הלנה כגן

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ד"ר הלנה כגן (25 בספטמבר 188921 באוגוסט 1978) הייתה רופאת ילדים ישראלית - האישה הראשונה בארץ ישראל במקצוע זה, פעילה חברתית ומראשי ויצו. כלת פרס ישראל לשנת 1975. לאורך השנים טיפלה כגן וריפאה דורות של ילדים יהודים, נוצרים ומוסלמים. מקצועיותה ומסירותה היו ברבות השנים לאגדה.

ביוגרפיה

נולדה בשנת 1889 בעיר טשקנט שבאוזבקיסטן (אז בתחומי האימפריה הרוסית) למרים ומשה כגן. אביה של כגן היה כימאי שנשלח לטשקנט על מנת להקים ולפקח על מפעלים לייצור זכוכית.

בשנת 1905 נסעה כגן לשווייץ על מנת ללמוד פסנתר בקונסרבטוריון. באותו זמן התחילה ללמוד רפואה, תחילה בלימודי חוץ, ולאחר מכן בלימודים מן המניין. בשנת 1910, כשהייתה בת 21, השלימה כגן את לימודי הרפואה באוניברסיטת ברן והתמחתה ברפואת ילדים.

בשנת 1914 עלתה כגן לארץ ישראל יחד עם אמהּ. תחילה גרו ביפו ובתל אביב, ומאוחר יותר עברו לירושלים, ושם גרה כגן עד לפטירתה. הן גרו בבית ברחוב הנביאים, סמוך למאה שערים. כגן פתחה מרפאה בביתה בירושלים והייתה לרופאת הילדים הראשונה בארץ.

רופא העירייה של ירושלים הד"ר כמאל ביי אל חוסייני, קרוב משפחתו של המופתי הירושלמי הנפיק לאמה של כגן תעודה שאסור לה לנסוע עקב סיבות בריאות. בזכות טענה רפואית זו הצליחה כגן להשאר בירושלים כאשר פרצה מלחמת העולם הראשונה (בלי מסמך זה הייתה מגורשת עם אמה לרוסיה). בנוסף הד"ר אל חוסייני נתן לכגן הלוואה של 100 נפוליאונים למשך 8 חודשים. ההלוואה נעשתה בצורת בקשה שכגן תשמור לו על הכסף.[1] בשנת 1936 נישאה כגן לאמיל האוזר, כנר מחונן, שהקים את הקונסרבטוריון למוזיקה בירושלים בשנת 1933. הוא גם ניהל את הקונסרבטוריון בשנותיו הראשונות, והלנה עצמה הייתה בעלת תפקיד של כבוד במוסד זה בין השנים 1938 ל-1946. ביתם של הזוג היווה מרכז של מוזיקה ותרבות ומקום מפגש למנהיגים ציוניים.

קריירה

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה הרשויות לא התירו לכגן לעבוד כרופאה. בין השנים 19141916 עבדה כגן כאחות בבית החולים העירוני. כמו כן כגן הכשירה בתקופה זו נערות יהודיות וערביות לעבודה כאחיות. היא גם עבדה עם אחיות ציבור שנשלחו על ידי ההסתדרות הציונית הדסה (הסתדרות הנשים הציוניות באמריקה) להקמת תוכנית מלווה לטיפול באם וביילוד.

בקיץ 1914 לפני כניסת טורקיה למלחמת העולם הראשונה באו לארץ קצינים גרמנים כדי לסייע לטורקים במלחמתם נגד הבריטים במצרים, לשם כך גויסו לשרות צבאי רוב הרופאים היהודים, ובירושלים נשארו לפעול הרופאות הלנה כגן ומרים נופך.[2]

כגן המשיכה להעניק טיפולים רפואיים מביתה. עזרה לפתור בעיות של תת-תזונה אצל תינוקות; היא השיגה פרה ונתנה את החלב לילדים חולים שהגיעו למרפאתה. עם השנים רכשה כגן את אמון הקהילה היהודית והערבית, חרף היותה אישה, צעירה וחסרת ניסיון.

המרפאה והבית הפרטי - ברחוב הנביאים 64 בירושלים

בשנת 1917 גויס ד"ר אלברט טיכו לצבא הטורקי-גרמני-אוסטרי, כקצין מילואים, כרופא עיניים, ושירת תקופה של כשנתיים בדמשק. בתקופה זו העביר את מרפאתו ואת הציוד שבה לידי כגן. היא הפכה את בית החולים לבית החולים היהודי הראשון בארץ ישראל לטיפול בילדים, באמצעות תקציב דל שקיבלה מ'המשרד הארצישראלי'.

בשנת 1919 עבר בית החולים לילדים לבית החולים מאיר רוטשילד (גלגולו הראשון של מרכז רפואי הדסה). כגן ניהלה את מחלקת הילדים עד שנת 1925. במקביל המשיכה לקבל ילדים חולים אצלה בבית וייסדה מרפאות טיפת חלב מטעם ויצו, הראשונה שבהם ברובע היהודי בשנת 1921. במרפאות טיפת חלב היא נתנה הדרכה לאמהות כיצד לטפל בילדיהן למרות הקשיים של החיים בירושלים.

כגן הקימה את מחלקת הילדים בארגון ויצו ועמדה בראש המחלקה עד שנת 1966. הייתה חברת הנהלת ויצו העולמי.

בשנת 1924 הקימה כגן בית יתומים בשכונת שערי חסד, והייתה המנהלת הרפואית במקום. בשנת 1925 התחילה לעבוד גם בבית ילדים לילדים ערבים בעיר העתיקה - שם היא הייתה המנהלת הרפואית עד שנת 1948, אז נאסר על היהודים להיכנס לחלק זה של העיר.

בשנת 1936 הקימה את מחלקת הילדים בבית החולים ביקור חולים, שאותה ניהלה עד שנת 1975. (בשנת 1962 נקראה על שמה מחלקת הילדים החדשה שנפתחה בבית החולים.[3]) בשנות ה-30 הייתה חברת הוועד הלאומי מטעם הציונים הכלליים.

שלט הכניסה לבית של ד"ר הלנה כגן

במהלך המצור על ירושלים במלחמת העצמאות מונתה כגן לאחראית של המחלקה הרפואית בקהילה היהודית בירושלים, ודאגה לכל המרפאות והמערכות התברואתיות בעיר. עבודתה כללה טיפול בפליטים מהשכונות הערביות. היא לקחה תינוקות רבים מאזורי סיכון ושיכנה אותם בבית התינוקות של ויצו, שנוסד ביוזמתה.

ב-1937 מונתה כחברה בוועד המנהל של האוניברסיטה העברית בירושלים; בשנת 1965 מונתה לסגן יו"ר הוועד. כגן הייתה פעילה בארגון רפואת הילדים של פלסטין-ירושלים, ושמשה כיו"ר משנת 1926 ועד 1943, בשנת 1951 וכן בשנת 1958. כמו כן היא הייתה יועצת לענייני רווחת ילדים במשרד הבריאות בין השנים 1953–1956.

בשנותיה האחרונות המשיכה ד"ר כגן לקבל מטופלים בביתה.

היא נפטרה, חשׂוכת ילדים, באוגוסט 1978, בגיל 89. נקברה בחלקת אישי ירושלים בהר המנוחות.[4]

גיסתה רחל כהן-כגן (אשתו של אחיה, הרופא ד"ר נח כהן (כגן)) הייתה פעילה חברתית ופוליטית, חתומה על מגילת העצמאות, חברת הכנסת ויו"ר ויצו ישראל.

פרסים והוקרה

זיכרונותיה

  • הלנה כגן, ראשית דרכי בירושלים, תל אביב: ויצ"ו – הסתדרות עולמית לנשים ציוניות, תשמ"ב. (הופיע לזכרה)
  • Helena Kagan, The Voice That Called, Jerusalem 1978, (printed and published by her nephew Michael Kagan)
  • Helena Kagan, in: Leone McGregor Hellstedt, Women Physicians of the World: Autobiographies of Medical Pioneers, Washington, DC: Hemisphere, 1978. (באנגלית)

לקריאה נוספת

  • משה קול, 'הלנה כגן', בספרו מורים וחברים, כרך ג, ירושלים: מ' ניומן, תשל"ז-1977, עמ' 206–209.
  • דורית גני, הלנה כגן, מאיירת: ענבל אבן, בסדרת הספרים לילדים "הישראליות": סדרה היסטורית נשית, הוצאת צלטנר, 2019

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ "רופאיה של ארץ ישראל 1948-1799", נסים לוי, יעל לוי, הוצאת איתי בחור, מרץ 2012, מהדורה שנייה, ערך: אל חוסייני, פחדי חאלדי, עמוד 95
  2. ^ שפרה שורץ, "קופת-חולים הכללית" - עיצובה והתפתחותה כגורם מרכזי בשירותי הבריאות בארץ-ישראל, מרכז למורשת בן-גוריון, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, תשנ"ז, 1997, פרק שלישי : "קופת-חולים במלחמת העולם הראשונה", פרק משנה : " היישוב בארץ ערב מלחמת העולם הראשונה", עמוד 39
  3. ^ הפתעה נעימה, מעריב, 13 ביוני 1962.
  4. ^ הלנה כגן למנוחות, דבר, 24 באוגוסט 1978.
  5. ^ אזרחות-כבוד של הבירה לד"ר הלנה כגן ולרב חיים יהושע קוסובסקי, דבר, 2 ביוני 1958; ד"ר הלנה כגן אזרחית-כבוד בבירה, דבר, 1 באוגוסט 1958.
  6. ^ י. אמיר, אות הצטיינות לרופאה מצוינת, מעריב, 25 ביוני 1963.
  7. ^ הנשיא, הרמטכ"ל ואישים אחרים הוכתרו בתואר דוקטור־כבוד, דבר, 29 ביוני 1967.
  8. ^ גולדה בין 12 הנשים שיקבלו אות הצטיינות מטעם הכנסת, דבר, 10 בפברואר 1975; "יום האשה" נחוג בכנסת, דבר, 13 בפברואר 1975.
  9. ^ חולקו פרסי ישראל, דבר, טור 2, 17 באפריל 1975.
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0