בלוטת יותרת המוח הקדמית

מיקומה של בלוטת יותרת המוח.

בלוטת יותרת המוח הקדמית (שם מדעי: lobus anterior, נקראת גם אדנוהיפופיזה) היא החלק הקדמי של בלוטת יותרת המוח. בלוטת יותרת המוח הקדמית אחראית למספר תהליכים פיזיולוגיים חשובים ביניהם תהליכי דחק, גדילה, רבייה והנקה. ניתן לאבחן את תפקודה של הבלוטה ושל איברים שונים עליהם היא אחראית דרך בדיקות דם המודדות רמות הורמונים שונים שהיא מפרישה.

מבנה

מיקרואנטומי של החלק הדיסטלי המראה תאים כרומופיביים, בזופיליים ואצידופיליים.

בלוטת יותרת-המוח הוא בלוטה בגודל אפונה היושבת בסלה טורסיקה, גומחה דמוית אוכף, בעצם היתד של גולגולת אנושית. היא מורכבת משלוש אונות: קדמית, ביניים ואחורית. בבעלי חיים רבים יש הבדל ברור בין שלוש האונות. לעומת זאת, אצל בני אדם אונת הביניים עשויה מכמה שכבות תאים לא מוגדרים, ולפיכך היא בדרך כלל נחשבת כחלק מבלוטת יותרת המוח הקדמית.

הבלוטה הקדמית נחלקת לשלושה חלקים:

החלק הדיסטלי

החלק הדיסטלי (pars distalis) מהווה את החלק המכריע של בלוטת יותרת המוח הקדמית ובו מתרחש רוב ייצור ההורמונים של הבלוטה. אזור זה מכיל שני סוגי תאים, תאים כרומופוביים ותאים כרומופיליים. ניתן לחלק את התאים הכרומופוליים לתאים אצידופיליים (תאי אלפא) ובאזופיליים (תאי בטא). תאים אלו מפיקים את ההורמונים של בלוטת יותרת המוח הקדמית ומשם הם משתחררים אל מחזור הדם.

החלק הטיובורלי

החלק הטיובולרי (Pars tuberalis) מהווה חלק מהנדן הנמתח מהחלק הדיסטלי המתחבר אל גבעול יותרת המוח (Infundibulum), שראשיתו באונה האחורית של בלוטת יותרת המוח האחורית (גבעול יותרת המוח מחבר בין ההיפותלמוס לבלוטת יותרת המוח האחורית). התפקיד של חלק זה של הבלוטה לא ממש מובן. נראה כי הוא חשוב עבור קבלת אותות אנדוקריניים של TSBH ‏(Thyroid stimulating hormone, beta) המיידעים את החלק הטיובורלי על שעות האור וקשורים להפרשת מלטונין.

החלק האמצעי

חלק זה נמצא בין שני החלקים הקודמים ומקשר ביניהם. חלק זה קטן מאוד ואינו מובחן בבני אדם.

פעילות

בלוטת יותרת המוח הקדמית מכילה חמישה סוגים של תאים אנדוקריניים, המוגדרים לפי סוג ההורמון אותו הם מפרישים: תאים סומטוטרופים (GH), תאים לקטוטרופיים (PRL), תירוטרופיים (TSH), גונדוטרופיים (LH ו-FSH) ותאים קורטיקוטרופיים (ACTH).

ההורמונים המופרשים מבלוטת יותרת המוח הקדמית נחלקים להורמונים טרופים (Trophic) והורמונים טרופים (Tropic). הראשונים משפיעים על הצמיחה וההיפרפלזיה או היפרטרופיה של הרקמה אותם הם מגרים. השניים משפיעים ישירות על רקמות המטרה או גורמים לבלוטות אנדוקריניות אחרות לשחרר הורמונים.

הורמון	שמות נוספים	קיצור	מבנה	סוג התאים המפרישים	סוג	איבר מטרה	השפעה
הורמון אדרנוקורטיקוטרופי	קורטיקוטרופין	ACTH	פפטיד	קורטיקוטרופיים	באזופילי	בלוטת יותרת הכליה	ייצור של אנדרוגנים, מינרלוקורטיקואידים וגלוקוקורטיקואידים
תירוטרופין	תירוטרופין	TSH	גליקופרוטאין	תירוטרופיים	באזופילי	בלוטת התריס	הפרשת של הורמוני בלוטת התריס
הורמון מגרה זקיק	-	FSH	גליקופרוטאין	גונדוטרופיים	באזופילי	גונדות	גדילה של מערכת הרבייה
הורמון מחלמן	לוטרופין	LH, ICSH	גליקופרוטאין	גונדוטרופיים	באזופילי	גונדות	יצור הורמונים
הורמון גדילה	סומטוטרופין	GH, STH	פוליפפטיד	סומטוטרופים	אצידופילי	כבד, רקמת שומן	מעודד גדילה; ליפיד ופחמימה מטבוליזם
פרולקטין	לקטוטרופין	PRL	פוליפפטיד	לקטוטרופיים	אצידופילי	שחלות, בלוטות חלב	אסטרוגן/פרוגסטרון; ייצור של חלב

משמעות קלינית

פעילות מוגברת

פעילות מוגברת של בלוטת יותרת המוח הקדמית, היפרפיטויטריזם, הוא מצב בו הבלוטה מפרישה כמויות עודפות של הורמונים, דבר הנובע בדרך כלל מאדנומה בבלוטת יותרת המוח הקדמית. ישנם שלושה סוגים עיקריים של הפרעות בייצור הורמונלי בקטגוריה זו. אדנומה המפרישה כמויות גדולות של הורמון גדילה (GH), היוצרת מצב הנקרא אקרומגליה. פרולקטינומה, אדנומה הגורמת להפרשת כמויות גדולות של פרולקטין. הסוג השלישי הוא אדנומה המפרישה כמויות גדולות של ACTH שהפרשתו גוררת הפרשה מוגברת של קורטיזול הגורמת למחלת קושינג.

תת-פעילות

תת-פעילות של בלוטת יותרת המוח הקדמית, היפופיטויטריזם, הוא מצב בו קיימת ירידה בהפרשת ההורמונים של הבלוטה. מחסור בהפרשת הורמון גדילה בילדות, למשל, עלול לגרום לגמדות. אי ספיקת יותרת הכליה משנית עלולה להתפתח ממחסור בהפרשת ACTH שאחראי על הפרשת אדרנל מקליפת האדרנל. תת-פעילות עשויה להיגרם כתוצאה מפגיעה או הסרה של בלוטת יותרת המוח הקדמית בעקבות טראומה, סרטן וגורמים אחרים, מצב הנקרא תסמונת שיהאן.

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

בלוטת יותרת המוח הקדמית34364795Q356002