עיני התלמידים, את החלק הראשון קרא הוא בשם "המאור הקטן" משום שהוא על סדר המועד העוסק בחגים הנקבעים על פי הירח שמכונה "המאור הקטן". לחלק השני קרא בשם "המאור הגדול" משום שהוא עוסק בענייני נזיקין וממונות שהוא גדול ורחב. שמו של הספר נגזר משמו 'זרחיה', לשון אור, שם עירו 'לוניל' ('ירח' בצרפתית), וכינוי משפחתו 'יצהרי'.
הספר נועד לבקר ולחלוק על פירוש הרי"ף. אך בספר מבקר הרז"ה אף חכמים אחרים, ואף מבקר לעיתים חכמים קדמונים. אף את הגאונים מבקר הרז"ה וכן כתב עליהם: ”כל מה שתמצא בעניין זה בדברי הגאונים ובפירושיהם חוץ מזה אל תסמוך בהם, כי יש דברים הרבה מרבים הבל”[12].
בספר הוא לא נמנע גם מלהזהיר מפני פסיקת הלכה על פי התלמוד הירושלמי, וכותב שיש ללכת רק לפי התלמוד הבבלי וכך לשונו:”אין אנו משגיחין להם, שאין אנו סומכין אלא על התלמוד ערוך שבידנו”[13]. יש אומרים שבחיבורו הוא אף מבקר ומשיג על פירוש רש"י[14].
מאפייני הספר
הספר מתייחד בתקופת עריכה ארוכה במיוחד שהתפרשה על פני עשרות שנים, בה לא התפרסם בציבור. צורת עריכה זו אפשרה ניפוי יסודי של הספר, כאשר הגרסה הסופית תואמת בכל חלקיה, ללא חזרה או סתירה. ייתכן שלמד זאת מנסיונו של הרי"ף שהחזר בו במקומות רבים, וכך נוצרו מהדורות וגרסאות סותרות. מאפיין יחודי נוסף הוא ההימנעות העקבית מכפילויות, כאשר במקום בו הוצרך רז"ה לפרש דבר פעם נוספת הפנה את הלומד למקומו העיקרי. כמו כן, לשונו של המאור מדוייקת ותמציתית[15].
סגנונו
סגנונו הספרותי של הרז"ה, קרוב יותר לסגנון חכמי ספרד, לעומת הראב"ד[16] שגישתו היא בדרך בעלי התוספות וחכמי צרפת ואשכנז. לעומת זאת דרך הלימוד עצמה של הרז"ה קרובה יותר ומושפעת מחכמי צרפת ואשכנז, כגון רבינו תם, דבר שבגללו תקף הראב"ד את הרז"ה. אך בידוע שאף הראב"ד בנוסף לרז"ה התנגדו לפסיקת הרי"ף שהתקבל בתור פוסק אחרון ומחייב, ושאפו להחזיר את פסיקת ההלכה אל הספרות התורנית המוקדמת[17].
אף על פי שחיבורו של הרז"ה הוא כעין קיבוץ דברי הקדמונים וציטוטים מחכמים שונים מסוף תקופת הגאונים ועד ימיו, הספר נכתב בדרך לימודית מקורית בספרות התורנית. בנוסף גם במקומות בהם חולק הרז"ה על אחרים בתוקף, לא משתמש בספרו אף פעם בלשונות גנאי, או התקפות אישיות על חכמים אחרים.
לרז"ה סגנון ייחודי. אף על פי שעיקר ספרו בלהשיג ולבקר את הרי"ף ואת רש"י, לפעמים הוא מסכים עמם. וכן כתב: ”אנו סומכין על הרי"ף ז"ל ועל הר' שלמה ז"ל שהם שני עמודים גדולים.”[18].
השגות וחיבורים על הספר
הספר עורר ביקורת גדולה מצד גדולי ישראל שסמכו על הרי"ף וחיבוריו, גדולי מתנגדיו היו:
- הראב"ד - על אף שהוא שגם כתב ספר השגות על הרי"ף, יצא נגד הרז"ה והשיג בחריפות על חיבוריו, ובחלק מהמקומות טען כי הקדימו כבר בהשגות אלו כגון "גנוב הוא מאתי"[19], וכן טען שהוא "מתגאה בשל אחרים"[20]. ספר ההשגות שלו מכונה בשם "כתוב שם", על שם התחלת כל דיבור, ובו השגות על הרי"ף, הרז"ה, הרמב"ם, וחכמים אחרים; ומתוך הספר "כתוב שם" לקחו המעתיקים את ההשגות על הרי"ף ועל הרז"ה ושמו אותם בתוך ספר שנקרא "תמים דעים"[21].
- הרמב"ן - שחי מאוחר יותר, יצא להגנתו של הרי"ף, וחיבר על ספרו של הרז"ה ספר השגות בשם "מלחמות ה'" שסותר ומנגד את דבריו של הרז"ה, ומיישב דבריו של הרי"ף. כשבחלק העוסק במאור הקטן השיג בחריפות על הרז"ה, ובחלק העוסק במאור הגדול שנכתב בגיל יותר מבוגר מיתן הרמב"ן את התבטאויותיו. חיבור זה הוא החיבור העיקרי בחיבורי ההשגות על הרז"ה.
- רבי מאיר מטרינקטלייש - כתב את "ספר העזר" כנגד חיבורו של הרז"ה, ליישב דבריו ופסקיו של הרי"ף. על השפעתו של הספר, כתב המאירי: ”ואף על פי שיצא עליו (על הרי"ף) ערער מצד החיבור אשר חיבר עליו הרב הגדול: רבי זרחיה הלוי ז"ל, הנקרא ספר המאור, הנה נסעדו דבריו (של הרי"ף) בספר העזר”[22]. ספר העזר אינו קיים ונחשב לאבוד, אך קטעים בודדים ממנו נמצאו בכתבי יד.
למרות ההתקפות וההתנגדות, היו שהגנו על חיבורו הרז"ה, כגון רבי אשר בן שלמיה מלוניל שבחיבורו מגן על הרז"ה מהשגותיהם של הראב"ד והרמב"ן. וכן רבי עזרא מלכי הוציא ביאור על ספר המאור בשם; "שמן למאור". ביאור נוסף על ספר המאור, הוא חיבורו של רבי שלמה זלמן אהרנרייך "תפארת שלמה" שמתחלק לשניים: "שמן למאור", ו"בשמים לשמן"[23].
ספרי השלמה ותוספת
בנוסף חיבר הרז"ה את ספר הצבא. בספר זה יש שלושה עשר כללים ללימוד הגמרא שעלולות להביא לידי טעות, ומטרת החיבור להזהיר ולהעיר שלא יכשלו בהם. ספר הצבא הוא למעשה כעין השלמה ותוספת לספר המאור, ואף בתוך הכללים יש השגות על הרי"ף[24]. גם על ספר זה השיג הרמב"ן. הספר נדפס בכמה מהדורות, במהלך השנים[25].
ספר נוסף שהוא כעין השלמה לספר המאור הוא ספר "שיטת ריב"ב". החיבור מבוסס בעיקר על תורת הרז"ה, וכמחצית מן החיבור היא ציטוט מדבריו. ניכר שהיה בידי המחבר מהדורה מוקדמת של ספר המאור[26]. הספר נכתב על ידי אחיינו של הרז"ה רבי יהודה בן ברכיה מוקדם לכל הפחות בתחילת המאה ה-13 (ד'תתקס"ד 1204). הספר נדפס בשולי פירוש הרי"ף, אך כתב היד שהיה בידי המדפיסים אבד ברובו, ושרד ממנו רק הפירוש למסכת ברכות.
הדפסות ומהדורות הספר
הספר הופץ לראשונה בשנת ד'תתל"ב (1172), אולם מהדורת הדפוס הראשונה נדפסה בדפוס ונציה בשנת ה'שי"ב על ידי המדפיס בראגאדין, מתוך כתבי יד, ביחד עם הלכות הרי"ף. ממהדורה זאת נדפסה מאוחר יותר מהדורה של ספר המאור עם הרי"ף וההשגות אליו בסביונטה בשנת ה'שי"ד.
החל מאז הודפס הספר גם מהדורות שאליהן מוצמד גם השגות הראב"ד והראב"ד. בשנת ה'תקט"ו (1755) במהדורה שהודפסה בסלוניקי הוצמד גם פירוש "נר למאור" של רבי עזרא מלכי[27]. מהדורה בה הודפס הספר יחד עם השגות הרמב"ן "מלחמות ה" הייתה בשנת ה'תקנ"ה-ה'תקנ"ו 1795 בברלין.
בשנת ה'שי"ב (1552) ואילך, הודפס חיבור הרז"ה עם השגות עליו, מסביב לפירוש הרי"ף לתלמוד[14], עם כל פרשני הרי"ף: הר"ן הנמוקי יוסף, רבינו יונה, רבינו יהונתן, שלטי גיבורים, הגהות ועוד, אך ללא "כתוב שם" לראב"ד. בהמשך נדפסו השגות הראב"ד כספר בפני עצמו מתוך כתבי יד[28].
המדפיסים בדפוס ווילנא שמו את ספר המאור ביחד עם ספר מלחמות ה' להרמב"ן ביחד עם פירוש הרי"ף לתלמוד, אך בלי השגות הראב"ד. במאה ה-21 נמצאו כתבי היד של הספר "כתוב שם" והודפסו על ידי הרב חסידה, ולאחריו על ידי מדפיסים נוספים. מהדורתו של רבי שלמה זלמן אהרנרייך, החלה בחורף ה'תרס"ח (1908), ונדפסה בעיצומה של השואה בסוף שנת ה'תש"ד (1944)[29].
הרב ישכר ברגמן הוציא מהדורה של ספר זה על מסכתות ראש השנה וסוכה בשנת תשי"ז (1957), בתוספת מבוא נרחב וכן הערות ועיונים בדברי הראב"ד. מוסד הרב קוק הוסיפו למהדורה זו גם הוצאה מחודשת ומאירת עינים של בעל המאור, שהרי על דבריו מוסבים דברי הראב"ד[30].
בשנת תשמ"ח (1988) הודפסה בירושלים מהדורה מתוקנת מאת הרב אביאל אורנשטיין, שאף הוסיף את ביאור 'נר למאור' שנחלק לשניים: נר למאור, לבאר שיטת הרז"ה, ודברי שלום, ליישב את קושיות הרמב"ן[31].
קישורים חיצוניים
- כתב יד, ספר המאור הקטן חלק א' ניו יורק, מאה 14 באתר הספרייה הלאומית.
- כתב יד, ספר המאור הקטן חלק ב' ניו יורק, מאה 15 באתר הספרייה הלאומית.
- ישראל מ' תא-שמע, רבי זרחיה הלוי בעל המאור ובני חוגו, בהוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים תשנ"ג, באתר אוצר החכמה
- בעל המאור – ומה שאולי לא ידעתם עליו באתר "צריך עיון".
הערות שוליים
- ^ ישראל מ' תא שמע, הספרות הפרשנית לתלמוד, חלק א', הוצאת מאגנס ירושלים תשס"ד, עמ' 193.
- ^ הקדמת רבי זרחיה הלוי לספר המאור.
- ^ בעל המאור – ומה שאולי לא ידעתם עליו באתר "צריך עיון".
- ^ במבוא להוצאה של ספרו לשנת ה'תשכ"ז, וכן הוכיח החוקר יעקב רייפמן[דרוש מקור מלא].
- ^ ספר שם הגדולים לחיד"א, ערך רבי זרחיה הלוי, וכך כתוב בספר יוחסין השלם, הוצאת פיליפובסקי עמוד 218.
- ^ 6.0 6.1 ישראל מ' תא-שמע, רבי זרחיה הלוי בעל המאור ובני חוגו הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים תשנ"ג, עמוד 58 ואילך.
- ^ הרי"ף כתב את ספרו בשנת ד'תת"ך (1060).
- ^ [יעקב רייפמן]], תולדות רבנו זרחיה הלוי, באתר אוצר החכמה
- ^ ישראל מ' תא שמע, רבי זרחיה הלוי בעל המאור ובני חוגו, עמ' 19, באתר אוצר החכמה
- ^ בנימין זאב בנדיקט, מרכז התורה בפרובנס, מוסד הרב קוק, ירושלים תשמ"ה, עמוד 68.
- ^ ישראל מ' תא שמע, רבי זרחיה בעל המאור ובני חוגו, הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים תשנ"ג, עמ' 59-62.
- ^ המאור הקטן, מסכת סוכה, פרק א', ד"ה "אות טפח".
- ^ המאור הגדול, מסכת יבמות, פ"ז, ד"ה "מכרו שניהם".
- ^ 14.0 14.1 זרחיה בן יצחק הלוי גירונדי (הרז"ה) באתר דעת.
- ^ ישראל מ' תא שמע, הספרות הפרשנית לתלמוד, חלק ראשון, הוצאת מאגנס, ירושלים תשס"ד, עמ' 199.
- ^ שהיה בן דורו של הרז"ה, ואף למד איתו יחד בנבורנה (תמים דעים ק"ו).
- ^ ישראל מ' תא-שמע, רבי זרחיה הלוי בעל המאור ובני חוגו עמוד 56 ואילך, עמוד 134 ואילך, ועמוד 184.
- ^ המאור הקטן, חולין פ"ג ד"ה אמר רבא.
- ^ תמים דעים, השגות הראב"ד על מסכת ביצה, פרק ב'.
- ^ תמים דעים, השגות הראב"ד על מסכת פסחים, פ"ג, ד"ה "בחוב שם ויש מקום".
- ^ ספר תמים דעים - מסימן ק"ז משיג על הרי"ף ומסימן ר"מ והלאה משיג על דברי הרז"ה.
- ^ בית הבחירה, הקדמה למסכת אבות.
- ^ כפי שהודפס במהדורה משנת תשכ"ז בירושלים.
- ^ ספר הצבא ויקישיבה
- ^ ונציה ה'שפ"ב (1622), שקלאוו שנת ה'תקס"ג (1803), למבערג ה'תקע"ג (1813), ווארשא ה'תרנ"ז (1897), ווילנא שנת ה'תרנ"ח (1898), ירושלים ה'תרפ"ט (1929).
- ^ ישראל תא שמע, "רבי זרחיה הלוי בעל המאור ובני חוגו", ירושלים תשנ"ג, עמ' 17.
- ^ לפי שם הגדולים לחיד"א, ערך "ספר המאור", הספר נדפס בקושטא. מהדורה ראשונה של שמן למאור, באתר אוצר החכמה
- ^ דין, רבי זרחיה הלוי
- ^ מהדורת הספר כפי שנדפסה בשנת תשכ"ז בירושלים באתר אוצר החכמה.
- ^ ארץ חמדה, ספר המאור.
- ^ באתר האונברסיטה העברית, באוצר החכמה.