הכיבוש האיטלקי בצרפת
 | |
| ממשל | |
|---|---|
| עיר בירה | מנטון |
| היסטוריה | |
| ישות קודמת |
 1940:הרפובליקה הצרפתית השלישית 1942:המדינה הצרפתית |
| ישות יורשת |
 הממשל הצבאי הגרמני |
הכיבוש האיטלקי בצרפת (באיטלקית: Occupazione italiana della Francia meridionale; בצרפתית: Zone d'occupation italienne en France) היה אזור בדרום מזרח צרפת ומונקו שנכבש על ידי איטליה הפשיסטית בין 1940 ל-1943 במקביל לכיבוש הגרמני של צרפת. לכיבוש היו שני שלבים, מחולקים על ידי מבצע אנטון בנובמבר 1942, שבהם האזור האיטלקי התרחב באופן משמעותי. הכוחות האיטלקיים נסוגו מצרפת בספטמבר 1943 בעקבות נפילת המשטר הפשיסטי באיטליה, וכוחות הוורמאכט הגרמניים כבשו את האזורים הנטושים עד השחרור (מבצע דרגון, 1944).
הכיבוש האיטלקי
הכיבוש האיטלקי הראשוני של שטח צרפת התרחש ביוני 1940; לאחר מכן הוא הורחב בנובמבר 1942.
המתקפה הגרמנית נגד ארצות השפלה וצרפת החלה ב-10 במאי ועד אמצע מאי היו הכוחות הגרמניים על אדמת צרפת. עד תחילת יוני, כוחות בריטיים התפנו מהכיס בצפון צרפת. ב-10 ביוני 1940 הכריזה איטליה מלחמה נגד הצרפתים והבריטים. עשרה ימים לאחר מכן פלש הצבא האיטלקי לצרפת. ב-24 ביוני 1940, לאחר נפילת צרפת, חתמו איטליה וצרפת על שביתת הנשק הצרפתית-איטלקית, יומיים לאחר הפסקת הלחימה בין צרפת לגרמניה, והסכימו על אזור כיבוש איטלקי.
אזור הכיבוש הראשוני הזה שסופח באופן רשמי לממלכת איטליה[1] היה 832 קילומטרים רבועים (321 מילים רבועים) והכיל 28,500 תושבים.[1] העיר הגדולה ביותר שנכללה באזור הכיבוש האיטלקי הראשוני הייתה מנטון. העיר המרכזית בתוך "האזור המפורז" של 50 ק"מ (31 מייל) מהגבול הקודם עם החומה האלפינית האיטלקית [2] הייתה ניס. [3]
בנובמבר 1942, יחד עם מבצע אנטון, הכיבוש הגרמני של רוב צרפת של וישי, הצבא המלכותי האיטלקי (Regio Esercito) הרחיב את אזור הכיבוש שלו. הכוחות האיטלקיים השתלטו על טולון ועל כל פרובאנס עד נהר הרון, עם האי קורסיקה (על פי טענת האירדינטיסטים האיטלקים). ניס וקורסיקה היו אמורות להיות מסופחות לאיטליה (כפי שקרה ב-1940 עם מנטון), על מנת להגשים את שאיפותיהם של האיטלקים האיראדנטיסטים (כולל קבוצות מקומיות כמו האיטלקים ניזרדו והאיטלקים הקורסיקאים). [4] אבל זה לא הושלם בגלל שביתת הנשק האיטלקית בספטמבר 1943 כשהגרמנים השתלטו על אזורי הכיבוש האיטלקיים.
האזור של דרום מזרח צרפת שנכבש בפועל על ידי האיטלקים שנוי במחלוקת. מחקר על תולדות הדואר של האזור השליך אור חדש על חלקה של צרפת הנשלטת על ידי האיטלקים והגרמנים (Trapnell, 2014). על ידי לימוד דואר שצונזר על ידי המעצמה הכובשת, מחקר זה הראה שהאיטלקים כבשו את החלק המזרחי עד ל"קו" שמצטרף לטולון - גאפ - גרנובל - שאמברי - אנסי - ז'נבה. המקומות שנכבשו על ידי האיטלקים ממערב לזה היו מעטים או חולפים. [5]
מאפיינים
צבא הכיבוש האיטלקי בדרום צרפת בנובמבר 1942 הורכב מארבע דיוויזיות חי"ר עם 136,000 חיילים ו-6,000 קצינים, בעוד בקורסיקה היו 66,000 חיילים עם 3,000 קצינים. [6] לא נערכה למעשה מלחמת גרילה נגד האיטלקים בצרפת עד קיץ 1943. משטר וישי ששלט בדרום צרפת היה ידידותי כלפי איטליה, וחיפש ויתורים מהסוג שגרמניה לעולם לא תעשה באזור הכיבוש שלה. [7]
מקלט
אלפים רבים של יהודים עברו לאזור הכיבוש האיטלקי כדי להימלט מרדיפות הנאצים בצרפת של וישי. כמעט 80% מתוך 300,000 יהודי צרפת הנותרים מצאו שם מקלט לאחר נובמבר 1942. [8] הספר של רוברט או. פקסטון צרפת של וישי, משמר ישן, סדר חדש מתאר כיצד האזור האיטלקי פעל כמקלט ליהודים שנמלטו מרדיפות בצרפת של וישי במהלך הכיבוש.
לבנקאי היהודי האיטלקי אנג'לו דונאטי היה תפקיד חשוב בשכנוע הרשויות האזרחיות והצבאיות האיטלקיות להגן על היהודים מפני רדיפות צרפת. [9]
בינואר 1943 סירבו האיטלקים לשתף פעולה עם הנאצים באיסוף היהודים שחיו באזור הכבוש של צרפת בשליטתם ובמרץ מנעו מהנאצים לגרש יהודים באזורם. שר החוץ הגרמני יואכים פון ריבנטרופ התלונן בפני מוסוליני ש"חוגי הצבא האיטלקי... חסרים הבנה נכונה של השאלה היהודית".[10]
עם זאת, כאשר האיטלקים חתמו על שביתת הנשק עם בעלות הברית, כוחות גרמנים פלשו לאזור האיטלקי לשעבר ב-8 בספטמבר 1943 ויזמו פשיטות אכזריות. אלויס ברונר, פקיד האס אס לענייני יהודים, הוצב בראש יחידות שהוקמו לחיפוש אחר יהודים. תוך חמישה חודשים נתפסו וגורשו 5,000 יהודים. [11]
בורדו
באוגוסט 1940, הצי המלכותי האיטלקי (רג'ה מרינה) הקים בסיס צוללות בבורדו, מחוץ לצרפת הכבושה בידי איטליה. [12]
פעלו <i id="mwdQ">מבורדו סומרגיביל</i> ("Betasom") כפי שהיה ידוע, שלושים ושתיים צוללות איטלקיות אשר השתתפו בקרב על האוקיינוס האטלנטי. צוללות אלו הטביעו 109 ספינות סוחר של בעלות הברית (593,864 טון) ו-18 ספינות מלחמה (20,000 טון) עד ספטמבר 1943. [13] אחת עשרה מהצוללות הללו אבדו.
תביעות טריטוריאליות איטלקיות
בנוסף לניס/ניצה וקורסיקה, האיטלקים העריכו תביעות טריטוריאליות נוספות עבור צרפת המובסת. בשנת 1940, ועדת שביתת הנשק האיטלקית ( Commissione Italiana d'Armistizio con la Francia, CIAF) הפיקה שתי תוכניות מפורטות הנוגעות לעתיד השטחים הצרפתיים הכבושים.[14] תוכנית 'A' הציגה כיבוש צבאי איטלקי עד לנהר הרון, שבו תשמור צרפת על שלמותה הטריטוריאלית למעט קורסיקה וניצה.[14] תוכנית 'B', שהוצעה על ידי הסנאטור פרנצ'סקו סלטה, מנהל חלק ב־ISPI המוקדש לתביעות טריטוריאליות איטלקיות, כללה את הסיפוח האיטלקי של האלפים הימיים (כולל נסיכות מונקו) וחלקים מהאלפים של פרובאנס עילית, האלפים העליונים וסבואה.[14] השטח ינוהל כאזור האיטלקי החדש של Alpi Occidentali כשהעיר בריאנסון (באיטלקית: Brianzone) תשמש כבירת המחוז.[14]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 Militärgeschichtliches Forschungsamt. Germany and the Second World War – Volume 2: Germany's Initial Conquests in Europe, pg. 311
- ^ "The Underground Fortifications of The Alpine Wall". נבדק ב-31 בינואר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Rechercher italie1935-45.forumactif.net". אורכב מ-המקור ב-26 באוקטובר 2009. נבדק ב-31 בינואר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "The Independent". 1915. נבדק ב-31 בינואר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "The postal history of the two-phased Italian occupation of south-east France 1940-1943" Monograph publ. France & Colonies Philatelic Society (GB)
- ^ Giorgio Rochat, Le guerre italiane 1935–1943. Dall'impero d'Etiopia alla disfatta p. 376
- ^ Karine Varley, "Vichy and the Complexities of Collaborating with Fascist Italy: French Policy and Perceptions between June 1940 and March 1942." Modern & Contemporary France 21.3 (2013): 317-333.
- ^ Salvatore Orlando, La presenza ed il ruolo della IV Armata italiana in Francia meridionale prima e dopo l'8 settembre 1943, Ufficio Storico dello Stato Maggiore dell'Esercito Italiano, Roma (in Italian)
- ^ From the French Shoah memorial : Angelo Donati's report on the steps taken by the Italians to save the Jews in Italian-occupied France(הקישור אינו פעיל, September 2018)
- ^ Italy and the Jews – Timeline by Elizabeth D. Malissa
- ^ Paldiel, Mordecai (2000). Saving the Jews. Schreiber. ISBN 9781887563550. נבדק ב-31 בינואר 2016.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ "Base de submarinos, BETASOM". 14 בפברואר 2009. נבדק ב-31 בינואר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Ghetti, Walter. Storia della Marina Italiana nella seconda guerra mondiale p. 26
- ^ 14.0 14.1 14.2 14.3 Davide Rodogno (2006). Fascism's European empire: Italian occupation during the Second World War. Cambridge University Press. pp. 89–92. ISBN 0-521-84515-7.
38737942הכיבוש האיטלקי בצרפת