היידוק
היידוק (בסרבית "היידוק" או "חיידוק" хајдук, ברבים - хајдуци "היידוצי" או "חיידוצי", ברומנית -גם כן "היידוק" haiduc, ברבים haiduci היידוץ', בהונגרית היידו - hajdú, ברבים - "היידוק" hajdúk, בבולגרית: хайдутин חיידוטין, במקדונית - aјдут או aјдук) הוא כינוי לשודד בסגנון רובין הוד שכמוהו פעלו באזורי רומניה, הונגריה וחצי האי הבלקני במאות ה-16, ה-17, ה-18 וה-19 בעיקר בשטחים שנשלטו על ידי האימפריה העות'מאנית. המושג היה קיים גם באזורי אוקראינה, שם כונו היידמקים, ומזרח ארמניה. אצל היוונים הייתה המילה הנפוצה להגדרת סוג זה של לוחמים - "קלפתס" (שמשמעותה המקורית - "גנבים").
ההיסטוריון המרקסיסטי הבריטי אריק הובסבאום קרא להכלאה בין שודדי דרכים ובין לוחמים למען העניים "שודדים חברתיים".
אחרי נפילת רוב שטחי ארצות הבלקן, חלק מהונגריה וחלק מהאיים היווניים לידי האימפריה העות'מאנית החלה במקומות אלה, שרובם הפכו ל"איילטים", תקופה ארוכה של ניצול כלכלי ודיכוי לאומי-דתי, הידועה ביוונית בשם "טורקוקרטיה". על אף שגם השלטון הביזנטי וממלכות קודמות באזור לא הצטיינו במידה רבה של חירות ולמרות דוגמאות מסוימות של סובלנות דתית שגילה לפעמים השלטון העות'מאני בהשוואה למדינות אחרות באירופה, הכיבוש המוסלמי העות'מאני נתפסים בהיסטוריה של עמי הבלקן, מזרח אירופה ומרכזה - כאסון לאומי. זאת בגלל אבדן העצמאות המדינית, הכלכלית והתרבותית, ניצול המשאבים והפיגור הכלכלי-חברתי שבו נגררו הארצות הכבושות על ידי המנגנון הצבאי-פאודלי של הסולטאנים העות'מאנים. הדיכוי הורגש במיוחד על ידי הטלת מסים כבדים, מעשי שוד וחטיפה, ופרקטיקות אלימות אחרות בימי מלחמה ובימי שלום, במקומות מסוימים גיוסים והתאסלמות כפויים, דיכוי הדת הנוצרית.
אחרי אבדן העצמאות המדינית, העדר האפשרות של התארגנות צבאית סדירה אילץ את עמי הבלקן לבחור במאבק "הגרילה" של ההיידוקים (אצל הבולגרים, הסרבים, המקדונים והרומנים) או הקלפטס (אצל היוונים) כאמצעי יחיד של התנגדות לוחמת בשלטון הזר. שיטות המאבק שלהן יושמו גם במאבק בבני המעמדות העשירים בחברה שלעיתים גם שיתפו פעולה עם משטר הדיכוי העו'תמני.
ההיידוק, שהפך לדמות של גיבור רומנטי, נהג לשדוד את האצולה (הבויארים) ואת הכובשים העות'מאנים והיה משתף בחלוקת השלל את האיכרים העניים של האזור. הם פעלו על פי קוד מוסרי מסוים ובכך נבדלו מסתם שודדים. בני העם אהבו את ההיידוקים, סיפקו להם מחסה כשרדפו אחריהם וחיברו לכבודם בלדות. הם נחשבים תכופות לגבורים עממיים או לאומיים. ההיידוקים הונצחו בשמות של מקומות ואפילו של מועדוני ספורט. (לדוגמה - קבוצות כדורגל רבות ביוגוסלביה לשעבר - כמו קבוצת הכדורגל הקרואטית (היידוק ספליט) (Hajduk Split) וקבוצת הכדורגל הסרבית) היידוק קולה.
אטימולוגיה
מקור המונח "היידוק" אינו ברור. האפשרויות הכי סבירות הן המילה ההונגרית "היידו", הקרובה למילה "הייטו" hajtó, hajtók -ומשמעותה "בוקרים, בוקרים חמושים", מאוחר יותר "חיילים רגלים" (אחרי מרד האיכרים ב-1514) והמילה הטורקית "היידוט" שמשמעותה "שודד","בנדיט", "פורע חוק", והמקור שלה הוא או ערבי (לפי י.ז. איובולו) או אפילו הונגרי בעצמו (לפי כמל דמיראי). ייתכן כי המילה ממקור הונגרי "הייטו" הושאלה על ידי הסרבו-קרואטית, ומאוחר יותר קיבלה בפי הסלאבים הדרומיים את הצורה "היידוק" והמשמעות של "מורדים, מורדים נגד השלטון העות'מאני". המילה היידוק הושאלה בהמשך בחזרה על ידי ההונגרית (1527) כדי לציין "שודדים" (1553). למילה "היידוק" לא היה מובן של בוקרים. [1] בקרב אוכלוסיות טורקיות (קפצ'אק ואוע'וז בקרים ובסביבה ואחר כך אצל השכנים הסלבים נוצרה במקביל המילה "היידמק". המקור שלה בטורקית - haydamak, שמובנה "לנהוג" (קרוב למילה "היידה"), הושאל באוקראינית בצורת "hajdamaka", שציינה את המורדים האנטי-פולנים במאה ה-18, ושודדים. ברוסית היא הפכה ל"גיידמק".
הונגריה
במקור "היידו", ברבים "היידוק", נקראו בהונגריה בוקרים שהיו חמושים, מפני שמדי פעם היו צריכים להגן על עדריהם מפני שודדים או חיות בר. לפרות שלהם היה ביקוש בשל בשרן בדרום גרמניה, צפון-איטליה ובאוסטריה ומכירתן הייתה מקור לפרנסה לא מבוטלת. בימי הכיבוש העו'תמאני הבקר היה מקור הפרנסה החשוב ביותר של הארץ.
בזמן המלחמות בטורקים ה"היידו" גויסו בעדיפות לצבא, בגלל היותם בעלי ניסיון קרבי. עם הזמן נוצרה בהונגריה חברה צבאית מיוחדת של "היידו" שאליה הצטרפו גם אצילים קטנים וצמיתים שברחו מהאחוזות. זאת הייתה התארגנות שדמתה במקצת לקוזקים, אולם ה"היידוק" לא דרשו מהמלכות עצמאות מוחלטת, אלא רק הבטחת זכויות מסוימות ומקומות מגורים. בימי מלחמת חמש-עשרה השנה של הונגריה מספרם עלה בצורה משמעותית, והשליט אישטוואן בוצ'קאי גייס אותם ב-1604 למלחמתו נגד ההבסבורגים.
סרביה, בוסניה והרצגובינה ומקדוניה
לוחמי גרילה במאות 16–19 שנאבקו נגד הכיבוש העות'מאני בשטחי סרביה, בוסניה והרצגובינה של ימינו, נקראו גם כן היידוקים. מרבית פעולותיהם כוונו לאורך דרכי המסחר הראשיות. בנוסף אירגנו והובילו ההיידוקים מרידות עממיות כנגד השלטון העות'מאני. רבים ממנהיגיהם הפכו לגיבורים של השירה האפית הסרבית.
ראו גם
לקריאה נוספת
מקורות
- Aurel Decei - Istoria Imperiului Otoman - până la 1656, Editura ştiinţifică şi enciclopedică, Bucureşti
- Eric Hobsbawm Primitive rebels: Studies in Archaic Forms of Social Movement in the XIX and XXth centuries, Manchester University Press 1959
- Dimitrije Djordjevic and Stephen Fischer-Galati The Balkan Revolutionary Tradition, Columbia University Press 1981
קישורים חיצוניים
Michal Németh, Remarks on the Etymology of Hung.'hajdu', herdsman and Tkc..'haydamak' brigand, Studia turcologica cracoviensia 10. 2005
הערות שוליים
